פרשת במדבר

השבת נתחיל לקרוא בתורה מחומש ״במדבר״ הנפתח בפרשת ״במדבר״.

עם צאת השבת הבאה מיד יתחיל חג השבועות המכונה גם על ידי חכמינו ז״ל ״זמן מתן תורתנו״ כי לפי קבלתם בתאריך הזה (ו׳ בסיון) התרחש ״מעמד הר סיני״. באותו אירוע נתגלה בורא עולם שהשמיע לאוזני אבותינו שעמדו שם את ״עשרת הדברים״ (הדברות) המציגים כל תחומי מצוות התורה.

הסמיכות בלוח העברי שבין שבת במדבר וחג השבועות הבא אחריה קיימת ברוב השנים וניתן להציע ולהסביר קשר פנימי- משמעותי ביניהם כדלהלן:                                                             

המתבונן בתוכנה של פרשת במדבר מוצא שכל כולה מתארת המפקדים וסידורי המחנות של בני ישראל לקראת מסעם אשר אמור היה להביאם לארץ ישראל תוך 11 יום. הכניסה לארץ קרוב לוודאי תעורר מלחמה וגם לכך נחוץ היה לארגן את העם.

בתיאורים האלה מובלט רצון ה׳ לשמור על המבנה השבטי של העם (חמש עשרה פעם כתוב שהמפקד צריך להיערך ״למשפחותם ־לבית אבותם״). ובמשך כל הפרשה לא נרשמה אפילו מצווה אחת מעבר לאותה שעה.

סקירת הדברים הנ״ל מעוררת שתי שאלות:

  1. מדוע היה חשוב לתורה לתעד צווים וסידורים שלכאורה אינם משמעותיים לדורות ההמשך בישראל אחרי תקופת המדבר! ומהווים מבחינה ספרותית חומר חד גווני, יבש וחסר עניין?

  2. מדוע לא העדיף הבורא (ית״ש) לבטל את המבנה השבטי של עמו ולארגן אותו כעם אחד מלוכד?

ביחס לשאלה הראשונה ניתן לומר שבעיני התורה הציור של בני ישראל המאורגן כמחנה צבאי (״איש על דגלו למשפחותם־׳-במדבר א'/נ״ב) הוא ציור רלוונטי לכל דורות ישראל ועד ימינו אנו; כי ״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו״; כלומר עלינו להיות מגויסים ומוכנים למלחמת קיום בכל עת ובכל דור עד בוא משיח צדקנו. אין זה נוח ואין זה נעים להיות תמיד במילואים, אבל הוטל עלינו כעם על ידי בורא עולם ית״ש לתקן את החברה האנושית; והתיקון הזה נוגד את האינטרס של רשעי עולם בכל דור. ההיטל הזה הוא יעודנו וגורלנו מאז מעמד הר סיני ככתוב בספר שמות פרק יט׳ פסוקים ג'-ו׳ ועליו נכרתה ברית עם נתינת התורה המכונה ״ברית סיני״ או ״ברית חורב״.

בזכות נכונותנו להיות ״בני ברית״ עם בורא עולם אנו קיימים כעם במשך 3,000 שנה ובעת הצורך הוא ית״ש ״מצילנו מידם״ של שונאינו ומבקשי רעתנו.

ובנוגע לשאלת השבטיות יש להניח שבכל שבט משבטי ישראל, במועד יציאת מצרים,נטועים היו כוחות מיוחדים בוסריים הנבדלים זה מזה והדרושים לפיתוח וטיפוח המתאפשר רק בהיותם מאורגנים כמחנות נפרדים. מצד אחד אסור לאבד את הייחודיות של כל שבט, אולם אם מדובר על כוננות לקראת מלחמה נחוצים הליכוד, האחדות ומשמעת בעדיפות ראשונית, והיאך משיגים כל אלה במבנה ארגוני שבטי?!  גם על זה כנראה חשב הבורא ופתרונו היה בנתינת תורה אחת לכל בני עמו המחברים את כל השבטים יחד. פרשתנו מתארת כיצד כל מחנות ישראל יצרו צורה מלבנית פיסית כאשר במרכז המלבן עמד המשכן ובתוכו ארון ברית ד' המחזיק את שני לוחות הברית. החניה של כל שבטי ישראל סביב המשכן לא נועדה להיות רק ציון גאוגרפי אלא הגורם לליכוד עם משמעת קפדנית אחידה של כל עם ישראל כבני ברית עם ד'.

לאחר ניתוחנו הנ״ל אין פלא כלל שסמוך לשבת במדבר חוגגים חג מתן תורה.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך