בתום רצף ארוך ומפורט של הוראות מעשיות הקשורות למשכן, וכליו ותפקודיהם, וכן הדרישות לחנוכת הכהונה בישראל, הגיע בפרשתנו צו אלקי אל משה להזהיר את בני ישראל על שמירת השבת ויש לשאול — הרי מוזהרים ועומדים בני ישראל במצוות שמירת השבת כבר ממעמד הר-סיני ככתוב בעשרת הדברות. זכור (שמור) את יום השבת לקדשו". ואם כן, מה הגורם לתוספת האזהרה הנאמרת כאן בלשון: ...אך את שבתותי תשמורו..."?? ועוד נשאל, האם התחדש משהו בלשון האזהרה שלפנינו שלא נאמר בנדון זה מקודם?
ננסה להשיב על שתי השאלות לפי הסדר: ..
מלמדת היהדות שקדושתו של הקב״ה מקיימת בתמידות את כל ההויה על כל מימדיה. לאמת את הקביעה הזאת ריכז הקב״ה קדושה מיוחדת במשכן במדבר, ואח"כ בבית המקדש בארץ ישראל, לגלות שיש קדושה במימד המקום; וכן ריכז קדושה ביום השבת לגלות שיש קדושה במימד הזמן. ובדומה עשה זאת לקדש את בני ישראל במצוותיו להראות שיש גם קדושה במימד יצורי החיים.
הגילויים האלה חשובים הם לצקת את אמונתנו במציאות ד' ואין אפשרות שאחד ידחה ויעלים את השני. לכן שבת אינה יכולה לדחות פקוח נפש, וכן אין מלאכת הקמת המשכן יכולה לבטל איסורי מלאכה של שבת. המסר הזה יכול לדעתנו להסביר מדוע סמוך ומיד לאחר כל מצוות המשכן בחר ד' להזהיר את בני ישראל שוב על שמירת השבת, שלא יחשוב איש שחשיבות הקמת המשכן גוברת על חשיבותה של קדושת השבת.
ביחס לשאלתנו השניה הנ״ל נעיין טוב בפרשיית השבת הנדונה ונמצא שתי נקודות חדשות שאין להן מוצא בעשרת הדברות, והן: 1. ישנה ברית בין הקב״ה וישראל והשבת מהווה אות לברית הזאת. 2. המחלל שבת בפרהסיא (בפומבי) בכוונה למרוד בד’, כורת את עצמו מעמו ומתחייב בנפשו.
הברית הנזכרת כאן, לדעתנו, היא זו המחייבת להאמין ולהעיד שיש לעולם בורא אחד ויחיד, אדון הכל, שברא בששה ימים מרצונו. ואף משגיח על יצירתו ומנהיגה בשתי מערכות של הנהגה. זו הנקראת חוקיות הטבע, ואחרת השגחתית - על טבעית (ניסית) המונהגת לפי כללי שכר ועונש המושפעים מהתנהגותם של בני אדם. רק אמונה בשתי יסודות אלה יכולה להעמיד חברה אנושית תקינה הנותנת חשק רב לחיות בה.
השבת מהווה אות לאמונות אלו בנך שמאז יום השביעי של מעשי בראשית, בו "שבת" האלקים, לא נוצר דבר נוסף בבריאה, ועובדה זו מוכיחה שיש בורא שברא באופן רצוני ואף שולט על חוקיות הטבע. לולי אותה ההפסקה בבריאה, והיו נוצרים כל הזמן בריות נוספות יכולנו להאמין שהיצירה היא פעולה טבעית, תמידית ועצמאית ללא כח כלשהו השולט עליה. בשביתתו ביום השביעי גילה הבורא (ית"ש) שליטה על חוקי הטבע שפעלו כאילו מעצמם כל ששת ימי מעשה בראשית: וגם יצר את המערכת השניה העל טבעית.
סכמה התורה את כל הנאמר כאן בשני הפסוקים האחרונים של פרשייתנו הנידונה בזו הלשון:
"ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ד' את השמיים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש". לא רק הפסיק הבורא את פעולת הטבע ביום השביעי אלא גם הוסיף לבריאה "נפש" (חיות ונפשיות) על ידי המערכת הנוספת של השגחה על-טבעית.
