בס"ד
בענין "נבחרו הלוים תחת הבכורות"
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם (ג' י"ב)
פירש"י שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי. על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם, לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו, והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם. וכ"כ בפ' בהעלותך (ח' י"ז) על הפסוק כי לי כל בכור בבני ישראל וכו', שלי היו הבכורות כו' עד שטעו בעגל ועכשיו ואקח את הלוים. וכן בפ' כי תשא גבי חטא העגל עה"פ ויאמר משה מלאו ידכם היום לה' וכו' אתם ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום. וכ"כ בפ' עקב (י' ח').
הרי דכשחטאו הבכורות בחטא העגל נפסלו לעבודה. וקשה דהא איתא במתניתין בזבחים (קיב:) עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים, ע"כ. ומשמע ממתניתין דרק בשנה שניה בהקמת המשכן נפסלו הבכורות לעבודה, ולא משעה שחטאו בעגל בתמוז בשנה ראשונה. ועוד יש להעיר דמדברי רש"י שכתב דהלוים נבחרו תחתיהם משמע דנפסלו לעבודת הלוים, ואילו ממתניתין מוכח דנפסלו לעבודת הכהונה[1]. ואין לומר דנפסלו לשניהם כל חד בזמנו, לעבודת הלוים כשחטאו בעגל, ולעבודת הכהונה משהוקם המשכן, דהא עדיין צריך טעם למה לא נפסלו לכל העבודות משעה שחטאו בעגל, ומה הטעם דנפסלו לעבודת הכהונה משהוקם המשכן[2], וצ"ע בכל זה.
וכבר הקשה כן באור זרוע (הלכות בכורות סי' תקכ"ט[3]), ותירץ וז"ל, ושמא לא נפסלו אלא בכורות ישראל, אבל בכורות לוים לא נפסלו, שהרי שבט לוי לא עבדו עבודה זרה. והא דקתני עד שלא הוקם המשכן היתה עבודה בבכורות היינו בבכורות שבשבט לוי, אף על פי שלא היו מזרע של אהרן, שהרי עדיין לא נתכהן אהרן. משהוקם המשכן דהיינו בניסן בשנה שניה אדחו בכורות ונתכהן אהרן והיתה עבודה בו ובזרעו, עכ"ל. הרי דס"ל דהבכורות של שאר השבטים נפסלו לעבודת הכהונה ולויה בחטא העגל, ורק הבכורות של שבט לוי המשיכו לעבוד, ומשהוקם המשכן הלוים והכהנים נבחרו תחת הבכורים לעבודתם.
ועדיין צריך ביאור, אמאי אדחו בכורות של הלוים משהוקם המשכן, הא לא חטאו בחטא העגל. ומדברי האור זרוע קצת משמע דמשנתכהן אהרן היה בדין שידחו הבכורות אע"פ שלא חטאו, כיון דכבר נבחר אהרן וזרעו לכהונה, ויע' לקמן בזה. וראיתי במשכיל לדוד כאן שכוון לדברי האו"ז הנ"ל דנשארו הבכורות של שבט לוי בעבודתם אחר חטא העגל, והוסיף ביאור, דהואיל ועשו הבכורות תשובה, חס המקום על כבודם והוציאם מכלל העבודה גם בכורי הלוים משהוקם המשכן אע"ג דלא חטאו, דמעתה תו לא מוכחא מילתא דטעמא דלא עבוד עבודה הבכורות היינו לפי שחטאו, דהא גם בכורי הלוים אינם עובדים אע"ג דלא חטאו, וא"כ נהי דהואיל ואדחו אדחו, מ"מ חיסך הקב"ה על כבודם משעשו תשובה שיהא נראה דלאו מחמת חטאם נפסלו, ולכך נתחדשה הלכה שהעבודה דוקא בכהנים.
אולם, יש להקשות על דבריהם בישוב דברי רש"י מדברי רש"י גופיה בבכורות (ד:) דפירש אמתני' דזבחים הנ"ל דעד שהוקם המשכן העבודה בבכורות וז"ל, בכורי ישראל היו מקריבים ומכאן ואילך הכהנים. הרי דעד שהוקם המשכן גם הבכורי ישראל הקריבו ולא רק בכורי הלוים, וא"כ הדרא קושיא לדוכתה סתירת דברי רש"י בפרשתן לדברי המתני' בזבחים.
במזרחי כאן תי' דהא דנפסלו הבכורות לאחר שהוקם המשכן, לא נפסלו אלא מפני שחטאו בעגל, אלא שהמתין הדבר עד שהוקם המשכן. ורש"י שאמר "וכשחטאו בעגל נפסלו" אינו רוצה לומר מיד[4].
