מאמרים

חיי אברהם פרשת שמות

בס"ד בענין "תמיד יש אב" וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (ב' א') תמהו המפרשים אמאי לא הזכיר כאן הכתוב שמות אביו ואמו של משה רבינו, דלכאורה ה"ל לכתוב וילך עמרם ויקח את יוכבד, וכמו דכתיב בפרשת וארא (ו' כ') ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה וכו'. וכתב הרמב"ן דלא הזכיר הכתוב שם האיש ולא שם אשתו אשר לקח, מפני שהיה צריך ליחסם ולהזכיר שמם מי אביהם ואבי אביהם עד לוי, ועכשיו ירצה לקצר עד לידת משה רבינו, ואח"כ ייחס גם שאר השבטים בעבורם. וע"ע בזוהר (שמות דף י"ט) ובאלשיך מש"כ בזה. וביערות דבש (ח"ב דרוש ט') העיר בזה דיש לדקדק למה נקט סתם בת לוי ולא יוכבד בת לוי, דהא היה מקום לטעות ד"בת לוי" היינו נכדת לוי, כדמצינו דקרו אינשי לבר בריה ברא. ואפילו דמן הסתם כשנכתב בן או בת היינו בן או ב

פרשת שמות

בפתיחתה מתארת פרשתנו את המאמצים שנעשו על ידי המצריים לדכא את הגידול המתפתח והולך של בני ישראל במצרים. הניסיונות האלה לא צלחו ובשלב מסוים סוכם המצב ככתוב: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א',יב') ובתוספת הערה "ויקוצו מפני בני ישראל" (שם) • השורש ק־ו־ץ בתורה מופיע רק חמש פעמים והוא לדעת רש״י לשון מיאוס. הפעם כנראה, מצא רש״י קשר בין הפסוק הנדון עם התבטאותה של רבקה אמנו האומרת לבעלה, יצחק, "קצתי בחיי מפני בנות חת; אם לוקח יעקב אשה מבנות חת. .למה לי חיים" (בראשית כז',מו'), ועל כן פירש כאן "ויקוצו"־ קצו בחייהם. כלומר, היו המצריים רוצים לשים קץ לחייהם מפני המועקה הנגרמת להם מהתעצמותם של בני ישראל. אם הפירוש של רש"י נכון ניתן לשאול: מדוע חשוב היה למקרא לספר לנו על רגשותיהם של המצריים ביחס ל

חיי אברהם פרשת ויחי

בס"ד חיי אברהם בענין האם למדין מקודם מתן תורה, ודין אבילות שבעה וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים (בראשית נ' י') מבואר כאן שיוסף היה מתאבל על יעקב אביו שבעה ימים. ויש לעיין אם ילפינן מכאן שבעת ימי אבילות, וכדיבואר. והנה, איתא במועד קטן (כ.) מנין לאבילות שבעה, דכתיב (עמוס ח' י') והפכתי חגיכם לאבל, מה חג שבעה אף אבילות שבעה. ויעו"ש בתוס' (ד"ה מה) שכתבו וז"ל, ומ"ויעש לאביו אבל שבעת ימים" לא מצי לאתויי, דהתם קודם קבורה היה. ובירושלמי משני, דאין למדין מקודם מ"ת. הרי שכתבו התוס' ב' טעמים אמאי אין אנו למדין מיוסף לדין שבעה דאבילות, א') קודם קבורה היה. ב') אין למדין מקודם מ"ת[1]. ויש לה

פרשת ויחי

בס״ד כתוב בפרשתנו שכאשר רצה יעקב אבינו לברך את נכדיו, בני יוסף, הוא פתח ואמר: "בך יברך ישראל ישימך אלקים כאפרים וכמנשה..." הסביר רש"י את כוונת דבריו אלה של יעקב בכך: כאשר ירצה אבא בישראל לברך את בניו בכל הדורות הוא יפתח וישתמש בנוסח הכתוב לעיל: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" וכך אנו נוהגים מאז ועד עתה... והשאלה מתבקשת מאליה - מה יחודם של נכדי יעקב אבינו אלה, אפרים ומנשה, יותר מכל האבות ומכל בני יעקב ומכל שאר נכדיו שנבחרו דווקא הם לשמש כדוגמא לבנים מבורכים?! אולי ניתן יהיה לפתור את תהייתנו על ידי קריאת המשך הפסוק בו פתחנו את דברינו וכך כתוב: "וישם את אפרים לפני מנשה" (שם). כלומר, אף על פי שמנשה היה בכורו של יוסף, הקדים יעקב בלשונו את אפרים הצעיר לפני אחיו הגדול ממנו, וכן הצליב את ידיו על מנת שיד

