מאמרים

פרשת חקת

שמנו לב כולנו למרד קרח המתואר בפרוטרוט ובאריכות בפרשה שקראנו לפני שבוע. ושבעקבותיו, מצאו את מותם 4,700 איש, מלבד ה־ 250 מגישי קטורת שנשרפו, ומלבד מספר מסוים שנבלעו באדמה בשעה שהיא ״פתחה את פיה״ . גם השבת נקרא בתורה על מעין מרד נוסף, הרבה פחות בולט, אבל בעקבותיו מתו ״עם רב מישראל״ (במדבר כא' /1). מדובר בהתקוממות העם, בני הדור החדש, נגד אלוקים ומשה בשנת ה־ 40 ליציאת מצרים בשעה שכבר בטלה ״גזרת המרגלים״ והגיעה העת להיכנס ארצה בצו האלוקי. ציפה העם שתוואי מסעם ארצה יהיה מהדרום (מקדש ברנע) צפונה במסלול אשר יחייבם לעבור בארץ אדום. פנה משה אל מלך אדום להרשות את המעבר ההוא ולא רק קיבל סירוב, אלא האחרון אף יצא לקראת ישראל עם צבאו למנוע ואת. בעקבות זאת נסוג ישראל ופנה דרומה לסובב את ארץ אדום בשטח מדברי

חיי אברהם פרשת חקת תש"פ

בס"ד בענין "פרה אדומה-חק או כפרה" זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (י"ט ב') ופירש"י לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה. והביא מר' משה הדרשן כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם, כך יביאו זו לכפרה משלהם. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. וכ"ה במדרש (י"ט ד') הובא בתוס' מו"ק (כח. ד"ה מה). והקשו המפרשים היאך נקבעה מצות פרה אדומה כחק בלי טעם, הא טעם המצוה הוא לכפר על העגל. וכן הקשו[1] מהא דאיתא בסנהדרין (נו:) עשר מצוות

האם מי שטעה ואכל בי"ז בתמוז יכול להיות שליח ציבור במנחה

שאלה: אבי נפטר באייר שנה שעברה, ומאז הייתי חזן כל תפילה בימות החול במשך השנה. באותה שנה בי"ז בתמוז בצהריים, מתוך חוסר תשומת לב, שתיתי כוס מים. כמובן שהצטערתי מאוד, אבל לא חשבתי שיש לכך השלכה כל שהיא, והייתי חזן בתפילת מנחה של הצום. לאחר מכן אמרו לי שמי שלא צם אינו יכול להיות חזן, האם זה נכון, והאם הברכות שברכתי היו ברכות לבטלה? תשובה: מי שפטור המתענית האם יכול להיות חזן מקור הדין שמי שאינו מתענה לא יכול להיות חזן הוא דברי הגאונים שמובאים בטור (או"ח תקסו) וזה לשונו: "כתב רב נתן שליח ציבור שאינו מתענה אינו יכול להתפלל שכיוון שאינו מתענה אינו יכול לומר 'עננו' ". הטור הקשה: "ואיני יודע למה שהרי אינו אומר ביום תעניתי אלא ביום התענית הזה ותענית הוא לאחרים". משמע מדברי הטור שכל הסיבה שרב נתן אמר שמ

פרשת קרח

נקרא השבת בתורה כיצד אש המחלוקת התלקחה במחנה ישראל אשר במדבר והביאה למותם של קרוב ל- 15,000 איש. אדם אחד חשב בלבו שמגיע לו להתמנות לתפקיד של שררה בקרב בני ישראל ודבר זה נמנע ממנו. המונע היה משה המנהיג של העם, אשר בניגוד למנהיגים אחרים אשר חילקו תפקידים למקורביהם, משה חילק תפקידי הנהגה אך ורק לפי פקודת ה'. מרוב קנאה בבעלי השררה לא יכול היה האיש הזה, קורח שמו, להשלים עם היותו מקופח בעיני עצמו ואסף כל מיני ממורמרים אחרים, שהרגישו גם הם את עצמם מקופחים מסיבות שונות ומגוונות, וארגן מחנה של מורדים. מדרשי חז״ל מספרים לנו שהאיש המורד הזה היה גם חכם וגם עשיר מאוד; ומפורש בתורה שהיה מיוחס למשפחה הכי מיוחסת בשבט לוי שזכתה להיות מנושאי ארון ברית ה' במסעות בני ישראל. למרות כל הגדולה הזאת הקנאה שבערה בקרב

חיי אברהם פרשת קרח תש"פ

בס"ד בענין "כפילות הלשון כל העדה כולם קדושים" וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' (ט"ז ג') יש להעיר בכפילות הקרא דטען קרח "כי כל העדה כלם קדשים". וכ' במהרי"ל דיסקין עה"ת (ריש פ' דברים) דטען קרח דכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלקיך, ודיוקא הוא מדכתיב כי כל העדה כולם, והיינו שלא נאמר רובו ככולו כמו שפירש הט"ז (או"ח סי' תקפ"ב) גבי מלוך על כל העולם כולו וכו'. וכ"כ בס' בנין אריאל לבאר הקרא ע"פ דברי הט"ז, והוסיף מנא ידעי שלא נמצא בכל עדת ישראל אפי' א' אשר איננו קדוש, לכך פירש"י דכולם קדושים ששמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך, וודאי כל ישראל שמעו אותן הדברות. וכ"כ החיד"א בראש דוד, וז"ל, כי כ

חיי אברהם פרשת שלח תש"פ

בס"ד בענין "בענין מקושש [צינעא או פרהסיא]" וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. (ט"ו ל"ב-ל"ו) איתא בשבת (צו:) אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברה"ר הוה. במתניתא תנא תולש הוה. רב אחא ברבי יעקב אמר מעמר הוה. ועוד איתא שם תנו רבנן מקושש

חיי אברהם פרשת בהעלותך תש"פ

בס"ד בענין "הדלקה בזר" דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (ח' ב') איתא ביומא (כד:) הדלקה לאו עבודה היא[1]. והק' בתוס' ישנים ותוס' הרא"ש וז"ל אבל תימה לה"ר יוסף כיון דהדלקה לאו עבודה היא, אמאי כתיב בה כהן דכתיב "דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותך את הנרות וכו'" עכ"ל, והניחו בתימה[2]. ויע' בריטב"א שם ב' תירוצים לזה, וז"ל, י"ל דלהכי לא אפקיה בלשון חיוב, ואמר בהעלות[3] או בהעלותך לומר דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר[4], כשם שאין חיוב מיתה בעבודה שאינה תמה ע"כ, ומשמע דהא דאפקי' בלשון רשות היינו להוציא הזר מחיוב מיתה לחוד, אבל לעולם מוטל על הכהן להדליק הנרות, ואסור לזר להדליקם, ונחשב כעבודה לכל דבר לכהן חוץ מלענין

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png