יום ירושלים

22.05.2019

מתוך הספר 'דבר חברון השקפה וענייני אמונה' בהוצאת המכון, ניתן לרכוש

משמעות השם "ירושלים"[1]

ירושלים מסמלת את כל המאבק הרוחני הכלול במילה זו. המדרש[2] מבאר את הרעיון הגלום בשם 'ירושלים'. בפעם הראשונה שהעיר מופיעה בתורה, היא נקראת "שלם": "ומלכי צדק מלך שלם"[3]. ובפעם השנייה, לאחר עקידת יצחק, קורא לה אברהם אבינו "בהר ה' יראה"[4].

מלכי צדק היה שם בן נוח. תפקידו היה לחנך את האנושות בתחום שבין אדם לחברו, שיתנהגו טוב זה עם זה, לא יגנבו, לא יטרפו זה את זה, כמו שאילף וחינך את בעלי החיים בתיבה שלא יטרפו זה את זה, והוציא מהם את הרשעות. לכן שֵם כינה את המקום "שלם" - שלמות בין אדם לחברו.

לאברהם אבינו היה תפקיד אחר. הוא עלה על במות ההיסטוריה בעוד העולם כולו היה שקוע בבערות, באלילות, בתועבות, והוא החל לפרסם את האמונה בא-ל אחד, כמו שכתוב: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם"[5]. הוא פרסם את האמונה בהשגחה, בשכר ועונש, בערכו של האדם. לכן הוא קרא למקום "בהר ה' יראה", כלומר, ההתגלות האלוקית תהיה בהר הזה. אברהם הדגיש את התחום שבין אדם למקום.

עוד אומר התלמוד[6], שכל אחד מהאבות נתן שם אחר למקום. אברהם אבינו כינה את המקום "הר", דהיינו מקום שאיננו מעובד, איננו מטופל ואיננו מיושב. יצחק אבינו קראו "שדה", כמו שכתוב "ויצא יצחק לשוח בשדה"[7] משמעותו חלקה מעובדת ומטופלת, כי אברהם ויצחק עשו "חריש" באנושות להחדיר בהם את הידיעות הבסיסיות. יעקב אבינו כבר זכה לקרוא למקום בשם "בית", כמו שכתוב "אין זה כי אם בית אלוקים"[8], מפני שלאחר ששלושה דורות כבר מפרסמים את הדברים האלה, המקום נעשה בחינת בית, דהיינו מקום שאנשים גרים בו וחיים בו.

אם כן, שם קרא לה 'שלם' - התחום שבין אדם לחברו, ואברהם קראו 'יראה' - התחום שבין אדם למקום. אמר הקב"ה לנביאי ישראל, אני אשלב את שני השמות יחד ואקרא לה בשם ירושלים, דהיינו שמהמקום הזה תצאנה הדרכות הן בתחום החברתי והן בתחום הרעיוני - "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"[9]. והר הבית נקרא הר המוריה על שום שממנו יוצאת אורה לעולם וממנו יוצאת הוראה לישראל[10].

אמנם אנו רואים היום עד כמה העולם במצבו זקוק לרוח שתרומם אותו. העולם הולך ומידרדר בכל תחומי החיים, בתחום המוסר, בבין אדם לחברו. ראשי מדינות וחכי"ם יכולים לשקר בצורה גלויה ואינם מתביישים בכלל. האמת נעדרת לגמרי, מפני שחסר לעולם הבסיס של היושר והאמת, וזה כלול בירושלים. זה חסר לנו כאוויר לנשימה. ולכן אנו שואפים לירושלים. זה לא רק נוסטלגיה, התרפקות על העבר, או עניין ארכיאולוגי, אלא שאיפה שיתגלו בה כל הכוחות הדרושים לתיקון הדור שלנו ולתיקונה של החברה האנושית בכללה: 'לתקן עולם במלכות שד-י'.

המדרש[11] אומר שאם אומות העולם היו יודעים מה הפסידו בחורבן בית המקדש, היו באים ומתחננים אלינו: בואו ובנו את בית המקדש, ותביאו את הישועה לעולם. אלא שאין פלא שהאומות עדיין אינם מבינים זאת: אם חלק גדול בעם ישראל ישן ואינו מבין מה חסר, מה יש לצפות מאחרים, מהגויים?

 

מאורעות חודש אייר[12]

חובת ההתבוננות במעשה ה'

מוטלת עלינו חובת ההתבוננות במשמעות של כל מאורע שאירע לעם ישראל, לשעתו ולדורות, כמו שכתוב "ויתבוננו חסדי ה' "[13]. אך מעבר להתבוננות בגוף המאורע, יש להתבונן גם בעיתויו, מפני שלכל חודש ולכל מאורע יש סגולה מיוחדת, ואם מאורע אירע בחודש מסוים הדבר מלמד שיש לו שייכות וזיקה פנימית לאותו חודש. מהמאורעות שאירעו בעבר ניתן ללמוד על ייחודו של אותו חודש.

