מאמרים

פרשת וישב

"מי שהודה בארצו - נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו - אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו...שאמר 'גֻּנֹּב גֻּנַּבתי מארץ העברים' - נקבר בארצו. משה שלא הודה בארצו, שנאמר: 'ותאמרנה [בנות יתרו] איש מצרי הצילנו מיד הרֹעִים' (שמות ב יט) - לא נקבר בארצו"( דברים רבה יב ה) כמה תמוהים הם דברי חז"ל אלה! הרי – יוסף שדיבר אמת, מדוע מגיע לו פרס? וכי היה יכול לומר שגֻּנַּב ממקום אחר כאשר במציאות הוא גֻּנַּב מארץ ישראל?! ועוד, אילו היה יוסף אומר שגֻּנַּב מארץ כנען שהייתה אז בשלטון הכנעני, לא היו יכולים חז"ל לציין את שבחו כלל? ומשה שגם הוא דיבר אמת מדוע נענש על כך? וכי היה יכול לומר לבנות יתרו שהוא בא מארץ ישראל כאשר באמת הוא בא ממצרים?! אולי התשובה לתמיהה זו היא שהשם "ארץ העברים" אינו מופיע בכל התורה כולה פר

פרשת וישלח

בס"ד חיי אברהם בענין "בנ-ימין" וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין (ל"ה י"ח) נחלקו הראשונים בטעם שיעקב קרא לו בנימין, וכתב הרמב"ן וז"ל, והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי, מלחם אונים (הושע ט' ד'), לא אכלתי באוני (דברים כ"ו י"ד), ואביו עשה מן אוני כחי, מלשון ראשית אוני (להלן מ"ט ג'), ולאין אונים (ישעיה מ' כ"ט). ולכן קרא אותו בנימין, בן הכח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כענין שכתוב (קהלת י' ב') לב חכם לימינו, ימינך תמצא לכל שונאיך (תהלים כ"א ט'), ימין ה' רוממה (שם קי"ח ט"ז), רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה עכ"ל. ונפק"מ להלכה בזה וכ

פרשת וישלח

בסייד קרוב לפתיחת פרשתנו השבוע אנו קוראים על מאבק פיזי שניהל מלאך ה' עם יעקב אבינו בהיותו בדרכו חזרה אל אביו היושב בחברון, אחרי פרידה של 20 שנה. אומנם לא יכול היה המלאך לגבור על יריביו במפגעו האלים הזה, אבל לא יצא יעקב ממנו בלי פגע, כי על פי הכתוב הוכה בסוף המאבק בירכו, וכתוצאה נקעה כף הירך, ונמצא צולע על ירכו. רבים הם הפירושים שהוצעו לתת משמעות רעיונית לספור הזה ונאחז אנחנו בדרך הפרשנית של אחד מגדולי הראשונים, והוא רבנו שמואל בן מאיר- נכדו של רש״י המכונה הרשב״ם. לדעתו היה רוצה יעקב בתחנה בה נמצא באותה שעה לברוח ולא להמשיך את מסעו חזרה ארצה, מפחד הסכנה שיינזק, הוא וכל מחנהו, על ידי אחיו עשיו. ואנשיו המתקדמים בהליכתם לקראתו. בריחה כזאת הייתה בסתירה לצו ה' שנתגלה אליו בהיותו עדיין בבית חותנו ל

פרשת ויצא

בס"ד חיי אברהם פרשת ויצא תשע"ט בענין "יעקב נשא ב' אחיות" וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה (כ"ט כ"ח) הקשו רבוותא קמאי ובתראי היאך נשא יעקב אבינו ב' אחיות, הן מצד דיני ב"נ, והן מצד שהאבות קיימו כהת"כ, וכדיבואר. א') ידועים דברי הרמב"ן (כ"ו ה') דלא קיימו כל התורה בחו"ל וז"ל, ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה (כ"ח י"ח) ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר ע"ד י"א) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו' כ'), ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כ"ד ד'), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו. והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש וע

