בס"ד
בענין "יפת תאר"
כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ (כ"א, י'-י"ד)
ופירש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה וכו'.
דרשו חז"ל בקידושין (כא:), אשת, ואפילו אשת איש, יפת תואר, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות כו', ולקחת, ליקוחין יש לך בה כו', והבאתה, מלמד שלא ילחצנה במלחמה. ופירש"י לבא עליה.
והק' בתוס' דמשמע מתוך פירושו דבמלחמה אסור לבוא עליה כל עיקר ואפילו ביאה ראשונה אינו מותר עד לאחר כל המעשים. ותימה, א"כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כיון דבמלחמה אסור עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים, היאך נתפייס יצרו בכך, אכתי איכא יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח ימים. ועוד קשה אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה.
וכתבו דיש מיישבים פירוש הקונטרס ולא קשה מידי מה שהקשה (ר"ת) איך נתפייס יצרו, דאיכא למימר דבטל הימנו יצר הרע כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים. ומה שהקשה אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה, הא נמי לא קשה דאיכא למימר לפי שמגיירה בע"כ ואינה גיורת גמורה קרי לה בשר תמותות ע"כ.
ובים של שלמה ופני יהושע שם ובית שמואל (סי' ט"ו סקי"ח) ועוד כתבו ליישב דיש לפרש פירש"י כשיטת הרמב"ם (הל' מלכים פ"ח) שכתב ומנין שלא ילחצנה במלחמה, שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסה למקום ואח"כ יבעול ע"כ, ה"נ ס"ל לרש"י דביאה ראשונה נהי דמותרת קודם כל המעשים, אפ"ה אסור לבא עליה במלחמה אלא משיכניסנה לביתו.
וע"ע בתוס' רי"ד קידושין שם, דמה שפירש"י לא לבא עליה הי' ביאה שניה, אבל לעולם יש היתר ביאה ראשונה במלחמה, ושוב לק"מ, דלעולם ס"ל כשיטת תוס'.
אולם במקום אחר משמע בדברי רש"י לא כן אלא כמו שפירשו תוס' בדעתו, דרק אחר כל המעשים כולם שרי ביאה ראשונה, דאיתא בסנהדרין (כא.) אמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה כו', ואי סלקא דעתך בת נישואין הואי אחתיה (אמנון) מי הוה שריא ליה, אלא שמע מינה בת יפת תואר היתה. ופירש"י, וז"ל, תמר אחות אבשלום בת יפת תואר היתה, קודם שנתגיירה בלב שלם מעכה אמו ילדה לו לדוד את תמר, והיתה אצלו בתורת יפת תואר. ובד"ה מי וז"ל, עדיין לא נתגיירה אמה כשילדתה, ותנן ולד שפחה וכותית מישראל אין לו קורבת אב וכו' עכ"ל[1]. ומשמע דבאמת מעכה היתה יפת תואר ונתגיירה, רק לא היה בלב שלם, ואילו לדבריהם משמע בדעת רש"י דשרי ביאה ראשונה מיד בכניסתה לביתו או במלחמה[2]. אולם עדיין צ"ב בגדר האי גירות.
ובאמת גם מגמ' הנ"ל הק' בתוס' על שיטת רש"י, דאם לא בא דוד על מעכה עד לאחר כל המעשים, היאך היתה תמר מותרת לאמנון, והרי אחותו מאביו היתה. ויישבו שם לשיטת רש"י דאיכא למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא מקודם לכן היתה אמה מעוברת.
[ומחמת כל הני קושיות, פירש ר"ת דביאה ראשונה מותרת במלחמה, אבל ביאה שניה אסורה עד שתהא בביתו גיורת. והא דקאמר שלא ילחצנה במלחמה, היינו להתחיל למנות ירח ימים דאין יכול לדוחקה לעשות סדר הפרשה עד שתהיה בביתו.]
אמנם מדברי רש"י בסנה' הנ"ל מדויק דלא ככל דברי תוס', שהרי כתב דילדה לו לדוד. וגם שאינה נחשבת תמר כאחותו מאביו, דכיון דלא נתגיירה מעכה בלב שלם עדיין כשילדתה, נחשבת תמר כולד שפחה, וכנ"ל.