ולפי"ז נמצא דכשנפסלו הבכורות בחטא העגל נפסלו לכל העבודות, בין לעבודת הכהונה ובין לעבודת הלויה[5], ונבחרו הכהנים והלוים תחתיהם אלו לעבודתם ואלו לעבודתם, והתחילו רק משהוקם המשכן. ואולי כשפירש"י והלוים שלא עבדו עבודה זרה נבחרו תחתיהם כוון לכלול בזה הכהנים ג"כ. ושו"ר שכן משמע בספורנו (פ' כי תבא כ"ו י"ג) יע"ש, הובא דבריו בתיו"ט מעשר שני (ה' י'), ויע' בהון עשיר שם.
אלא דעדיין יש להקשות בזה מה הטעם דלא נפסלו להקרבה מיד כשחטאו בעגל, ואמאי הותרו להמשיך בעבודתם עד הקמת המשכן. והט"ז בדברי דוד (שמות ל"ב כ"ט) ביאר דנפסלו משהוקם המשכן משום הקדושה יתירה והשראת השכינה שיש במשכן.
ובבאר בשדה (שם) כתב ליישב להיפך מדברי הרא"ם הנ"ל, דלעולם נפסלו מיד אחר מעשה העגל, ואפ"ה נקט תנא עד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות משום דלא מצינו מפורש בקרא שעשו עבודה (קרבנות) אחר מעשה העגל עד שהקימו המשכן, עכ"ל. ולענ"ד אין נראה לדחוק בביאור המתני' דלאו דוקא נקט הקמת המשכן. ועוד קשה לי מהא דאיתא בשבת (פז:) גבי עשר עטרות "ראשון לכהונה" ופירש"י שעד שמיני למלואים היתה העבודה בבכורות, וכן משמע מרש"י בבכורות (ד:) הנ"ל, וכן מהא דנקט הגמ' התם בן שנה בר מיעבד הוא, משמע דהקריבו עד הקמת המשכן ממש, יע"ש.
עוד תי' שם המזרחי ע"פ הא דפליגי בזבחים (קטו:) עה"פ (שמות י"ט כ"ב) וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו (מלעלות בהר), ר' יהושע בן קרחה אומר זו פרישות בכורות[6], רבי אומר זו פרישות נדב ואביהוא, ופירש"י כלומר לא נקראו בכורות כהנים, אלא מי הן הכהנים הנגשים שהוזהרו כאן לפרוש מן ההר, זה נדב ואביהוא שנעשו בסיני כהנים והן הכהנים הנגשים אל ה' להקריב קרבנות. וכן פירש"י לעיל שם (ד"ה א"ל) אותו היום פסקה עבודה מן הבכורות, שמסיני נצטוו על הכהונה כדיליף לקמן ושמשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם המשכן ומתו. ולפי"ז י"ל דס"ל לרש"י כדעת רבי, דכבר נפסלו מסיני, וכבר היה גלוי וידוע לפניו יתברך שעתידין הבכורות שיחטאו בעגל, וגזרה חכמתו מאז, שלא יהיו הקרבנות שיעשו בהר סיני לקבלת התורה על ידי הבכורות, שעתידין להפסל, מפני שגנאי הוא אצלו, שתהיה עבודת הקרבנות שיעשו לקבלת התורה על ידי אנשים שאחר זמן מועט יעבדו עבודה זרה ויפסלו מעבודתן[7]. ואע"פ שנפסלו הבכורות קודם מעשה העגל, כיון שפסולן לא היה אלא בעבור העגל, ראוי לומר "וכשחטאו בעגל נפסלו", עכ"ד. וכ"כ בפ' כי תשא (ל"ב כ"ט).
