בס״ד
חידוש גדול חידשה לנו פרשתנו השבוע והוא הידיעה שגם הקב״ה מתפלל.
בנאומו של משה לפני הדור הצעיר העומד לעבור את הירדן בכניסתם לארץ כנען, אחרי 38 שנות נדודים במדבר, משחזו רבם של ישראל את ספור מעמד הר סיני. בו הוא מתאר כיצד נבהלו העומדים בתחתית ההר בשמעם את קול ה' "מתוך האש, הענן והערפל"; דבר שהביאם לפנות אל משה בבקשה שרק הוא יוסיף לשמוע את דברי ה', ויקבלום כולם ממנו, פן ימותו הם אם מוסיפים לשמוע.
משה בהמשך סיפר איך הוא ניסה להרגיעם ואמר להם שמעמד הנבואי ההוא שהם חווים בא להרים אותם למעלה, למעלה וחבל שייפסק.
בשלב זה התערב ה' בהצדיקו את העם והוסיף לומר, כפי שציטט אותו משה: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור כל מצוותי כל הימים..." (דברים ב'/כ״ו) ללא ספק הניסוח האמור כאן הוא נוסח של תפילה כאילו אומר "יהי רצון ש..." או "הלוואי ש..." ניסוח מפתיע זה של דברי ה' מעורר אותנו לשאול, אל מי מופנית אותה התפילה?! הרי הוא ית"ש בעל כל המתנות וגם את המתנה הזאת של יראת ה' בידו, ורק בידו, לתת לבניו אהוביו; ואם כן מה פשר תפילתו זו של ריבון העולמים?
מכאן הסיק הרמב״ם (בהלכות תשובה פרק ה'/הלכה ג' וכן במורה נבוכים חלק ג' / פרק ל״ב) ועוד פרשנים והוגי דעות במחשבת היהדות, שלמרות יכולתו של הקב״ה להעניק גם מנה גדושה של יראת ה' לילוד אשה, הוא ית"ש לעולם לא יעשה כן אלא הוא כביכול משמיט מידו את שליטתו על רצונות האדם על מנת שתתאפשר לו (לאדם) בחירה חופשית: ועל זה אמרו חז״ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (גמרא ברכות דף ל״ג עמ' ב').
בכך העלה הקב״ה את האדם במעלה פוטנציאלית גבוהה מזו של המלאכים העושים רצונו של מקום באופן לא בחירי. רק עשיית רצון ה' מתוך בחירה מקנה לאדם את הזכאות לקבל את ההטבה המירבית שהכין לו בוראו; והיא, ההענקה הזאת, בראש מאוויו ית"ש. דבר זה בא לידי ביטוי בסיום ונפילתו של הקב״ה הנ״ל: "למען ייטב להם ולבניהם לעולם". ואנו נתפלל שיקוים בנו שני חלקי תפילת ה' הנידונים במהרה בימינו
