מאמרים

טעמי המצוות לחג מתן תורה

רש"י על דברי הפסוק: "זאת חקת התורה" (במדבר יט ב) מביא את המדרש[1] ואומר: "זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה" מה משמעות הדברים שאין לנו רשות להרהר, האם שומא עלינו לקבל את המצוות כמו שהם או אולי מצווה זו מיוחדת ואם כך מה המיוחד במצווה זו, מדוע בכל המצוות יש לנו להתבונן בטעמם ומצווה זו אין לנו להתבונן בטעמה? ואכן נחלקו בנ"א לשתי כתות מהם המעדיפים לא לתת כלל טעם למצוות ולא רק למצוות פרה אדומה אלא לכל המצוות. את הכת הזו מביא הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים[2] "מבני אדם אנשים שיכבד עליהם נתינת סבה למצוה מן המצות, והטוב אצלם שלא יושכל למצוה ולאזהרה ענין כלל, ואשר יביאם אל זה הוא חלי שימצאוהו ב

פרשת נשא

פרשת נשא בפרשתנו שנקרא השבת ניתנו בהמשך לפרשה הקודמת עוד הוראות בנוגע לתחזוקת המשכן שנבנה במדבר סיני בהשתתפות כל ישראל . על התחזוקה הפיסית הזאת (פירוקו, נשיאתו והקמתו מחדש) הופקדו זכרי בני לוי מגיל 30 ועד 50; אולם כמו שגוף בלי נשמה אינו מועיל לדבר ונדון להתפוררות, כך חיותו ותפקודו של גוף המשכן נבעה מהשכינה ששרתה בתוכו; ועל כן בני ישראל נדרשו לפעילות רוחנית נמרצת על מנת להתמיד את נוכחותה של השכינה במשכן. הפעילות הנידונה התבטאה בהרחקת הטמאים ממגע עם המשכן, בתיקוני חברה (מניעת הגזל), בתיקוני זוגיות משפחתית ואפילו בתיקוני מידות הפרט. הניתוח הרעיוני הזה מסביר את הופעתן של ארבע פרשיות הלכתיות באמצע פרשתנו העטופות לפניהן בתיאורי עבודות הלויים ואחריהן בסיפור טכס שנערך לרגל חנוכת מזבח המשכן על ידי כל

חיי אברהם פרשת במדבר תש"פ

בס"ד בענין "נבחרו הלוים תחת הבכורות" וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם (ג' י"ב) פירש"י שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי. על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם. וכ"כ בפ' בהעלותך (ח' י"ז) על הפסוק כי לי כל בכור בבני ישראל וכו', שלי היו הבכורות כו' עד שטעו בעגל ועכשיו ואקח את הלוים. וכן בפ' כי תשא גבי חטא העגל עה"פ ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' וכו' אתם ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. וכ"כ בפ' עקב (י' ח'). הרי דכשחטאו הבכורות בחטא העגל נפסלו לעבודה. וקשה דהא איתא במתניתין בזבחים (קיב:

חיי אברהם פרשת בחוקותי תש"פ

בס"ד בענין "מקריבין אע"פ שאין בית וריח ניחוח, תקנת ש.ו.ם." וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם [כ"ו ל"א] איתא במגילה (כח.) במתני' ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים (פירש"י וה"ה לכל מלאכות וכו'), ואין פורשין לתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר, והשימותי את מקדשיכם, קדושתן אף כשהן שוממין וכו'[1]. ובתו"כ כאן דייק ממקדשיכם, לשון רבים, דאף בתי כנסיות ובתי מדרשות שנחרבו עדיין בקדושתן הן עומדין, ולא רק בית המקדש. ובעיקר הילפותא דעדיין בקדושתן הן עומדין, כתב בתוספות יום טוב דדייק ר' יהודה מדלא כתיב ואת מקדשיכם אשומם[2]. וברע"א שם הביא מתשובת המהרי"ט (ח"א סי'

פרשת בהר-בחקותי

בס"ד בקריאת התורה השבת, עם ישראל נפרד זמנית מספר ויקרא. מעניין הדבר, שסיומו של הספר כמו פתיחתו משטח לפנינו מסגרת של מצוות בתחום הנדיבות. פרקים א' - ג' בראשית הספר מפרטים את האפשרויות השונות הניתנות לאדם בישראל להביא למקדש ה' סוגי קרבנות נדבה; והפרק האחרון (פרק כ״ז) פותח במגוון אפשרויות בהן יהודי יכול לנדב נדבות כסף לאוצר המקדש לכבוד בני משפחה או חברים בשני המינים (זכר ונקבה), ובכל הגילאים מבן חודש ומעלה. כמו כן מפורטים בהמשך הפרק ההוא עוד סוגי מתנות רכוש שמורשים להקדיש למקדש ואין הן דרושות על פי הדין, ואין הן נובעות מדרישות הדין אלא מנדיבות לבו של המקדיש. תופעה המעוררת התבוננות היא זאת שבסיום הפרק שלפני זה הנדון, כתוב "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני". פסו

חיי אברהם ל"ג בעומר תש"פ

בס"ד בענין "חיוב תלמוד תורה לרשב"י" במעשה דרשב"י במערה, איתא בשבת (לג:) דהוו יתבי עד צוארייהו בחלא (פירש"י בחול, שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו, ומכסין ערותן בחול), כולי יומא גרסי, בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר, מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה. נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן, מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם, להחריב עולמי יצאתם. חיזרו למערתכם. הדור אזול כו' עד דשוב יתיב דעתייהו. ואיתא שם (יא.) חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן, אבל

חיי אברהם פרשת אחרי מות-קדושים

בס"ד בענין "מצות ספירת העומר" וסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (כ"ג ט"ו) פליגי הראשונים אם מצות ספירת העומר הוי מצוה מן התורה בזמן הזה או רק מדרבנן זכר למקדש שהקריבו העומר, יע' בביאור הלכה (סי' תפ"ט) שיטת הראשונים בזה. ואיתא במנחות (סו.) אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, רבנן דבי רב אשי מני יומי ומני שבועי, אמימר מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא. וכתב הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין (ז' כ"ב) מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות, ובהלכה כ"ד כתב מצוה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן, ונשים ועבדים פטורין ממנה. וכתב הכסף משנה שם דדעת הר"מ

פרשת אמור

פסגת האושר האנושי בהשקפת היהדות היא קרבת אלוקים. רבים יפרשו שמדובר כאן בזכיה לחיי עולם הבא; וצודקים הם ביחס לפרט הנמצא רק זמנית בעולם הזה, ולאחר מכן מסתלקת נשמתו לגנזי המרומים. אולם עם הנצח עם ישראל אינו מת ונשמתו הווית בעולם הזה בכל עת; כיצד הוא מתמלא אושר? תשובת היהדות היא שבאותם הזמנים שמסכים בורא עולם (ית״ש) לצאת מן העלם אל הגלוי כגואל ומושיע, כפודה ומציל וכטוב ומטיב לעמו בחירו שכנהו, הוא עצמו (ית״ש).״בני בכורי״ (שמות ד/כ״ב) הם הזמנים הכי מאושרים לבני ישראל; והם ימים טובים. פרשתנו השבוע מפרטת אותם הזמנים שבהם הופיע הקב״ה בטובו וכתוצאה מכך זכינו לחרות פיסית (פסח); וכן לחירות רוחנית־ תרבותית (שבועות־ זמן מתן תורתנו); ועוד להשגחה מיוחדת של הגנה ומילוי צרכים אנושיים בהוויה -מדברית במשך 40 שנ

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png