אבלות החורבן ויום הקדיש הכללי

סוגי התעניות ישנם ג' סוגי תעניות: תענית תשובה, כגון יום הכיפורים. תענית בקשה בעת צרה כמו עצירת גשמים. תענית אבלות בזמנים המוזכרים בפסוק[1]: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי". אמנם על פי הרמב"ם גם תעניות בעת צרה וגם תעניות האבלות הינן לצורך חזרה בתשובה, וכך כתב[2]: "ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם", וכן כתב[3] לעניין ימי האבלות "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב

פרשת ויגש -בענין "היאך ידעו האחים שהוא יוסף"

בס"ד בענין "היאך ידעו האחים שהוא יוסף" וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם (מ"ה י"ב) ופירש"י בכבודי, ושאני אחיכם, שהרי אני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. וכן בפסוק ד' כתיב ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם וכו'. ופירש"י שם ראה אותם נסוגים לאחוריהם, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים, והראה להם שהוא מהול. ונתקשו המפרשים בזה טובא, א') איזה ראיה יש מן המילה שהוא יוסף, הלא כל המצריים נמולו וכמש"כ במדרש הובא ברש"י פ' מקץ (מ"א נ"ה) יע' מש"כ בזה בפרשת מקץ[1]. ב') אמאי הוצרך לומר כאן בפסוק י"ב והנה עיניכם רואות שהוא מהול כמוהם, הרי כבר הראה להם המילה כשאמר גשו נא וכו'. ג') כשאמר גשו נא אלי לא נתן להם הכ

פרשת ויגש

בס״ד כל יהודי המתעורר בשאלה הלכתית -תורנית יודע שעליו לפנות לרב הפוסק הלכה ועל פי הכרעתו ינהג. אומלל הדבר כאשר יהודי הנאמן להלכה אינו מודע שבמעשהו ישנה שאלה הלכתית; וממילא הוא לא ישאל על כך, ומפאת זאת יתכן מאוד שייכשל אפילו באיסור חמור. במה הדברים אמורים! בפרשתנו שנקרא השבת בבית הכנסת סופר כיצד ״חזר״ יעקב אבינו ״לחיים״ (״...ותחי רוח יעקב אביהם ״בראשית מ״ה\כ״ז) בהודעו שיוסף, בנו האהוב עודנו חי אחרי העלמותו של 22 שנה. כעת, על פי הזמנת הבן לבא אליו, החליט יעקב 'להיענות בחיוב אבל מקודם נסע לבאר שבע, ושם על פי הכתוב ״...זבח זבחים לאלקי אביו יצחק״ (שם מ״ו\ב) מה פשר הדבר! מוסבר על ידי פרשן התורה חרד״ק (רבי דוד קמחי זצ״ל) ששנים רבות לפני המסע הנדון החליט יצחק אביו, אף הוא לצאת מן הארץ מפאת הרעב הכבד

פרשת מקץ - "מה שיוסף אמר להמצריים שימולו"

בס"ד בענין "מה שיוסף אמר להמצריים שימולו" וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ (מ"א נ"ה) פירש"י לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו וכו'. ומקורו בב"ר (צ' ו') ר' אבא בר כהנא אמר כפאן למול, ר' שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב. במשנה למלך (הל' מלכים י' ז' ד"ה וראיתי לרבותינו) הביא דברי המהר"ש יפה שהקשה מ"ט דיוסף בכפיה זו, כי זו אינה ממצות ב"נ להכריחם עליה וכו'. ותמה עליו, דאימא דרב אבא בר כהנא בעל המדרש ס"ל כמ"ד בסנה' (נט:) דמילה נצטוו כל בני נח, ומה שנשנית בסיני למילתיה נשנית, דהיינו למישרי מילה בשבת, וא"כ מצות מילה נאמרה לב"נ ולא נשנית

