מאמרים

חיי אברהם פרשת מצורע

בס"ד בענין "התורה חסה על ממונן של ישראל" וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת (י"ד ל"ו) ופירש"י שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע, נזקק להסגר, וכל מה שבתוכו יטמא. ועל מה חסה תורה, אם על כלי שטף, יטבילם ויטהרו, ואם על אוכלין ומשקין, יאכלם בימי טומאתו, הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה. ומקורו בתו"כ (פרשה ה') ומשנה בנגעים (י"ב ה'). והכי איתא התם, וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים (פי' הרע"ב שאינן בכלל טומאה), דברי רבי יהודה, ר"ש אומר עסק הוא לפנוי (פי' הרע"ב בתמיה, וכי להעסיקו לפנות את הבית הוצרך הכתוב שאתה מזקיקו לפנ

נצחיות המצוות - פסח

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:" פסוק זה מהווה בהגדה תשובה לרשע על שאלתו "מה העבודה הזאת לכם" ולכאורה לא ברור כיצד הוא מהווה תשובה שהרי התשובה ברורה מאליה, ואינה מחדשת דבר (ואם נאמר שהוא לא ידע זאת לא ברור מדוע הוא נקרא רשע, והיה צריך להיקרא בור). כמו כן לא ברור מדוע מובאת בסוף העניין הנקודה של שמירת החוקה מימים ימימה שהרי לפסח יש טעם מובן והוא אינו חוקה. בביאור העניין כותב הגרי"ד סולובייצ'יק בעל בית הלוי דב

שביעי של פסח

בין מצוות מועדי ישראל ישנה גם החיוב לקרוא בציבור פרשיה מן התורה בכל ימי החג. במרכז פרשית הקריאה שקבעו לנו חכמינו ז״ל לקרוא בחג האחרון של פסח עומדת שירת משה ובני ישראל ששרו לרגל נס קריעת ים סוף שאירע לפי המסורת ביום השביעי לצאת אבותינו ממצרים. השירה הזאת בתחילה משבחת את הבורא שפעל כ: "איש מלחמה" להביס את הצבא האדיר של מעצמת- העל של התקופה ההיא- חיל פרעה. לאחר השבחים ההם מתואר בסגנון שירי כיצד שם ה' לאל את השאיפות והתוכניות המלחמתיות של צבא מצרים ברדיפתו אחרי בני ישראל הנכנסים לים, שנהפך להם ליבשה; ולאחר מכן כיסו מימיו על חייליהם שטבעו שם בלי להשאיר שריד אדם. כמו כן מובע בשיר הזה את הרושם הכביר שעשה הנס הזה על כל עמי המזרח התיכון ובעקבותיו התקוה שהם יתנו כתר מלכות לבורא (ית') ויסורו למשמעתו. ר

פרשת מצורע

בפרשתנו השבוע פוגשים אנו בהיגד האומר : "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע בבית ארץ אחוזתכם"(ויקרא יד'/לד'). הורונו מפרשי התורה שמשמעות השורש נ-ת-ן בלשון המקרא היא - נתינת מתנה. בפסוק הנ״ל נמצא השורש ההוא פעמיים- הן בתחילתו והן בהמשכו. כאשר מדובר בארץ אחוזתנו יש לנו הזדהות מלאה שהיא אומנם מתנה נפלאה. אולם נאשר מבטיח לנו הבורא גם מתנת "נגעים" בארצנו עולה על דעתנו לומר למיטבנו כלפי ה"מתנה" ההיא, לא מעוקצך ולא מדובשך. תגובה כזאת מקורה באי הבנה בכל הקשור לנושא הנגעים שעליהם מדבר המקרא בפרשתנו ובפרשה הקודמת "תזריע". יחס הבורא (ית') כלפי עמו ישראל מצטייר לא פעם כיחס של אב לבן. ענינו של אבא טוב הינו להביא למקסימום גידול ושלמות האפשרית בכל המובנים ובכל התחומים. האב מאמין בכוחותיו

חיי אברהם פרשת תזריע

בס"ד בענין "מילה בצרעת, עשה דוחה לא תעשה" וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (י"ב' ג') איתא בשבת (קלב:) תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה (פירש"י כגון קטן חולה והמתינו לו עד שיבריא). יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד. מנהני מילי, דתנו רבנן, "ימול בשר ערלתו" ואף על פי שיש שם בהרת, יקוץ. ומה אני מקיים "השמר בנגע הצרעת" (דברים כ"ד), בשאר מקומות, חוץ ממילה. או אינו אלא אפילו מילה, ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו, בזמן שאין בה בהרת, תלמוד לומר, "בשר" (ריבויא הוא), ואף על פי שיש שם בהרת. אמר רבא, האי תנא, מעיקרא מאי ניחא ליה ולבסוף מאי קשיא ליה, (לישנא אחרינא דרבא), מילה דוחה את הצרעת, מאי טעמא, דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומאי "או אינו" דקאמר, הדר קאמר, אימר דאמרינן דאתי ע

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png