וברשב"א קידושין שם הק' עוד, דאף את"ל שאינה גיורת גמורה דעל כרחה מתגיירת, מ"מ כיון דבביתו היא בצנעא, שריא ליה דבר תורה ואכתי קרא לא צריך, ע"כ, הרי דהקשה דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו אינו אלא בפרהסיא, והבא עלי' בצנעא אינו אלא מדרבנן, וא"כ א"צ קרא להתיר יפ"ת[3].
עוד הק' בדברי יחזקאל (סי' מ"ג) על שיטת רש"י למה לי קרא "אשת" ואפי' אשת איש, דכיון דאינה מותרת עד לאחר שנתגיירה, א"כ פקעו ממנה קידושי העכו"ם, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי[4].
והנראה בזה[5], דמדויק בדברי רש"י, דאחר שנתגיירה ולאחר כל המעשים כולם, מותרת בביאה ראשונה, אלא כיון דלא נתגיירה בלב שלם[6], עדיין שם גוי עלה[7]. וניחא הא דקרי לה בשר תמותות שחוטות, כיון דאינה גיורת גמורה. וחידשה לן התורה דבכה"ג שרי לבעול גויה. ולא עוד אלא אפי' קידושין תופסין בה, וכן מדויק ברש"י בקידושין שם (ד"ה ליקוחין) וז"ל, קידושין תופסין ואע"פ שהיתה (ובכת"י הגי' שהיא) עובדת כוכבים שהרי אינה מתגיירת מדעתה, ע"כ, הרי דאיכא תפיסת קידושין אע"פ דנחשבת גויה[8]. וכ"כ רש"י בס' שמואל (ב' י"ג י"ג) דמעכה היתה נכרית כשילדתה לתמר. חזינן לשיטת רש"י דיפת תואר צריכה גירות אחר כל המעשים כולם ואעפ"כ נחשבת כנכרית. וכ"כ באבנ"מ (סי' ד' סקי"ג) דבזה ניחא הא דתמר היתה מותרת לאמנון כיון דיש לה דין נכרית כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה אמרה תורה ליקוחין יש לך בה[9].
ואיכא תפיסת קידושין גמורים לענין דאם זינתה תחתיו תידון כאשת איש ובחנק וכמש"כ הרמב"ן (כ"א י"ג). והוסיף שם (כ"א י"ד) שאינה צריכה ממנו גט, אבל הכתוב עשה אותה אשת איש בהיותה עמו וכאשר ישנא אותה ישלחנה כאנוסה, וכמש"כ בדברי יחזקאל הנ"ל דהנך קידושין הוי כקידושי עכו"ם.
וכ"כ בהדיא בתוס' הרא"ש סנהדרין שם, וז"ל, ונראה דלכך פי' רש"י בכאן שילדתה מעכה קודם שנתגיירה בלב שלם והיתה אצלו בתורת יפת תואר, משמע שר"ל דאע"ג דשרייה רחמנא לאחר כל המעשים לאו גיורת הואי והוה ליה כולד שפחה ונכרית דאין לו קורבת אב, ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ' כל הבשר (קט:) אסר לן גויה שרא לן יפת תואר דחשיבא כגויה כיון דבעל כורחה נתגיירה, עכ"ל[10].
וכ"ז בביאה ראשונה, אבל לביאה שניה בעי גירות גמורה, וכדמצינו בקידושין שם דשו"ט בדין כהן דאסור ביפ"ת בביאה שניה מדין גיורת, אלמא דנחשבת גיורות גמורה לביאה שניה, וע"כ דכבר גיירה בלב שלם, וכ"כ במנ"ח (מ' תקל"ב). ועוד, דהא כבר נתקררה דעתו כמש"כ בדבר"י הנ"ל, ולכן ביאה שניה אסורה עד שתחזור ותתגייר. ואחר שנתגיירה בלב שלם אז בניה הוו ישראלים גמורים[11].
