מאמרים

פרשת ניצבים

בס״ד פרשת ניצבים- ערב ראש השנה יום הזכרון ישנם שמות מספר ליום שנקבע בלוח העברי כראש השנה ומכולם בחרו חז״ל בכינוי "יום הזיכרון" כחותמו הפורמאלי. בלשון זו תיקנו לחתום את ברכת היום בתפילה ובקידוש ליל החג. לפני שניתן את הדעת לנימוקי הבחירה הזאת יש לשאול מי אמור להיות הזוכר באותו יום הזיכרון ומה הדברים אשר אמורים להיות נזכרים? בחיפושנו אחר תשובות לשאלות אלו אולי נוכל להסתייע על ידי מקראות מסוימים הכתובים בתורה כגון אלה: ט וְכִי-תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם. י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְ

חיי אברהם פרשת כי תבוא

בס"ד בענין " החיוב לקרות ולעלות ולברך בתורה בפרשת תוכחה" איתא במגילה (לא:) אין מפסיקין בקללות. מנא הני מילי, אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס (פירש"י והמפסיק בהן מראה עצמו שקשה לו לקרות וכו'). ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות, אלא היכי עביד, תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק. מאי טעמא, הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן. והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן. ונפסק בשולחן ערוך (או"ח תכ"ח ו') וז"ל, קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם, אלא אחד קורא כולם ומתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם, אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפ

פרשת כי תבוא

בס״ד בימינו כאשר מייסדים ישוב חדש נוהגים לערוך טקס "עלייה לקרקע" ובו לקרא לפני הנאספים את "מגילת היסוד" של היישוב. בדבר הזה יש ערך כפול: כלפי המתיישבים עצמם יש בכך קביעת המטרות לשמן מוקם היישוב ואשר תדרכנה את פעולתם שם: וכלפי קהל הנאספים לרגל חגיגיות המעמד דרך הפעולה הזאת מסתלקות כל אי ההבנות שיכולות להתעורר ביחס לכוונת המתיישבים ומהות היישוב המוקם. בפרשתנו השבת עם ישראל היה חונה על גדר המזרחית של הירדן על סף הכניסה לארץ כנען המובטחת להם על ידי שבועת ד' לאבות האומה. הארץ הייתה אז מיושבת כולה בעמים נכריים לגמרי לאמונת ולתרבות הישראלית שקיבלנו בהר סיני; ואולי על כן נצטווינו לערוך עוד לפני ביצוע. מצות כיבוש הארץ מעין טכס "עליה לקרקע" מיד עם בואנו לשם. וכך לשון הכתוב (בדילוגים):"ויצו משה וזקני י

חיי אברהם פרשת כי תצא

בס"ד בענין "חמשה נידונים בפרשה ביסוד הט"ז דכל דבר שהתורה התירה בהדיא אין כח לחכמים לאסרו" הנה איתא ביבמות (פט: ולהלן) דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בקום ועשה אלא למגדר מילתא כגון אליהו בהר הכרמל. אולם אינו מפורש מה הדין היכא דהתורה התירה איזה דבר בהדיא (בין אם זה דבר מצוה ובין אם זה רשות, ואפי' בדרך סיפור דברים בעלמא, וכדיבואר), האם חז"ל יכולים לאסור באופן דשוב א"א לקיים מה שכתוב בתורה או לא. וכתב הט"ז (ועוד מפרשים) שאינו ברשותם לאסור, דזה מקרי לעקור דבר מה"ת, והרבו גדולי האחרונים להביא ראיות לכאן ולכאן, (והדברים ארוכים כמני ים), ולהלן נדון בחמש מהראיות הנמצאות בפרשתן, וכדיבואר. ובהקדם נביא דברי הט"ז שכתב כן בג' מקומות. הנה, איתא במגילה (ד: וש"נ) מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא, אמר רבה הכ

חיי אברהם פרשת שופטים

בס"ד בענין "בעי קרא כדכתיב, ושנה הכתוב לעכב" יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ (י"ז ז') ישנם שני כללים שלכאורה סותרים אחד את השני, כלל אחד הוא דלא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב אלא בקדשים, ואילו לא שנה עליו הכתוב אז לא נכתב בתורה את הדין אלא למצוה, משא"כ בחולין אין חילוק בין דיעבד ולכתחילה, ולעולם הדין מעכב. וכלל שני הוא דמצינו מחלוקת בגמ' אם בעינן קרא כדכתיב או לא, דאם בעינן קרא כדכתיב אז הדין הוא לעיכבוא, ואם לא בעינן קרא כדכתיב, אז לא כתיב אלא למצוה, והקשו המפרשים דלכאורה הדברים סותרים זה את זה, וכדיבואר. איתא בסנהדרין (מה:) אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור, מאי טעמא דבעינא יד העדים תהיה בו בראשונה, וליכא[1]. ופריך והתנ

פרשת שופטים

בס״ד פרשת שופטים לפי סדר "עשרת הדברות" שבהן בנה משה את נאום המצוות שבספר דברים; הגענו בפרשתנו לדברה השישית לא תרצח". בהקשר אליה כמובן מופיעים גם דיני מלחמה, וביניהם הצו: "כי תקרב אל גיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים כ/י). בהתבסס על הפסוק הזה פסק הרמב״ם בספר "משנה תורה" (בהלכות מלכים פרק ו' - הלכה א') בזו הלשון: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראים לו שלום - אחד מלחמת רשות, ואחד מלחמת מצוה״. רוב רובם של הפוסקים הסכימו לפסקו זה של הרמב״ם, ולחז״ל יש ספור רקע להלכה זו המצוי במדרש דברים רבה(פרשה ה' סימן יג) כדלהלן: "אמר רבי יהושע מסכנין בשם רבי לוי: כל מה שגזר משה הסכים הקב״ה עמו; כיצד?....הקב"ה אמר לו שילחם עם המלך סיחון שנאמר "התגר בו מלחמה" (דברים ב/כ״ד) והוא (משה) לא עשה כן, אלא "אש

חיי אברהם פרשת ראה

בס"ד בענין "מושבע ועומד על מצות צדקה" נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (ט"ו י') איתא בשבועות (כה.) [שבועת ביטוי לאחרים] כיצד, אמר שבועה שאתן לפלוני ושלא אתן. מאי "אתן", אילימא צדקה לעני, מושבע ועומד מהר סיני הוא, שנאמר נתון תתן לו, אלא מתנה לעשיר. וכתב הרשב"א וז"ל, יש מגדולי רבותינו הצרפתים ז"ל שאמרו דדוקא כשעני שואל ממנו צדקה, דהשתא מושבע ליתן לו, הא לעני דעלמא, שבועה חלה עליו[1], דאינו חייב ללכת לפרנס עניים במדי. ונראה לי ג"כ דדוקא במתנה מועטת כדי פרנסה לשעה כמו שאמרו (ב"ב ט.) נותן לו פרנסת לינה, הא ביותר מכאן חייב, דאינו מושבע להעשירו[2], וכל זה נכנס בכלל מה שאמרו "אלא (מתנ

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png