א) כתוב בתהלים מח. פסוק י. ''דמינו אלקים חסדך, בקרב היכלך.''
ופירש''י שם, ''דמינו אלקים חסדך. הנביא חוזר ומתפלל להקב''ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך. ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד').'' ע''ש.
הרי שיש שני פירושים בפסוק זה, פירש''י ופירוש מנחם, ויש לבאר שניהם. בתחילה י''ל שלפירש''י הפירוש של ''דימנו'' הוא כדמצינו בתהלים סב. פסוק ב. ''אך אל אלקים דומיה נפשי''. ופירש''י שם ''מצפה נפשי כמו דום לה' והתחולל לו (תהלים לז.)'' וכן פירש''י תהלים לז. פסוק ז. ''דום לה'. המתן לישועתו, כמו (ש''א י''ז) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן.'' ע''ש.
ויש לחקור, איפה המקור לנביא להתפלל להקב''ה ולומר ''דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך.'' ונראה שזה לפי מה שכתוב בשבת לא. שביום הדין שואלין לו לאדם "נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה...". משמע שיש חיוב לצפות לישועה, וכן נראה מרש''י בגמ' שבת שם שכתב ''צפית לישועה. לדברי הנביאים'', דהיינו מה שכתבו הנבאים בענין הגאולה. והוסיף בחידושי הר''ן שם ''צפית לישועה בימיך, ולא אמר צפית שתבוא ישועה לישראל, דמי שאינו מאמין זה אפיקורוס הוא, שהאפיקורוסים אינן מאמינין שתבוא ישועה לעולם לישראל, כן פירשו בתוספות.'' הרי שכל אדם צריך לצפות לביאת הישועה אף בימיו, ולא רק לאחר זמנו.
ונראה שהמקור לחיוב זה הוא כמ''ש בשמות רבה פרשה ל', אות כ', ''כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה, אמר להם (במדבר כ"ד) 'אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב'. אמר להם הקב"ה זו היא דעתכם אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי, אלא היו דומים לאביכם שאמר (בראשית מ"ט) 'לישועתך קויתי ה', - צפה לישועה שהיא קרובה, לכך נאמר (ישעיה נ"ו) 'כי קרובה ישועתי לבא'.'' ע''ש. ולכן נראה שמקור לתפילת הנביא כשהוא אמר ''דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך'', הוא ממה שאמר יעקב אבינו ''לישועתך קויתי ה'.''
וראיתי בסמ''ק במצוה א' שכתב ''...ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: 'ציפית לישועה', והיכן כתיב מצוה זו, אלא שמע מינה בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים, דכתיב: 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ועל כרחין מאחר שהוא דיבור, הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב 'ושב וקבצך מכל העמים'." ע''ש. ולפי זה נראה שהחיוב לצפות לישועה הוא מזמן מתן תורה, והוא מפסוק ''אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'', ולא מפסוק לישועתך קויתי ה' כמבואר במדרש הנ''ל.
אלא יש לפרש שאין מחלוקת בין מ''ש בשמות רבה ובין מ''ש הסמ''ק, והטעם שהסמ''ק צריך להביא ראיה מעשרת הדברות ולא מיעקב אבינו הוא מפני שאין ללמוד דינים מקודם מתן תורה, וזה כמ''ש בירושלמי מועד קטן פ''ג הל''ה ''מנין לאבל מן התורה שבעה - ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ולמידין דבר קודם למתן תורה?''. וכן הוא ביומא כח: ''אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר?''. ופירש ר''ח שם ''אברהם קיים המצות ועדיין לו נתנה התורה ואין לנו ללמוד ממנהג הנביאים''. וכן הוא בריטב''א שם. וכן כתב הרמב''ם בפירוש משניות לחולין (פ''ז מ''ו) ''...והוא שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו.'' ע''ש. ולכן י''ל שסבר הסמ''ק דאה''נ שכבר מצינו ביעקב אבינו שיש לצפות לישועה ולביאת המשיח, אבל עדיין בעינן פסוק לזה ממשה רבינו, ולכן הוא הביא הפסוק ''אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים''. עכ''פ מצינו שאף מזמן יעקב אבינו הם היו מצפים לישועה.
