מאמרים

פרשת ויקרא

בס"ד פרשתנו פותחת את הספר השלישי של חמשת חומשי התורה והיא, יחד עם פרשת "צו" הבאה אחריה מפרטת את תורת הקרבנות, גם אלה של רשות וגם אלה של חובה. האפשרות שבן אדם יביא בעלי חיים כקרבן לבורא אינה דבר חדש בתורתנו; כבר בתחילת ספר בראשית מתוארת פעולתו של נח בצאתו מן התיבה בזו הלשון: "ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח" (בראשית ח' / כ'). על פי מדרשי חז״ל אפילו אדם הראשון הקריב קרבנות; וכן עשו כל שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב. בספר שמות אנו קוראים על הקרבנות שהביא יתרו בבואו אל מחנה ישראל במדבר (שמות י"ח / י"ב); וכן נכתב על "נערי ישראל" (כנראה בכורים) שנשלחו להעלות קרבנות על מזבח שנבנה למרגלות הר סיני כחלק מטקס כריתת ברית בין הקב״ה ובני ישראל הנקראת "ברית סיני" או "ב

חיי אברהם פרשת כי תשא

בס"ד בענין "קטנים במחצית השקל" כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם (ל' י"ב) איתא במתני' בשקלים (א' ג') את מי ממשכנין, לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים, ובמשנה ה' איתא אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידן. ונפסק ברמב"ם (שקלים א' ז') וז"ל, הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, ע"כ. ומדסתם הרמב"ם ולא פירש, משמע דקטנים דהכא היינו פחות מבן י"ג כמו בכל מקום, וכן ממה שכתב בריש הל' שקלים וז"ל, מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ו

חיי אברהם פרשת תצוה

בס"ד בענין "נר תמיד" וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כ"ז כ'). ופירש"י וז"ל, כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום וכו'. וברמב"ן הקשה על דבריו וז"ל, ומדרש רבותינו אינו כך, אלא כך שנו בספרי יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהיו דולקין לעולם, ת"ל מערב עד בקר, אי מערב עד בקר, יכול יהיו דולקים מערב עד בקר ויכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות, הא כיצד, יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר, לפני ה' תמיד, שיהא נר מערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים. ובתורת כהנים נמי אמרו כך להעלות נר תמיד, שיהא נר מערבי תדיר כו'. ועל הכלל, לפני ה' תמיד בנר מערבי, שהוא דולק תמיד ביום ובלילה עכ"ל. הרי דס"ל ד"

חיי אברהם פורים

בס"ד בענין "קרייתא זו הלילא (בדברי המאירי בקריאת הלל בפורים)" איתא במגילה (יד.) דאין אומרים הלל בפורים משום שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ, או כדאמר ר' נחמן קרייתא זו הלילא, דקריאת המגילה זו ההלל, או כדאמר רבא אכתי עבדי אחשורוש אנן. וכתב המאירי שם לטעמא דר' נחמן דקרייתא זו הלילא דמי שהיה במקום שאין לו מגילה שקורא את ההלל[1], שהרי לא נמנעה קריאתו אלא מפני שקריאת המגילה במקומו. וסיים דטעם זה נראה עיקר[2]. ובברכי יוסף (או"ח תרצ"ג ד') הביא דברי המאירי וכתב על דבריו דמסתמות דברי הפוסקים משמע דאין בו הלל לעולם, וטעמא משום דקי"ל כרבא (דהוא בתרא) דאמר אכתי עבדי אחשורוש אנן (וכ"ה במג"א שם), ולטעם זה לעולם אין לאומרו[3]. ובשיורי ברכה שם (וע"ע במחזיק ברכה שם) הביא דברי הרמב"ם (הל' חנוכה ג' ו') שנקט

ארורה זרש

זרש אשתו של המן אינה מוזכרת עד שלב מאוד מתקדם בסיפור המגילה. למעשה היא נזכרת בשתי פעמים- בפעם הראשונה כשהיא נותנת את עצת העץ ובפעם השנייה כשהיא מסבירה להמן שאם מרדכי יהודי אין לו (להמן) סיכוי לגבור עליו. חז"ל אומרים שהמן[1] היה עשיר גדול ובגלל ששמע לעצת אשתו נפל. יש להבין מדוע חז"ל הכריעו שדווקא בגלל דבר זה נפל, וכי כל רשעותו לא חייבה את מפלתו לפני מרדכי?! לשם הבנת העניין יש להקדים הקדמה קצרה. מצבו של עם ישראל בתקופת הגלות קשה ביותר. הנקודה העיקרית שבה בולט מצבו הקשה של עם ישראל הוא היאוש הקשה מכך שתהיה להם תקומה. אם הגלות עצמה לא הספיקה הרי שהכישלון של עליית זרובבל שנגמר בהפסקת הבנייה על ידי אחשוורוש מוסיף ומעמיק את היאוש עד כדי השתתפות במסיבה שעושה אחשוורוש לכבוד סיום השבעים שנה. מכל עם יש

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png