מאמרים

פרשת ראה

במרכז פרשתנו השבת עומדת דרישת התורה לרכז את עבודת ד' המעשית במקום אחד בלבד. פיזור העבודה למקומות רבים כנראה להבנתה מסכנת את טהרת ייחוד ד' ובקלות מוליכה לעבודה זרה. לקראת סיום הפרשה מופיעה מצוות עליה לרגל שלוש פעמים בשנה לאותו המקום האחד הנבחר לעבודת ד' (קרי-בית המקדש שבירושלים) וכך כתוב: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלוקיך במקום אשר יבחר; בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות; ולא יראה את פני ד׳ ריקם. איש במתנת ידו כברכת ד' אלוקיך אשר נתן לך״.( דברים טז/טז-יז). בפשטות נאמר בפסוקים אלה שהעולה לרגל לא יבוא בידיים ריקות אלא יביא עמו מתנות לפי עושרו הניתן לו באמצעות ברכת ד'. התרגום המעשי של דברים אלה הוא שהעולה לירושלים במועדים הנקובים בלי להביא לפחות קורבן אחד הנקרא "עולת ראיה" עובר על

חיי אברהם פרשת ואתחנן

בס"ד בענין "פלפול על מקום הנחת המזוזה ונר חנוכה לאטר" וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (ו' ט') א) איתא ביומא (יא:) ומנחות (לד.) "ביתך" מאי תלמודא, אמר רבא (רבה) דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא (פירש"י בכניסה לביתו). הרי דיש להניח המזוזה בדרך ימין בכניסה לביתו. וכתב במרדכי (הל' קטנות סי' תתקס"ב, הובא בבית יוסף יו"ד סי' רפ"ט וברמ"א שם[1]) אין לדקדק דאם הוא אטר ברגליו ורגלא דשמאלא עקר ברישא ישים המזוזה דרך שמאל ביאתו מידי דהוה אתפילין, דשאני מזוזה דהוי לשימור כל בני הבית, מה שאין כן בתפילין דהויין ליה לחודיה. ובט"ז (שם סק"ג) כתב דאחר רוב בני הבית אזלינן. ובב"ח שם תמה, דלפי זה אם כל בני ביתו אטרים ברגליהם או רובם אטרים אי נמי הוא לבדו דר בבית, צריך לקבוע

פרשת ואתחנן

בס״ד במעמד הסנה בפרק ג' של ספר שמות, התרחש דבר שלא היה מאז בריאת שמים וארץ, והוא: שבורא עולם דיבר אל אדם והטיל עליו שליחות לדבר בשמו לאחרים. דיבור אלוקי אל בני אדם לא התחדש באותו מעמד כי אחרים שקדמו למשה כמו אדם, נח, שלושת האבות ועוד, זכו לנבואה; אולם איש מהם לא היה "נביא שליח". כאשר שמע משה שעליו להיות; נביא כהנ״ל הנשלח לדבר אל פרעה ואל בני ישראל הוא הגיב ואמר כמתבקש: "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (שמות ד' / א'); כי זו היתה הפעם הראשונה בתולדות אנוש שמופיע "נביא שליח". גם אברהם אבינו שפעל רבות לדבר, להשפיע ולהוסיף את שם ה' בעולם עשה זאת באופן עצמאי לגמרי בלי שנשלח על ידי בורא עולם לעשות כן. המענה של הקב״ה לטענת משה היה: "המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בוא את האותו

פרשת דברים

כידוע חמישה הם ספרי התורה שמסר משה בכתב לבני ישראל לפני מותו ועל כן במכלול מכונים הם "החומש". כל ספרי החומש מתחלקים "לסדרות" שתוקנו לשם קריאה בציבור בבתי הכנסת מידי שבוע, ונקראות בלשון העם "פרשות שבוע" או סדרות השבוע". בכל סדרה ישנן בדרך כלל מספר פרשות הנקראת כל אחת בפני עצמה "פרשה פתוחה" או "פרשה סתומה" לפי סידור מיקום כתיבתה על קלף הספר. רבות מפרשות הללו פותחות בלשון וידבר ד' אל משה צו את בני ישראל" או ״וידבר ד' אל משה אמור אל בני ישראל" או "ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" או באופן מקוצר יותר ״דיבר אל בני ישראל לאמור" וכוונת "לאמור" שמשה יאמר את דברי ד' לבני עמו. לאחר פתיחה כזאת ממשיך הכתוב בתוכן הצווים, המצות, החוקים והמשפטים אשר אמורים בני ישראל לקיים בחייהם , לרוב אין המקר

חיי אברהם פרשת מסעי

בס"ד בענין "בגלעד שכיחי רוצחים" אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה (ל"ה י"ד) ופירש"י אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים, וכאן אינן אלא שנים, השוה מנין ערי מקלט שלהם, משום דבגלעד נפישי רוצחים. ומקורו במכות (ט:) תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ופריך הגמ' בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת, ומשני אמר אביי בגלעד (בעבר הירדן) שכיחי רוצחים דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, מאי עקובה מדם, א"ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות. והקשו הראשונים דהלא ערי מקלט אינו אלא לשופכי דמים בשגגה כדכתיב ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה (פסוק י"א), וא"כ אמאי צריך יותר ערי מקלט בעבר הירדן לאלו שהורגין

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png