מאמרים

חיי אברהם פרשת כי תצא

בס"ד בענין "יפת תאר" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ (כ"א, י'-י"ד) ופירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה ישאנה

לשוחח מחדש על הזוגיות

ב"ה 'וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם... וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין ... כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן...וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה ... וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם ... כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן' 'ורבינו היה שמח מאוד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו...' [כתר ראש אות קד לגר"ח מוולוז'ין, על הנהגות הגאו

חיי אברהם פרשת עקב

בס"ד בענין "מצוה לידבק בת"ח" אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ (י"א כ', כ"ב) ופירש"י (י"א כ"ב) בד"ה ולדבקה בו וז"ל, אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו. ומקורו בספרי כאן. וכן איתא בכתובות (קיא:) ביתר ביאור וממקורות אחרים[1], וז"ל הגמ', ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד' ד'), וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב, כי ה' אלקיך אש אוכלה (שם כ"ד), אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים

"לא היו ימים טובים לישראל כ – ט"ו באב ...ויום הכיפורים"

ב"ה בבואנו לברר טיבו של יום זה, נתבונן באירועים שהתרחשו ביום זה: ובגמרא שם במסכת תענית דף ל' עמוד ב' מקשה דיום הכיפורים הוא יום שמחה כיון שהוא יום מחילה וכפרה אבל ט"ו באב מה אירע בו שהוא יום שמחה? מביאה הגמרא כמה טעמים: א. יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, וביאור הדבר - כגון אשה משבט ראובן הותר לה להינשא לאיש משבט שמעון אבל מתחילה אשה שראויה לרשת את משפחתה כגון שאין לה אחים, היה אסור לה להינשא לאיש משבט אחר, כדי שהנחלה הראויה לה לא תעבור לשבט אחר. ובחמשה עשר באב התירו חכמים איסור זה, כיון שהאיסור הנ"ל לא נאמר אלא לדור באי הארץ ולא לדור אחר כמו שדרשה הגמרא שם. ב. יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל . לאחר מעשה פילגש בגבעה המובא בנביא שאנשי בליעל משבט בנימין רצחו את אותה פילגש קראו בני ישראל לשבט בנימי

חיי אברהם פרשת ואתחנן

בס"ד בענין "מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל" אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן (ג' כ"ה) איתא בסוטה (יד.) דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך[1], אלא כך אמר משה, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר[2], מעלה אני עליך כאילו עשיתם וכו'. ותמהו המפרשים[3] מכאן לדעת הרמב"ן בסה"מ (מ"ע ששכח הרב ד') דמצות ישוב א"י דאורייתא היא[4], א"כ מדוע רצה משה רבינו להכנס לא"י רק מפני המצות התלויות בה, וכדמשמע בפשטות המימרא, תיפוק ליה משום ישוב א"י עצמו שהוא מצוה וצ"ע[5

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png