"מחלוקת מהדרין מן המהדרין ומקום הדלקה"

בס"ד חיי אברהם חנוכה תשע"ט בענין "מחלוקת מהדרין מן המהדרין ומקום הדלקה" איתא בשבת (כא:) תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים, יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך, וקי"ל כב"ה. ופליגי תוס' והר"מ בדינא דמהדרין מן המהדרין, דשיטת תוס' (בד"ה והמהדרין מן המהדרין) דאין מדליקין כפי מספר אנשי ביתו אלא למספר הלילות, וז"ל, נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים, אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית, עכ"ל. ואילו הר"מ (הל' חנוכה פ"ד' הל' א'-

פרשת מקץ

בס״ד [endif]-- פרשתנו השבוע נפתחת בחלום פרעה בו ראה את עצמו ״עומד על היאור״ (הנילוס). והרי למדונו חוקרי העולם העתיק שהפרעונים במצרים האלילו את היאור; נמצא אם כן, שבחלום הנדון היה פרעה עומד על אלוהיו. לעומת הסיפור הזה, קראנו לפני כמה שבועות על חלומו של יעקב אבינו בו ראה את ״ה׳ ניצב עליו״ (בראשית כ״ח,י״ג). מתוך השוואת מקראות שני הסיפורים האלה,קבעו חכמינו ז״ל ש״הרשעים מתקיימים על אלוהיהם; והצדיקים, אלוקיהם מתקיים עליהם״ (מדרש בראשית רבה פרשה פ״ט אות ד׳). ניתן לומר שבקיעתם זו פתחו לנו חז״ל אשנב קטן בתחום הפסיכולוגיה של החלומות, שלפיה אדם יכול להעמיד פנים ולהציג את עצמו כמאמין אדוק באיזו תפיסה דתית, או אולי ב ״איזם״ כלשהו; ואם הפצת ״אמונתו״ זו יכולה להביא לו רווח כספי או מעמדי, ינסה הוא להדביק בה

סופגניות של גויים בחנוכה

שאלה: האם ניתן לקנות סופגניות מהגויים? תשובה: וודאי שישנה כאן בעיה של פת עכו"ם בסופגניות אפויות וכן גם בישולי עכו"ם בסופגניות מטוגנות. אבל על כל זה ניתן להתגבר יחסית בקלות[1]. אך בעיה נוספת נידונת בפוסקים שעליה נרחיב. רק אציין שנלענ"ד שכיום היא לא מצויה, מ"מ הדיון מעניין ויש לו גם זוית מיוחדת לחנוכה. דרך אגב בספרות ההלכתית בדיון לגבי שמרי יין (של 'סתם יינם' שדינו הוא שאסור בהנאה), מצינו התייחסות לחנוכה, כאשר דנו בגלוסקאות שהותפחו ע"י שמרי יין. מתברר שלדעות מסוימות התאריך של חנוכה הוא 'אבן זמן' עקרונית בדיני כשרות, (בהמשך נסביר מדוע). הדיון לגבי הגלוסקאות בנוי על ההיתר של פת פלטר שנהגו רבים להתיר. וודאי שכל ההיתר בנוי על זה שכל חומרי הגלם הינם כשרים הבעיה מתחילה כאשר חומרי הגלם הם בעייתיים בד

פרשת וישב

בס"ד חיי אברהם פרשת וישב תשע"ט בענין "דין בן נח או ישראל קודם מ"ת" וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ (ל"ח י"א) ופירש"י כלומר דוחה היה אותה בקש, שלא היה בדעתו להשיאה לו, כי אמר פן ימות מוחזקת היא זו שימותו אנשיה[1]. והקשה הרמב"ן וז"ל, ולא ידעתי למה יתבייש יהודה המושל בדורו מן האשה הזאת ולא יאמר אליה לכי לשלום מביתי, ולמה יטעה אותה, והיא אסורה לשלה, כמו שאמרו (יבמות סד:) בנשואים בתרי זמני הויא חזקה וכו'. ותירץ שהיה שלה ראוי ליבם, אבל לא רצה אביו שייבם אותה ועודנו נער פן יחטא בה כאחיו אשר מתו בנעוריהם, כי נערים היו, אין לאחד מהם שתים עשרה שנה, וכאשר יגדל

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png