ובפ' כי תשא (ל' ט"ז) כתב המזרחי ליישב בזה דברי רש"י התם מקושית הרמב"ן, דהנה הקשה רש"י וכי אפשר שבשני המנינים היו ישראל שוים שש מאות אלף שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כו', והלא בשתי שנים היו כו', וכתב הרמב"ן וז"ל, אבל לפי דעתי, אין השואת המנינים האלה שאלה כלל, כי במניין הראשון נמנה שבט לוי עמהם, כי עדיין לא נבחר ולא יצא מכלל העם, ובמניין השני נאמר לו (במדבר א' מ"ט) אך את מטה לוי לא תפקוד כו', וזה דבר ברור, ע"כ. אבל רש"י ז"ל סובר שבשני המנינין לא היה שבט לוי בכלל, דסבירא ליה כרבי שכבר נפסלו הבכורות מהכהונה ונבדלו הלוים תחתיהם, והצווי של "אך את מטה לוי לא תפקוד" הוא הצווי שכבר צווה בעת המניין הראשון, אלא שמפני שלא נכתב בתורה המניין הראשון, ולא היה לו מקום שיכתב כי אם במניין השני, ומיושבים דברי רש"י מהשגת הרמב"ן. אלא דשוב הקשה שם שרש"י עצמו כתב בפסוק (י"ט כ"ב) "וגם הכהנים הנגשים" ובפסוק (שם כ"ד ה') "וישלח את נערי בני ישראל ויזבחו" דהן הבכורות[8], וכן בשבת פרק ר"ע (שבת פז:) פרש"י גבי עשר עטרות "ראשון לכהונה, שעד שמיני למלואים היתה העבודה בבכורות", והיינו כסתם מתני' דזבחים ורבי יהושע בן קרחה שם ודלא כרבי[9], וצ"ע. ותי' שמנהגו של רש"י לפרש פעם כמאן דאמר ופעם כמאן דאמר.
והנה בגור אריה (שמות כ"ד ה') ביאר דלעולם אהרן ובניו נבחרו מראש להיות כהנים אליבא דכ"ע, דהא בפרשת תצוה קודם חטא העגל כבר נאמר לעשות בגדים לאהרן הכהן[10], רק דיכול להיות שגם הבכורות יעבדו שיהיו במקום הלוים. והא דנדחו הבכורות מעבודת הכהונה גם קודם שחטאו, היינו משום דבבמה היה קדושה פחותה, אבל לא זכו לעבוד במשכן שהוא קדושה יתירה, אלא רק בעבודת הלוים לולא חטאם. וכתב במקו"א[11] דכשחטאו בעגל נפסלו הבכורות משהוקם המשכן משום הקדושה יתירה שבה, וכדברי המזרחי הנ"ל בפרט הזה.
וכעי"ז כתב בחזו"א (או"ח סי' קכ"ה סק"ז) וז"ל, לא נבחרו לעבודת הקרבנות אלא עד הקמת המשכן, שהרי במ' יום הראשונים כבר צוה ה' על קדושתו של אהרן, ואח"כ היה ראוי שיהיו הבכורים על השיר ועל המשא כמשמרת הלוים, והוסרו על ידי חטא העגל, עכ"ל[12].
הרי דסבירא להו דעבודת הכהונה לחוד ועבודת הלויה לחוד, דדוקא עבודת הלויה הוסרו ע"י חטא העגל (משהוקם המשכן), אבל עבודת הכהונה היה ניתן לאהרן ובניו גם לולא חטא העגל, וקצת משמע כן מדברי האו"ז הנ"ל ג"כ כמש"כ שם[13].
ונמצא דפליגי גדולי האחרונים אם נפסלו הבכורות בעבודת הכהונה מחמת חטא העגל (מזרחי וספורנו[14]) או לעולם רק נפסלו לעבודת הלויה לחוד, אבל עבודת הכהונה מעולם ניתן לאהרן ובניו גם לולי חטא העגל (גו"א וחזו"א).
ומדברי המדרשים נראה להוכיח כדברי המזרחי, דלעולם נפסלו הבכורות לעבודת הכהונה מחמת חטא העגל, דהנה איתא במכילתא (יתרו מסכתא דבחדש פ"ב) וז"ל, ראויין היו כל ישראל לאכל בקדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים. אלמא דגם אכילת קדשים דהיא מצות הכהונה היה ניתן לבכורות לולי חטא העגל[15]. ובבמדבר רבה (ח' ד') וז"ל, הא למדת שלא היה אדם מקריב אלא הבכורות, וכיון שעשו ישראל אותו המעשה כו' הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס את בני לוי[16]. אלמא דגם עבודת הכהונה ניטלו מהם מחמת חטא העגל[17]. ועוד מוכח דמחמת חטא העגל שוב לא הקריבו כשהוקם המשכן, ודלא כדעת האו"ז הנ"ל דבחטא העגל נפסלו הבכורות משאר שבטים, ורק משהוקם המשכן ניתנו עבודת הכהונה לכהנים.
ושוב מצאתי דכן משמע בבמדבר רבה (ו' ב') וז"ל, לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים כדי שיוכל להקריב ולקחה מעשו בדמים והסכים הקב"ה עמו וקראו בני בכורי ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו כו', שהם היו ראוים ליטול הכהונה ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל, שבתחלה היו הבכורים מקריבים שנאמר וישלח את נערי בני ישראל כו', ומנין אף לעבודת הלוים היה ראוין שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל כו', אבל בכורי הלוים שלא טעו בעגל ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור[18] ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון ולא לכפרה וזכו ללוים עם אחיהם וכו', עכ"ל המדרש. הרי בהדיא משמע מתחילת דברי המדרש דלולא חטא העגל היו ממשיכים הבכורות להקריב במשכן[19].
