מאמרים

פרשת ויקהל

ציון מן התורה פרשת ויקהל "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה" (שמות ל"ה, ל) "בצלאל בן אורי בן חור" - מיהו בצלאל? ומה ידוע לנו עליו? מן הגמרא (סנהדרין ס"ט ע"ב) אנו למדים שהיה באותה שעה נער בן 13 שנים. מהתורה אנו למדים, שה' בחר אותו - "למלאותו ברוח חכמה, בינה ודעת", על מנת שעשיית המשכן וכל כליו תיקרא על שמו. במה זכה אותו ילד פלא לגדולה זו? חז"ל לימדונו: "על שנתן נפשו עליו (על עבודת המשכן)" (שמות רבה פרשה מ"א אות ז') ומניין לו אותה מסירות נפש? סייע לנו הכתוב להבין זאת, מכך שטרח לייחסו עד סבו ("בן אורי בן חור"). סבא זה, הוא חור שמסר נפשו ממש, ונהרג תוך כדי השתדלותו למנוע את עשיית העגל: ונפרע לו במינויו של נכדו, בצלאל. (שמות רבה פרשה מ"א אות ז', ופרשה מ"ח אות ג

חיי אברהם פרשת ויקהל

בס"ד בענין "נשים בבנין בית המקדש" וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לה'. וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ (ל"ה כ"ב, כ"ה) כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א' י"ב) אין בונין את המקדש בלילה שנאמר וביום הקים את המשכן, ביום מקימין לא בלילה. ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר. וכתב הכסף משנה מקור לדברי הר"מ דנשים חייבות מהא דכתיב הכא ויבאו האנשים על הנשים, וכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, ע"כ. ואף על גב דהנך קראי

חיי אברהם פרשת כי תשא

בענין "זמן כתיבת המשניות והגמרא" וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל (ל"ד כ"ז) פירש"י (ד"ה האלה) ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה[1]. ומקורו בגיטין (ס:) ותמורה (יד:) דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב, כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב, כי ע"פ הדברים האלה, הא כיצד, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב (פירש"י מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת). דבי רבי ישמעאל תנא אלה, אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות. ובתמורה שם אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה, והלמד מהן אינו נוטל שכר. ובגטין

פרשת כי תשא

השבת אנחנו נפגשים שוב בקריאת התורה בתרחיש של משבר כבד בתולדות עמנו מתקופת המקרא. נמצאים בני ישראל במדבר סיני ליד ״הר האלוקים״ כ- 84 יום מאז ראיית ״יד ה'׳׳ בים סוף (ככתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ בים סוף...״ שמות יד/לא) ; ורק ארבעים יום מאת ההתגלות הכבירה של השכינה בהר- סיני (ככתוב:״וירד ה' על הר סיני..." שמות יט/כ) והנה פורצת מפיהם הקריאה הנלהבת ״ אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״ בהתייחסותם אל העגל אשר יצרו זה עתה. תדהמת קריאת הדברים האלה גדולה מאוד וביקורתנו כלפי אבותינו מפאת המעשה הנדון מאוד נוקבת. אולם ביקורת לחוד ושיפוט לחוד, שהרי הלל הזקן למדנו״ אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״ ( משנה אבות ב/ד). אם כן מן הנכון שנחשוב על ״מקומם״ ומצבם של אבותינו באותה השעה. כפי שצוין ל

חיי אברהם פרשת תצוה

בס"ד בענין "כלאים בבגדי כהונה" וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (כ"ח ב') כתב הרמב"ם בהלכות כלאים (י' ל"ב) ובהלכות כלי המקדש (ח' י"א) וז"ל, כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים, ולא הותרו בו אלא בשעת עבודה שהיא מצות עשה כציצית. ובשני המקומות הללו השיג הראב"ד שהרי אמרו ביומא (סט.) במקדש אפילו שלא בשעת עבודה מותר. ובכסף משנה יישב דעת הר"מ מהשגת הראב"ד, דהא דאיתא ביומא שם, בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור, ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר, י"ל דהתם לאו משום כלאים קאמר אלא משום משתמש בבגדי קדש, אבל האבנט שיש בו כלאים שלא בשעת עבודה במקדש, אע"ג דלית ביה משום משתמש בבגדי כהונה, משום כלאים מיהא אית ביה. ושם הביא

