בס״ד
במסגרת פרשתנו שנקרא השבת בבית הכנסת ישנו פרק שלם (פרק כ״ח של ספר דברים) המתעד את דברי הברית אשר צווה ה' את משה לכרות את (עם) בני ישראל" (שם פסוק ס״ט) בארץ מואב אולי ימים ספורים לפני פטירתו.
"דברי הברית" האלה מפרטים, כמו בחוזה שכתוב בין שותפים את המחוייבות של ה' להשפיע ברכה בכל תחומי החיים במידה ושותפיו, בני ישראל, יקיימו את המחוייבות שלהם לשמוע בקולו, ולעשות בפועל את כל מצוותיו. וכן מפורטות התוצאות השליליות אשר אי ציות לקול ה' ומצוותיו תבאנה.
על כן רגילים לקרוא לפרקנו פרק "התוכחה" שעיקרו אזהרות ואיומים בגין הסרת הברית. במסגרת האיומים הנ״ל מופיעים דברים קשים ביותר כגון "והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם (ותעקרו) מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה" (פס' ס״ג). ניתן היה להבין את הכתוב הזה שיהיה ששון לפני הקב״ה כאשר יושמדו בני ישראל כמו שהיה לו (ית"ש) כאשר הוטב לבני ישראל. אולם איך אפשר ליישב הבנה כזאת עם כתובים אחרים שהובאו מקודם בספר דברים?! למשל, לפני שבוע קראנו (דברים כ״ג / וי) "ולא אבה (רצה) ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כ׳ אהבך ה' אלקיך". כלומר, אפילו לשמוע דברי קללה על בני ישראל אין הקב״ה יכול כביכול לסבול מרוב אהבה ואם כן איך ישוש על אבדתם?! התשובה היא , שלא כתוב בפסוק הנדון "כן ישוש" אלא "כן ישיש" וכפי שכתב רש"י "ישיש אחרים". כלומר, מחשבת ההשמדה אצל הגויים הבאים להשמיד ולאבד את ישראל תוסיף להם ששון ושמחה, אולם על פי "ברית אבות" שכרת ה' עם אברהם דבר כזה באופן טוטאלי הוא בלתי אפשרי כפי שאמר ה' בעצמו (ויקרא כ״ו/מ״ד) "ואם גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם..."
אויבי ישראל הם אויבי ה' וכשם שהקב״ה נצחי כך עם ישראל נצחי וכפי שאמרו חז״ל "ישראל, ואורייתא, וקודשא בריך הוא חד (אחד) הוא". יחד עם זאת עלינו לעשות את מחוייבותינו כלפי ברית המצוות ולמנוע מעצמנו כל פורענות. כן יהי רצון!