וכן נראה מדברי רש"י בפ' תולדות (כ"ה ל"א-ל"ב) לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה ואמר עשו מתנודדת והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ע"כ. ויש להעיר דיעקב פתח בהקרבה ועשו סיים בשבט לוי. וצ"ל דשבט לוי כולל עבודת הכהנים ג"כ. וא"כ, קשה לדעת הגו"א וחזו"א דהלא לדבריהם צ"ל דשבט לוי דוקא הוא, וכשאמר יעקב דלא רצה שהרשע יקריב מה טען עשו דשבט לוי יטול אותה. ואולי י"ל בדוחק דהכוונה בשבט לוי קאי אמצות כהונה דוקא.
ושוב מצאתי דכן נראה דעת הראב"ד, דאיתא בתורת כהנים (צו, פרשתא י"א פי"ז הלכה ה') חזה זה חזה, התנופה זו תנופת הסל, שוק זה שוק, התרומה זו תרומת תודה, לקחתי מאת בנ"י, ראויים היו לישראל וכשנתחייבו ניטלו מהם ונתנו לכהנים, וכתב הראב"ד שם, פי' בכורות של ישראל שהיו עובדים העבודה מתחלה, שאלמלא חטאו ישראל עדיין לא פסקה העבודה מהן והיו נוטלין אלו המתנות, וכשחטאו בעגל ניטלה מהם העבודה ומתנותיה, עכ"ל. הרי ברור דס"ל דנפסלו לעבודת הכהנים מחמת חטא העגל. וכ"כ בביאור החפץ חיים שם[20].
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]ופירש"י שם כדכתיב וישלח את נערי בנ"י, וכדמבואר בגמ' שם (קטו:), אלמא דגם בהקרבה היה עבודה בבבכורות.
[2]ועוד, הא עבודת הכהנים חשיבי טפי וה"ל להיות נפסלים לזה קודם. ועוד, אין לומר דנפסלו לעבודת הלוים דוקא משעה שחטאו דהא אין עבודת הלוים קודם הקמת המשכן.
[3]הובא בהג' המהרש"ם זבחים שם.
[4]ובאילת השחר בזבחים שם כוון לדבריו.
[5]וכ"כ המזרחי בהדיא בפ' משפטים (כ"ד ה'). ויע' לקמן בזה.
[6]וכסתם מתני' דלעיל דעד שהוקם המשכן העבודה בבכורות, וכדמוכח מתוך הסוגיא דהתם.
[7]ולענ"ד יש לדון בזה מדברי רש"י פ' כי תשא (הובא לעיל) אתם ההורגים אותם בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום, דמשמע מזה מחטא העגל והלאה חנכו הלוים לעבודה ולא מקודם לכן.
[8]לדעת רש"י עה"ת שם הך קרא קאי אקודם מ"ת בחמישי בסיון. ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה, הא גם לדעת רבי קאי "נערי בנ"י" על בכורות ולא על נדב ואביהוא, דרק אח"כ פסקו הבכורות באותו היום להקריב, כמבואר ברש"י זבחים שם, וא"כ שפיר פירש"י בהך קרא דקאי אבכורות אליבא דכ"ע. וכדבריו כאן כ"כ המזרחי (שמות ל"ב כ"ט) והגו"א (שם ל' ט"ז), וצ"ע.
[9]וכמובן לפי מש"כ המזרחי בפרשתן דרש"י קאי כדעת ריב"ק וכסתם מתני' דזבחים דעד שהוקם המשכן העבודה בבכורות, ומחמת חטא העגל נפסלו ורק המתין עד הקמת המשכן, לא קשה מידי ועדיין יש לקיים ישובו לרש"י בפ' כי תשא, דשני המנינים היו אחר חטא העגל, ולכן לא היה שבט לוי בכלל, דכבר נבחרו הלוים תחת הבכורים, ומ"מ פירש"י בשבת שעד שמיני למלואים היתה העבודה בבכורות כיון דהמתין הדבר עד שהוקם המשכן, וכש"כ בקראי דהכהנים הנגשים ונערי בנ"י דפירש"י דקאי אבכורות לק"מ דמיירי קודם חטא העגל, והכל אתיא אליבא דריב"ק וכסתם מתני' דזבחים, וא"כ צ"ע אמאי דחק המזרחי לתרץ דמנהגו של רש"י לפרש פעם כמ"ד ופעם כמ"ד ולא תי' כדבריו בפרשתן המובא לעיל, וצ"ע. ושו"ר דכן יישב דברי רש"י בגור אריה שם כמש"כ.