פרשת תצוה

בפרשתנו שנקרא השבת משה רבנו נמצא עדין למעלה על הר סיני ולאחר קבלת צווי מלאכת המשכן וכליו הוא נצטווה להכין בגדים מיוחדים לכוהנים אשר ישרתו במשכן. בנדון זה הכתוב אומר באחד הפסוקים "וחגרת אותם אבנט, אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות והייתה להם כהונה לחוקת עולם..." (שמות כ״ט, ט'). מפסוק זה למדו חז״ל שרק בהיות הכהן מלובש בלבושים המפורטים בפרשתנו, כהונתו כשרה, ואם יחסר ממנו אפילו בגד אחד בלבד, עבודתו פסולה. בלשון אחרת אין הכהן רשאי למלא את תפקידיו בלי מדיו כמו שחייל אינו רשאי לשרת בשרות צבאי בלי מדים. נשאלת השאלה מדוע מקפידה התורה כל כך על מילוי תפקידי כהונה במדים דווקא? בלי לדעת בוודאות, הסברה נותנת להבין, שתועלת המדים היא לחייב את לובשיהם להתנהגות יותר רצינית ויותר אחראית. הם משמשים תזכורת לו ולכל ה

פרשת תרומה

ציון מן התורה, פרשת תרומה "ועשית את המזבח עצי שִטים חמש אמות אֹרך וחמש אמות רֹחב, רבוע יהיה המזבח, ושלש אמות קומתו" (שמות כז, א) בפרשתנו נאמר: "ועשית את המזבח עצי שטים..." ובסוף פרשת יתרו כתוב: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כא). האם שני הכתובים האלה מדברים על אותו מזבח? לפי פשוטו של מקרא ניתן לפרש, שהמזבח הנזכר מיד לאחר מעמד הר סיני (סוף פרשת יתרו), מתייחס לתקופה של "היתר במות", כלומר, לתקופה שהותר בה להעמיד מזבח בכל מקום ולהקריב עליו קורבנות היחיד. לעומת זאת, המזבח של פרשתנו המשתלב עם כלי המשכן, הוא נועד לקורבנות הצבור. אולם, לא זאת תפיסת ההלכה. בספר המצוות של הרמב"ם (מצוות עשה כ'), כותב המחבר, שהפסוק בסוף פרשת יתרו, הוא צווי לכל הדורות (ולא רק לתקופת היתר הבמות) לבנות מזבח שיהיה מחובר לאדמ

חיי אברהם פרשת תרומה

בס"ד בענין "לי לשמי" דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כ"ה ב') פירש"י, תרומה, לי לשמי, עכ"ל. הקשו המפרשים מאי שנא דבתרומה בעי לשמה יותר מבשאר מצות, והלא קיימא לן[1] לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ועוד, לגבי צדקה קי"ל[2] האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור, וא"כ מ"ש גבי תרומת המשכן דבעי לשמה דוקא. עוד הקשו בהא דכתיב ויקחו לי, והלא ראוי לומר ויתנו לי תרומה. בהקדמה לשב שמעתתא (ד"ה יעסוק) כתב בשם התולדות יצחק ואלשיך[3] בהא דכתיב ויקחו לי תרומה ולא ויתנו, היינו משום דבאדם חשוב קבלתו כנתינה, והנותן הוא הלוקח כל שכן בבורא ית"ש שנותנים ל

חיי אברהם פרשת משפטים

בס"ד בענין "מדבר שקר תרחק" מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע (כ"ג ז') יש לחקור בביאור הקרא דמדבר שקר תרחק, וכן בקרא דולא תשקרו איש בעמיתו (ויקרא י"ט י"א)[1], האם מדובר בכל מיני שקר, דאף פטומי מילי בעלמא הוא בכלל האיסור מן התורה לשקר, או דלמא לא קאי מדבר שקר תרחק אלא אדיינים ועניני בית דין, וכענין שכתוב בפרשה הזאת דכתיב לא תטה משפט וכו', ונקי וצדיק אל תהרג וכו', ושחד לא תקח וכו'[2], אבל בעלמא ליכא איסורא. וכנראה דפליגי בזה רבוותא, יע' באבן עזרא כאן שכתב וז"ל, מדבר שקר עם הדיין ידבר, שלא ידין דין שקר, וכמוהו צדק צדק תרדוף. וכן ברשב"ם וז"ל, אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן, תתרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל, וכ"כ ר' בחיי (

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png