פרשת ויצא

בס״ד למרות שישנם גם ספורים בתורה, במהותה אין היא ספר ספורים, אלא ספר חנוך־קרי הדרכות והוראות כיצד אדם בישראל והעם כולו יוכל לזכות בקרבת אלקים וחיי נצח. לפי הנחה זו, הקורא ספור בתורה נתבע לשאול תמיד מהו הלקח המוסרי-רוחני שיש להפיק מאותו ספור. בפרשתנו השבוע, מסופר כיצד פגש יעקב אבינו את בת זוגו רחל ליד הבאר שבשדה מחוץ לעיר מושבה - חרן. לתמיהתנו קדם לפגישה הזאת תאור ב- 7 פסוקים מפגש אחר והוא של יעקב עם רועי המקום. באמצעותם מנסה יעקב לברר את כתובתו של דודו לבן, אחי אמו, אליו נשלח על ידי הוריו בברחו מעשו אחיו. תוך כדי הברור, אומרים לו שבתו נראית בדרכה אל הבאר עם צאן אביה וממנה יוכל לקבל את המידע הנדרש. באותו רגע פתאום מתפרץ יעקב, האיש הזר שרק עתה בא למקום, ומטיף לרועים הטפה מוסרית הואיל והוא רואם

פרשת תולדות

בס"ד חיי אברהם פרשת תולדות תשע"ט בענין "טביעות עינא דקלא" אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה (כ"ז י"ב) הקשה הרמב"ן[1] וז"ל, ואני תמה איך לא פחד מהיכר הקול, וכל בני אדם נכרים בקולם, כמו שאמרו רבותינו (גיטין כג., חולין צו.) היאך סומא מותר באשתו, והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא[2]. ואם סתם בני אדם מכירין כן, מה יהיה ביצחק החכם והבקי להכיר בין בניו, שתהיה לו באמת טביעות בקול. ותירץ אולי היו האחים האלה דומים בקולם[3]. ולכך אמרו (ב"ר ס"ה י"ט) כי הקול קול יעקב, דבריו, שמדבר בלשון רכה ומזכיר שם שמים. ועוד תי' שהיה משנה קולו לדבר כלשון אחיו, כי יש בבני אדם יודעים לעשות כן. [ובשו"ת ח"ס (חו"מ סי' ב') כתב עפ"ז בה

פרשת ,תולדות

יצחק אבינו חי 180 שנה, ובאמצעות המקרא מעט מאוד ידוע לנו מקורות חייו. בפרשתנו השבוע נקרא על לידת בניו התאומים יעקב ועשו אחרי 20 שנות עקרות ועל מאבק האחים האלה לקבל את ברכת אביהם. סיפור אחד נוסף בלבד ספרה התורה על אודות יצחק והוא קורות ישיבתו בארץ פלשתים. מפאת רעב כבד בארץ כנען תכנן יצחק לרדת זמנית לארץ מצרים כפי שעשה אביו בנסיבות דומות; אולם בהתגלות אלוקית נאמר לו לא לרדת מצרימה ולהתיישב בארץ פלשתים. שם זכה לברכת ה' ולמרות הבצורת הצליח כלכלית באופן בלתי רגיל. הצלחתו הזאת עוררה קנאה מצד המקומיים ולאחר פעולות שטנה מצידם גורש יצחק מעיר מושבו גרר. לנו כתבה התורה שסוד הצלחתו היה "ויברכהו ה'"(כו, יב) אולם אנשי גרר היו בטוחים ששגשוגו נבע מישיבתו אצלם, לכן אין זה צודק שהוא יצליח יותר מהם, ואם לא הגיע

פרשת חיי שרה

בס"ד בענין "יצחק ובכל" וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כ"ד א') ופירש"י, בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה. ואיתא בבבא בתרא (טז:) וה' ברך את אברהם בכל, מאי בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר שהיתה לו בת. אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. וכתבו תוס' שם (דף קמא.[1] ד"ה בת) וז"ל, וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח:) דבן נח מותר באחותו. וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק, עכ"ל[2]. והק' בפרשת דרכים (דרוש א') הלא קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכו', ואיך יתכן דמה שאסר אברהם אבינו על ע

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png