מאמרים

חיי אברהם פרשת קרח

בס"ד בענין "קטרת מכפרת על לשון הרע" וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'. וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם (י"ז ו',י"ב) העם התלוננו על משה ואהרן שהם המיתו את קרח ועדתו, ולכן החל הנגף בעם, והמגפה נעצרה על ידי הקטרת, וחז"ל למדו מזה דהקטרת מכפרת על לשון הרע, וכדיבואר, כיון שהמגפה נגרמה ע"י לשון הרע. איתא בזבחים (פח:) ובערכין (טז.) תנא רב חנניה מנין לקטרת שמכפרת[1], שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם (במחלוקת קרח שהוא לשון הרע שנאמר אתם המיתם), ותני דבי רבי ישמעאל על מה קטרת מכפרת, על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי[2]

פרשת קורח

תלונות בני ישראל בתקופת 40 שנות חניה במדבר לא היו נדירות לפי תיעוד במקרא; אולם התקוממות ציבורית מאורגנת בממדים הולכים ומתפשטים השוללת מנהיגותם של משה ואהרון, כפי שמסופר בפרשתנו השבוע, לא הייתה כמוה לפניה ולא אחריה. הואיל ובעיני משה היתה זו מרידה נגד ד', כי ידע הוא שלא פעל דבר בכל ימי מנהיגותו עד כה בלי ציווי אלוקי (פרט לשבירת הלוחות אחרי חטא העגל) הוא לא היסס מלהפעיל אמצעים חריפים ביותר לכבות את אש המרד, ובין היתר הוא אימץ כוח העזה "להמר על כל הקופה" כאשר הזמין מאין רעידת אדמה פתאומית אשר לא בדרך הטבע תגרום לבליעת "הגרעין הקשה" של המורדים באדמה; דבר אשר יוכיח שכל מעשיו בשליחות ה' הם. אחרי שנענתה קריאה זו בחיוב ואף נשרפו עוד 250 איש מקטירי קטורת וגם נספו 14,700 איש במגפה, נדמה היה שרגיעה נחתה

חיי אברהם פרשת שלח

בס"ד בענין "קושית רע"א על מעשה המקושש" וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. (ט"ו ל"ב-ל"ד) איתא בסנהדרין (עח:) ובב"ב (קיט.)[1] יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת (שמות ל"א י"ד), אלא לא היה יודע באיזו מיתה נהרג שנאמר כי לא פרש מה יעשה לו. וכתבו תוס' (ד"ה לא וד"ה שנאמר) וז"ל, ואף על גב דמיתה סתם חנק היא[2], מתוך הסברא היה מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה, דמחלל שבת בפרהסיא ככופר בעיקר, דכופר במעשה בראשית[3], ע"כ. והק' ר' עקיבא איגר בגליון הש"ס בסנהדרין

פרשת שלח לך

לט וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד׃ מוַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃ (במדבר י"ד, לט-מ') "ויתאבלו... מאד, וישכימו... לאמר: הננו ועלינו... כי חטאנו" שלשה הם המרכיבים את תשובת החוטא: הכרת החטא, חרטה עליו וקבלה בלב שלא לשוב למעשה ההוא. גם כאשר דברים אלה מועברים מן הלב אל השפתיים ונאמרים הם בוידויו של העבריין, אין הוא נחשב עדיין לבעל תשובה גמור עד שמזדמן לו שלב אותו החטא והוא עומד נאמן לקבלתו מפני התשובה. (הלכות תשובה לרמב"ם א':א') לפי הביטויים המודגשים והרשומים בפסוקים לעיל, בני ישראל לאחר חטא המרגלים הגיעו למעל

חיי אברהם פרשת בהעלותך

בס"ד בענין "צורת הנחת המנורה" דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (ח' ב') פירש"י וז"ל, ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים, ראשי הפתילות, למול האמצעי. הנה במנחות (צח:) פליגי רבי ור"א בר' שמעון אי מנורה היתה מונחת מזרח ומערב דהיינו ראש אחד למזרח וראש אחד למערב או שהיתה מונחת צפון ודרום. רבי ס"ל דהיתה מונחת מזרח ומערב, מדכתיב בנר מערבי (אמור כ"ד ג') יערך אותו אהרן כו' לפני ה', מכלל דכולהו לאו לפני ה', ואי ס"ד צפון ודרום כולהו נמי לפני ה' נינהו. ופירש"י דמשמע אותו לפני ה' ואין אחר לפני ה', אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדשי הקדשים, אלמא מזרח ומערב מונחים, וה

