מאמרים

פרשת ואתחנן

בס״ד עיקרו של ספר דברים, בו התחלנו לקרוא בשבת האחרונה, הוא החטיבה המכונה "נאום המצוות של משה רבנו" המשתרע מפרק ה׳ שבספר ועד פרק כ״ו. במסגרת הקובץ הזה מנו החכמים- מוני המצוות- 230 מצוות מסה״כ של 613 המצויות בחמשת חומשי התורה. המצוות מקיפות כל תחומי החיים של הפרט ושל הציבור הישראלי. המתבונן בטיב המצוות יכול להבחין שהאדם בישראל עטוף צווי ד' מפתיחת העיניים בהתעוררותו בבוקר ועד סגירתן בתרדמתו בלילה. אין פלא אם כן שיהודי נאור ומודרני החי במדינה דמוקרטית בזמננו עשוי לשאול כיצד רואה לנכון תורתנו הקדושה להתערב בחיי הפרט, אפילו האינטימיים ביותר, כאשר פעילותו אינה מזיקה או מפריעה לאחר או לחברה?! תשובת היהדות לתמיהה הזאת בנויה ב- 3 קומות: בקומה הראשונה מונחת הנחת יסוד שאנו- גופנו וכל אשר לנו הינם פקדון

חיי אברהם פרשת תשעה באב תש"פ

בס"ד בענין "על מה אבדה הארץ" אמרו חז"ל (ירושלמי חגיגה א' ז'[1]) על מה אבדה הארץ כו', על עזבם את תורתי כו', ויתר הקב"ה על ע"ז וגלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה[2] של תורה. וכעי"ז איתא בנדרים (פא.) וב"מ (פה.) אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב, ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה, היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב, שאין מברכין בתורה תחלה[3]. והק' המפרשים מהא דאיתא ביומא (ט:) מקדש ראשון מפני מה חרב, מפני שלשה דברים שהיו בו, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. הרי מבואר דמשום ג' עבירות החמורות נחרב הבית ולא משום מאסה של תורה. ו

פרשת דברים

השבת עם ישראל פותח מחדש את ספר דברים המכונה על ידי חז״ל בשם "משנה תורה". יש שהבינו שכוונתם היתה שספר זה מהווה חזרה על ארבעת החומשים הקודמים לו; אולם ניתן להוכיח שהגדרה זאת רחוקה היא מן המציאות. הרי יותר מ-70 מצוות המופיעות בחומש זה חדשות לגמרי הן (ראה פירוש רבי שמעון רפאל הירש על דברים א'/ג') ועוד, רוב רובם של סיפורי התורה בחומשי בראשית-שמות אין להם זכר בספר דברים. לכן יותר נכון להבין את כוונת הכינוי "משנה תורה" כמו "למודה של תורה" כספר אשר מתעד כיצד לימד משה לעם ישראל את התורה בכינוסי לימוד שערך מידי פעם במשך 40 שנה, במיוחד בחודש האחרון של משה רבינו טרם מותו. בסיומה של הקדמת הספר כתוב: ״בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמור: ד' אלוקינו דיבר אלינו בחורב לאמור: רב לכם שבת בהר

די לשנאת חינם

המשנה באבות (ה, יא) קובעת כי יש סוגים שונים של בני אדם: יש הנוחים לכעוס אך גם נוחים לרצות (להתפייס), ויש שאינם נוחים לכעוס, אך גם אינם נוחים לרצות וכד'. חז"ל (שבת קה ע"ב) מגנים מאוד את מידת הכעס וקובעים כי זו מידה הקרובה לעבודה זרה כיון שאדם אינו מסוגל לחשוב בהגיון במצב שכזה והוא נתון כולו לדחף רגשי שמניע אותו. גם אם כולם יפסידו בעקבות זאת כולל אותו הוא לא יימנע מלאחוז בעמדותיו. מצב שכזה שקול לשיעבוד לאל אחר שגובר על כל רגש או הגיון אחר. ישנן פעמים שהכעס על האחר נובע מסיבה עניינית (אף שכמובן אינו מועיל) כגון שגרם לו נזק או נהג בו בחוסר יושר או שהוא חושש מפניו וישנן פעמים שהכעס נובע מחוסר סיבה אלא עצם קיומו של אותו אדם מאיים עליו בנוכחותו. הוא פשוט אינו מסוגל לראות אותו יחד איתו ולידו באותו ח

חיי אברהם פרשת פנחס תש"פ

בס"ד בענין "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" ושְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ (כ"ח ט"ו) ופירש"י, ומדרשו באגדה, אמר הקדוש ברוך הוא, הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח, וכ"ה בשבועות (ט.) מה נשתנה שעיר של ר"ח שנא' בו לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על (עלי) שמיעטתי את הירח. ואיתא בחולין (ס:) ר"ש בן פזי רמי כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר א', א"ל לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי (בתמי') כו', חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח. ובפשוטו אי"ז אלא פליאה ואינו מובן, דלא יתכן לומר שהקב"ה

פרשת פנחס

בס־ד בפרשתנו השבוע, נצטוו בני ישראל, היושבים עדין בערבות מואב, על סדרי הירושה בנחלות הארץ היעודה, שלפיהם רק בנים יורשים את אביהם הנפטר ולא אחיותיהם, בעקבות הקביעה הזאת מסופר על קבוצה של חמש אחיות (כולן בנות אדם אחד שנפטר במדבר, צלפחד שמו) שבאו למשפט לפני משה ובית דינו בתביעה בזו הלשון: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח, כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן, תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". הבנות הנ״ל אמנם השלימו בקביעה שבניו של אדם יורשים אותו ולא בנותיו כאשר יש בנים, אבל במקרה שאין לנפטר בנים אלא רק בנות - למה לא תזכנה הן להקים את שם אביהן המת על נחלתו. בהמשך הסיפור כתוב: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". האות "נון סופית" של המילה "מש

חיי אברהם פרשת בלק תש"פ

בס"ד בענין " כָּלֶם" וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְך נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם (כ"ג י"ג) איתא בברכות (ז.) וע"ז (ד:) וסנהדרין (קה:) ת"ר א-ל זועם בכל יום, וכמה זעמו, רגע. וכמה רגע, אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה זו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה, ויודע דעת עליון כו' שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה כו', א"ר אלעזר אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, עמי, ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק, מה אקב לא קבה א-ל ומה אזעם לא זעם ה'. וכמה זעמו

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png