[10]ואע"ג דאין מוקדם ומאוחר בתורה, ועל מלאכת המשכן נצטוה אחר מעשה העגל כמש"כ רש"י (ל"א י"ח) מ"מ דלמא נצטוה אהרן על עבודותו קודם לכן, וכנראה הסתפק בזה בגו"א שם, וכל מש"כ בהמשך לדעת הגו"א הוא דוקא על הצד דנצטוה אהרן על עבודתו קודם לחטא העגל יע"ש. וכן לדעת המזרחי שהוחלפו הכהנים ג"כ להבכורות ודאי נראה דנצטוה אהרן על עבודתו אחר מעשה העגל. ואילו לדעת הרמב"ן (פ' בהעלותך) שהפרשיות נאמרו כסדר ונצטוה אהרן קודם לחטא העגל, צ"ל דס"ל כדברי הגו"א דמראש נבחרו הכהנים, וכן משמע ברמב"ן (במדבר ג' מ"ה), ועוד י"ל דס"ל דמחמת הקמת המשכן הוחלפו הבכורות עם הכהנים והלוים ולא מחמת חטא העגל וכדמשמע מדברי המזרחי וגו"א בפ' כי תשא (ל' ט"ו), ומסיני נבחרו הכהנים לזה, יע' ברמב"ן (במדבר ג' י"ד). עוד העירני לדברי רש"י בשמות (ד' י"ד) והכהונה הייתי אומר לצאת ממך וכו' יע"ש ובזבחים (קב.), ויש לדחות. ואגב, יש מן האחרונים שהסתפקו אם הבכורות היו חייבים בבגד"כ בשעת עבודה, ואילו מדברי הגו"א כאן נ' פשוט דלא לבשו. וע"ע סנהדרין (ז.) ומהרש"א שם, והאריכו בזה, ויל"ד דשם קאי כדעת רבי בזבחים דממ"ת כבר נהיו כהנים ודו"ק.
[11]שמות (ל' ט"ז, ל"ב כ"ט) ודברים (י' ח').
[12]ולפום ריהטא נראה דחלוקים הגור אריה והחזו"א בביאור המתני' דעד שלא הוקם המשכן העבודה בבכורות, דעת הגו"א קאי גם אעבודת הכהונה וגם אעבודת לויה, דמה"ט הוצרך לתרץ דרק הפסיקו לעבוד בפועל בהקמת המשכן משום הקדושה יתירה שבה, ואילו להחזו"א קאי המתני' אעבודת הכהונה לחוד, דאילו משחטאו בעגל לא עבדו משמרת הלוים. אולם יע' בחזו"א בכורות (סי' ט"ז סק"ח) דמוכח כדברי הגו"א דלעולם הבכורות נבחרין לכל עד הקמת המשכן. וכן נראה לפרש כוונתו באו"ח המובא בפנים.
[13]ויש לדחות דכוונתו דאדחו משום דאינם ראויים לעבוד במשכן שהוא בקדושה יתירה וכסברת המהר"ל והט"ז.
[14]ושוב הראוני בליקוטי תורה לר"ח ויטאל (ס' יחזקאל) דנטלה הכהונה מבכורים וניתן לכהנים, וקצת משמע כדברי המזרחי, יע"ש. וכן משמע בכל"ח (במדבר ב' ב').
[15]ויל"ד דדלמא קאי אאכילה דוקא ולכל ישראל ולא הקרבה דוקא ולבכורות.
[16]ומוכח דקאי אמתני' דעד שהוקם המשכן וכו' כדאיתא בתחלת המדרש שם.
[17]וכן משמע בבכורות (ד:) יע"ש.
[18]יש להאריך בזה ואכ"מ, ויע' במרגליות הים סנהדרין (ז.)
[19]אלא דיש לעיין בזה מסוף דברי המדרש דמשמע קצת שהבכורי לוים היו נבחרים, וניתנו לכהנים מאיזה טעם, ואולי יש לדחות ע"ד דברי המשכיל לדוד הנ"ל, וצ"ב בזה. ועכ"פ, נראה דמכאן לקח האור זרוע חידוש דבריו דמשעה שחטאו בעגל עד הקמת המשכן היה עבודה בבכורי לוים, אע"ג דלא כתוב במדרש הכי בהדיא.
[20] ויע"ש בראב"ד פי' אחר בתו"כ דקאי אבעלים ולא אבכורות. וע"ע בחי' רמ"ש בתו"כ שם דהיו ראויים לאכול קדשי קדשים.