פרשת בהעלותך

בס״ד השבת נקרא בתורה ספור קצר שבעקבותיו נתברך עמנו במתנה טובה. מסופר על שני אנשים שנמנע מהם לקיים מצות אכילת בשר קורבן הפסח במועדו בהיותם טמאים לנפש אדם (הנגיעה במת מביאה טומאה). המניעה הזאת מופיעה כבר בספר ויקרא (פרק ז׳ פסוק כ׳) ככתוב : ״והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לד׳ וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה״. ועוד, זה עתה ביום הקים משה את המשכן נאמר לבני ישראל בפרשה שקראנו לפני שבוע (במדבר ה׳/ב'): ״וישלחו מן המחנה כל צרוע, וכל זב וכל טמא לנפש״. כלומר, טמא לנפש אדם מנוע אפילו מלהיכנס לתחום המשכן. ולמרות כל האמור אנו מתפלאים לקרא בפרשתנו ״ויאמרו האנשים ההמה אליו (אל משה) אנחנו טמאים לנפש האדם למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ד׳ במועדו בתוך בני ישראל״ (במדבר ט/ז). בלשון אחרת אמרו למשה- בלי הא

חיי אברהם חג השבועות

בס"ד דרוש לחג השבועות-בענין "פלפול" איתא בנדרים (לח.) אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך, ומסיק דקאי אפילפולא בעלמא. ויע' ברא"ש ותוס' שם דפלפולא הוא הבנה וחריפות, והיינו "כתבן שלך" כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות, וע"ע בעין אליהו שם. ובתמורה (טז.) איתא שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, וי"א אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, וא"ר אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו. ויש לבאר דדוקא משום דמשה נהג בה טובת עין ונתן פלפול התורה לישראל במתנה, לכן היה אפשר לעתניאל להחזיר ההלכות שנשתכחו

חיי אברהם פרשת נשא

בס"ד נשא-בענין "נזיר חוטא הוא" וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא (ו' י"א) איתא בתענית (יא.) אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא, סבר כי האי תנא, דתניא רבי אלעזר הקפר ברבי אומר מה תלמוד לומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר נקרא קדוש, שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. ולשמואל, הא איקרי קדוש, ההוא אגידול פרע קאי (ששערו אסור בהנאה). ולרבי אלעזר, הא נקרא חוטא,

פרשת נשא

בס״ד השבת נקרא בתורה על מצווה מאוד מיוחדת והיא מצוות "ברכת כהנים". על ידה נצטוו הכהנים לברך את אחיהם היהודים בכל יום בדיוק לפי הנוסח הקבוע בפרשתנו. הנוסח ההוא מורכב מ- 3 איחולים: הראשון מכוון להביא להצלחה חומרית, השני להישגים רוחניים והשלישי ליצירת איזון מתאים בין ההתפתחות הגשמית ליד ההתפתחות הרוחנית בלי שאחת תהיה על חשבון השניה. ניתן לשאול - מה כוחם של כהנים להחיל בדקלומם היום-יומי ברכה על קהל שומעיהם? הרי מקור הברכה בעולמנו הוא הבורא (ית"ש) ולא אדם אפילו שיהיה המוכשר, החכם והצדיק ביותר?! ועוד נשאל - אם הקב״ה רוצה שפלוני יבורך, יש ביכולתו (ית"ש) לשלשל את הברכה באופן ישיר אל המתברך בלי כל התערבות אנושית?! ברוח דברים הכתובים "בספר החינוך" ננסה להסביר: למרות הרצון התמידי של הטוב והמטיב (ית"ש)

ביכורים ותלמוד תורה אין להם שיעור

ביכורים ותלמוד תורה אין להם שיעור במשנה במסכת פאה (פרק א משנה א) למדנו: "אלו דברים שאין להם שיעור הפיאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. ומיד אח"כ שנינו: "אין פוחתין לפאה מששים". כלומר אע"פ שאמרו שאין להם שיעור, מכל מקום חכמים חייבו לתת פאה אחד משישים. לפי זה מסתבר שכך הוא גם בביכורים, ואכן כך אמרו בירושלמי ביכורים פרק ג הלכה א: "תני (גירסת הר"ש: רבי שמעון) הבכורים אחד מששים. תני רבי ישמעאל הבכורים אחד מששים". אלא שיש להקשות על זה מהמשנה בביכורים (פרק ב משנה ג): "יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן ויש להם שיעור... הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים". לתרומה אין שיעור מדאורייתא, ועל כרחך מה שאמרו במשנה שתרומה בשישים הוא מדרבנן, ואם כן קשה, מה

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png