וכן כתוב בזוהר פר' מקץ דף רא ע''א, לגבי הפסוק במשלי פ''כ כב. ''אל תאמר אשלמה רע, קוה לה' וישע לך''. וז''ל ''...דכתיב (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו, ואפילו למאן דאשלימו ליה בישין, לא אית ליה לאשלמא בישא חלף ההוא בישא דשלימו ליה, אלא קוה לה' ויושע לך. והאי קרא אוקמוה ביוסף זכאה, דלא בעא לאשלמא בישא לאחוי בשעתא דנפלו בידוי, קוה לה' ויושע לך, בגין דהוא הוה דחיל לקב"ה, דכתיב זאת עשו וחיו וגו', (ואוף) ואיהו תדיר הוה מחכה לקב"ה, כד"א קוה לה' ויושע לך.'' הרי שבדרך כלל יש חיוב לחכות ולצפות לה' להציל מכל צרה.
וכן יש לפרש לדעת האר''י ז''ל (שער הכונות דף לז ע''א) לפי מ''ש בעמידה בברכת את צמח דוד, ''ובאומרך כי לישועתך קוינו כל היום, תכוון לצפות ולקוות בכל יום ויום לישעותו יתברך, כדי שלא תתבייש בעת פטירתך כשיעמידוך וישאלוך צפית לישועה כמ''ש רז''ל במס' שבת פ''ב.'' ע''ש.
וכן פירש בפלא יועץ מע' צפוי, וז''ל ''ידוע שאחת מן השאלות ששואלין ליום הדין הוא צפית לישועה... ולא על הגאולה בלבד צריך להיות יושב ומצפה, אלא על מין צרה שלא תבא על האדם צריך להיות מצפה תשועת ה' כהרף עין, וכבר כתבו משם האר''י ז''ל שבכל יום כשאומר לישועתך קוינו כל היום, יכוין שמצפה לישועה על כל צרה שנמצא בה''. ע''ש.
אלא עדיין יש להבין, דבשלמא שהוא ראוי לנביא להתפלל על הישועה, אבל איפה המקור שהוא ראוי להתפלל על הישועה ''בקרב היכלך''. וי''ל שזה כדמצינו בספר מלאכי פ''ג א. ''הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים...''. ופירש''י שם, ''האדון אשר אתם מבקשים. אלקי המשפט.'' הרי שיש ל''בקש'' שיחזור הקב''ה להיכלו, דהיינו ''אלקי המשפט.''
ולפי זה י''ל דאה''נ שהוא ראוי לשבח להקב''ה ביום ירושלים שזכינו בדור זה לחזור ל''עיר אלקינו הר קדשו'', אבל עדיין הוא ראוי לקיים מ''ש ''דמינו אלקים חסדך, בקרב היכלך'', דהיינו להתפלל ולצפות ''אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך.''
ב) וגם יש לפרש דעת מנחם בפירוש רש''י על פסוק הנ''ל. נראה שהוא פירש ''דמינו'' כמ''ש באסתר פ''ד פסוק יג. ''ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר, אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך...''. ופירש התרגום שם, ''לא תחשבי בנפשייכי''. ופירש''י ''אל תחשבי, כמו והיה כאשר דמיתי (במדבר לג נו) ופירש אבן עזרא שם, ''מגזרת דמיון במחשבת הנפש.'' וכן הוא בבמדבר לג פסוק נו. ''והיה כאשר דמיתי לעשות להם, אעשה לכם.'' ופירש אונקלוס ''כמא די חשבית למעבד'' ע''ש. ולכן פירש מנחם בפסוק בתהלים מ''ח הנ''ל כמ''ש אבן עזרא שם, ''אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך או בהיותך בקרב היכלך.'' ע''ש.
נראה מכאן שהענין הוא לדמיין במחשבתו כאילו היכל ה' מלא חסדו. ונראה שזה שלא כמ''ש הרד''ק שם שפירש ''חשבנו בלבנו בהלחם עלינו, חסדך שהוא חסד גדול יושיענו, ר''ל על הכבוד ששוכן בהיכל שהוא חסד גדול לישראל.'' משמע מהרד''ק שהמחשבה היתה על הישועה מהחסד, משא''כ לדעת אבן עזרא שהמחשבה היא על החסד עצמו, דהיינו לדמיין במחשבתו איך החסד מלא את ההיכל. וכן נראה מהספרנו שם שכתב ''ציירנו במחשבתינו חסדך...''. הרי שיש לצייר במחשבה את החסד עצמו. ונראה שזה כעין סוג מדיטציה לחשוב ''בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך או בהיותך בקרב היכלך'' כמ''ש האבן עזרא הנ''ל.