ובזה יישב בדברי יחזקאל מה שהק' הרשב"א וגם קושית עצמו, דאפי' דל"צ קרא להתיר ביאה ראשונה בצינעא, מ"מ חידשה התורה כאן בפרשת יפ"ת דאיכא תפיסת קידושין ואם זינתה תחתיו דינה בחנק, וליכא איסור חיתון עם היפ"ת הגויה. וכן הא דהקשה מאי רבותא במה שריבתה התורה פרשת יפ"ת באשת איש הלא גר שנתגייר כו', לק"מ, דכיון דאין כאן גירות גמורה, א"כ עדיין איכא תפיסת קידושין באשת איש עם בעלה העכו"ם, ושפיר חידש לן קרא דאפי' בכה"ג שפיר יכול להכניסה לביתו ולבועלה אחר כל המעשים כולם וגירות בע"כ.
ונלענ"ד לפי כל זה דאין הפי' בלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כמש"כ הראשונים בדעת רש"י דיש לו פת בסלו כיון שסופה להיות מותרת לו, אלא לעולם קאי אהך חידושא דעדיין נחשבת כגויה, ואעפ"כ התירה התורה לבועלה קודם גירות שלימה ונחשבת כאשתו. ובאחרונים[12] העירו אלישנא דחז"ל לא דברה אלא וכו', דהל"ל בקיצור דברה תורה כנגד יצה"ר. ולפי הנ"ל אולי י"ל דלישנא ד"לא דברה אלא" הוי כהוראת שעה, וכוונת חז"ל לומר בזה, דאע"פ דלפעמים ליכא היתרא עם גוי' מה"ת, (כגון פרהסיא ואשת איש[13]), ולעולם ליכא קידושין עמה, מ"מ בכה"ג שריא, דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר.
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1] ועדיין ק"ל היאך שרי לאחתיה, הא מ"מ עדיין אסורה לו מדין גויה. ויע' לקמן בהערות.
[2] וכן הק' על דבריהם בברכי יוסף (סי' י"ג) ומנ"ח (מ' תקל"ב).
[3] ויע' בחי' הר"ן סנה' (פב.) דגם בצנעא איכא חיוב מה"ת וממילא לק"מ יע"ש.
[4] וע"ע במקנה קיד' שם (ד"ה אשת). ויש לדון דלא שייך גר שנתגייר כו' כאן כיון דהוי גירות בע"כ, יע' בגו"א פ' ויגש ועוד, ואכ"מ.
[5] ובמקו"א הארכתי להוכיח דכ"ה שיטת רש"י מגמרא בסוטה (לה:) דלדעת ר' יהודה שם מוכח דיפ"ת דינה כגויה, דאילו היה לה דין גיורת שפיר היה אפשר לקיים יפ"ת מז' עממין שבחו"ל לפי מה שפירש"י שם דבגיורת שפיר יש לקיימם, וליכא בזה משום לא תחיה כל נשמה, יע"ש היטב.
[6] וכ' הרמב"ן דמטבילין אותה בע"כ. וע"ע בתוס' יבמות (מח:) ד"ה ר"א.
[7] והק' במנ"ח (שם) אמאי צריך גירות בע"כ בכלל, דלמא סגי אחר כל המעשים כולם, יע"ש.
[8] ויש להעיר על זה מגמ' סנה' שם דהיה לדוד ד' מאות יפ"ת, ואם איכא תפיסת קידושין בהו כדברי רש"י כאן, צ"ע ממתני' שם דלא ירבה וכו', ואכ"מ.
[9] אלא דעדיין ק"ל היאך שריא לי' גוי'. וצ"ל דאפי' שהיה רשע מ"מ לא היה עובר על איסור אחותו, משא"כ איסור גוי' דקיל טפי. א"נ דנתגיירה.
[10] ויע' בריטב"א ותוס' רי"ד (קיד' שם) בדרך אחרת ברש"י, ודברי הרא"ש מדויקים בדעת רש"י וכמש"נ. היוצא מזה דאיכא ה' פירושים שונים בדעת רש"י ביפת תאר (וכבר הבאנו דעת תוס' ודעת הפנ"י וב"ש בפנים).
[11] יע' באבני מילואים הנ"ל מש"כ לפרש על דברי רש"י עה"ת ואם נשאה סופו להיות שונאה כו' בן סו"מ, ר"ל בנו ממש דהי' אחר גירות בלב שלם, יע"ש.
[12] יע' בחנוכת התורה ועוד.
[13] יע' בתוס' שם, והאריכו בזה, ואכ"מ.