ויש לחקור איפה המקור לסברה זו שיש לחשוב בחסד ה' שמלא את ההיכל. ונראה שהוא ממ''ש בפר' עקב ''וזכרת את ה''א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל''. ופירש האור החיים שם, ''שצריך לתת לבו על טובתו מי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגיתו עליו.'' ע''ש. ונראה שעיקר המקום שהקב''ה משפיע חסדו לעולם הוא בהיכל במקדש. ולכן מצינו שתקנו חז''ל לומר תהלים מ''ח, שיש בו הפסוק ''דמינו אלקים חסדך, בקרב היכלך'', ביום שני. וזה כמ''ש בתמיד לג: ''השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן... בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו (תהלים מ''ח).'' ופירש''י שם ''ובשני שבו נחלקו המים והיו השמים תחתיהם''. והוסיף הרא''ש שם, ''על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם ונתעלה וישב על כסא כבודו''. ופירש הרש''ש בראש השנה לא. ''ולענ''ד דב'עיר אלקינו' הכוונה על ירושלים דלמעלה כמבואר בתענית ה.'' דהיינו מ''ש בתענית ה. ''א"ר יוחנן אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה, ומי איכא ירושלים למעלה, אין דכתיב ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.'' ולכן י''ל שיש רמז במים ביום שני לחסד, וזה כמ''ש הרמ''ק ז''ל בפרדס רמונים שער הכינוים, ''מים. לפי דעת הרשב''י ע''ה מים הם בחסד... נמצא שנזכרו המים ביום שני, ובענין מים עליונים ומים תחתונים רבו בו הפירושים, יש מי שאומר כי חסד מים תחתונים, וחכמה מים עליונים...''. ע''ש. ולכן י''ל כשהקב''ה ''נתעלה וישב על כסא כבודו'' כמ''ש הרא''ש הנ''ל ובירושלים של מעלה כמ''ש הרש''ש, משם הוא משפיע חסדו (מים) לירושלים של מטה, לתוך היכלו למטה. ולכן משום זה אמרו חז''ל לומר מזמור זה ביום שני כיון שביום שני יש רמז למים ולחסד, וחסד זה בא להיכל המקדש. ולכן י''ל שכשאנו מברכים בכל יום בברכות השחר ''גומל חסדים טובים לעמו ישראל'', וכן כשאנו מתפללים בעמידה ''ק'ל עליון גומל חסדים טובים'', שהחסד בא אלינו בדרך היכלו.
והטעם שיש לחשוב על זה הוא כדי לקיים מ''ש בפר' עקב ''וזכרת את ה''א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל''. ופירש האור החיים שם, ''שצריך לתת לבו על טובתו מי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגיתו עליו.'' וע''י מה שהאדם חושב על החסד שבהיכל ה', הוא זוכר שחסד זה מקיימו ומקיים כל העולם כולו, וחסד זה מה' הוא נותן לו ה''כח לעשות חיל''.
ולפי זה שפיר הוא מ''ש בפסוק בתהלים מ''ח הנ''ל ''דמינו אלקים חסדך, בקרב היכלך'', ופירש מנחם שיש לחשוב על זה, וכמ''ש האבן עזרא הנ''ל ''מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך או בהיותך בקרב היכלך'', שבזה הוא מקיים מצוות ''וזכרת את ה''א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל''.
ג) ולפי זה ביום ירושלים יש להתבונן בשני פירושים הנ''ל, דהיינו שלפירש''י הוא ראוי להתפלל על ישועת ה' ולומר ''דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך.'' וזה כמו שאמר ישעיהו הנביא (פ''סב ז) ''ואל תתנו דמי לו, עד יוכנן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ''. ופירש המצודת דוד שם, ''לא תניחו את ה' לשתוק מלבנותה, אלא הפצירו בו עד יוכנן את ירושלים עד כנה ובסיסה, וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ.'' ע''ש. ובזה יזכינו למ''ש זכריה הנביא (פ''יב י) ''ושפכתי על בית דויד ועל יושב בירושלים רוח חן ותחנונים''. ופירש''י ''שיעלו על רוחם להתחנן לפני, והם יהיו לחן בעיני''. ע''ש.
ולפירוש מנחם ואבן עזרא ביום ירושלים הוא ראוי לחשוב ''בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך או בהיותך בקרב היכלך'', ולקיים מצוות ''וזכרת את ה''א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל''.
יהי רצון מלפני מי ששוכן במרומים שהוא יקיים בנו במהרה בימינו מה שאמר זכריה הנביא (פ''יב ח) ''ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ובית דויד כאלהים כמלאך ה' לפניהם''. אכי''ר.
מחבר הספר אורחותיך למדני