 
מאורעות חודש אייר בעבר

אם נפנה מבט לעבר, נראה שבחודש אייר אירעו כמה וכמה מאורעות גדולים שנתנו את אותותיהם על עיצובה של ההיסטוריה של עם ישראל.

המלחמה הראשונה שהייתה לישראל נגד עם זר הייתה בחודש אייר: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"[14]. היה זה שבועות מספר לאחר יציאתם מעבדות מצרים. עמלק לא בא להילחם משום שעם ישראל איים על השטח שלו, על הכלכלה שלו או על המעמד שלו, אלא נלחם נגד עצם הופעת אורם של ישראל, נגד עצם קיומו של העם הזה שהולך לעלות על במות ההיסטוריה, נגד המטען הרוחני שהוא עתיד להאיר לעמי תבל.

זהו שורש המאבק של העמים נגד ישראל: התנגדותם לעצם קיומו של עם ישראל על כל המשאבים הרוחניים שהוא מגלם. זאת הסיבה הפנימית של האנטישמיות בכל הדורות: כשם שאור וחושך אינם יכולים לשמש יחד, כך אומות העולם לא השלימו, אינן משלימות ולא ישלימו עמנו, עד שיעריכו את ערכו האמיתי של עם ישראל.

לאחר מכן, בשנה השנית לצאתם ממצרים בחודש אייר, היה המסע הראשון של עם ישראל לעבר ארץ ישראל: "בחודש השני בעשרים לחודש נעלה הענן"[15]. לצערנו לא זכינו להגיע מייד לארץ ישראל בגלל ירידה רוחנית שאירעה אז עם המרגלים, הסתבכו הדברים ונגזרה הגזירה לנדוד ארבעים שנה במדבר, וגם כל הגלויות נגזרו עלינו משום שמאסו בארץ חמדה.

כארבע מאות ושמונים שנה אחר כך, בתקופתו של שלמה המלך ע"ה, הונחו היסודות לבניין המקדש בחודש 'זיו'[16] הוא חודש אייר.

 

מאורעות חודש אייר בזמננו

אלפי שנים לאחר מכן, בדורנו אנו, זכינו לשני מאורעות מרשימים בחודש אייר: מלחמת העצמאות, עם ההכרזה על תקומת מלכות ישראל, וכעבור תשע עשרה שנה, זכינו למלחמה המרשימה והמפליאה ביותר שהייתה לעם ישראל במשך כל ימי קיומו, מלחמת ששת הימים, שגולת הכותרת שלה היא שחרורה של ירושלים ואיחודה של העיר "כעיר שחוברה לה יחדיו"[17].

לשני המאורעות שאירעו בחודש זה בדורנו, יש זיקה פנימית למאורעות שאירעו בעבר הרחוק בחודש זה - ההכנה, המסע לארץ ישראל, והמלחמה על קיומה של האומה; אלא שאז הייתה זאת המלחמה הראשונה, ובדורנו מתנהלת המלחמה האחרונה על קיומה של האומה בארץ ישראל.

אמנם התהליך ארוך, והקרבות נמשכים גם אחרי מלחמת ששת הימים, אבל יש להבחין בין קרב למלחמה. כפי שבאנגליה היו רגילים לומר: אמנם הפסדנו בקרב אך אין זה אומר שהפסדנו את המלחמה כולה, כך גם אצלנו יש קרבות קטנים בלי סוף, אך אין זו נסיגה מהמערכה הנמשכת עד שבע"ה נשלים אותה.

מכל מקום, שני קרבות אלו הם המרשימים ביותר, ובמיוחד הקרב של מלחמת ששת הימים המופלאה והמיוחדת בתולדות עם ישראל, כאשר תוך זמן קצר זכה עם ישראל לשחרור עיקרה וליבה של ארצנו, בעוד שבזמן יהושע בן נון הדבר לקח שבע שנים, וגם אז לא נכבשה ירושלים, עיקרה וליבה של ארצנו. אי אפשר לומר שהאויבים לא היו מוכנים. המצרים היו מוכנים, אלא שהטייסים שלנו תפסו אותם בעודם אוכלים ארוחת בוקר, וחיסלו את חיל האויר שלהם.

הניצחון היה תוך זמן קצר ובהיסח הדעת, ללא תכנון מוקדם, כפי שכתב אלוף הפיקוד דאז עוזי נרקיס בספרו 'אחת ירושלים', ששחרורן של ירושלים ושל יהודה ושומרון היה 'אקט' צבאי טהור, וההנהגה המדינית לא הייתה מוכנה, ולא ידעו לעכל את הניצחון הגדול. עד היום לא עיכלו את זה, ומכאן נובעת כל המדיניות התבוסתנית שאנו עדים לה עד עצם היום הזה.

 

 

 

[1] "יום העצמאות ויום ירושלים", תשס"ט, עמ' 67-68. מתוך נאום שנשא הרב בישיבת 'ניר' קריית ארבע, ערב יום ירושלים ה' תשמ"ב, בנוכחות אלוף הפיקוד דאז אורי אור, כחודש לאחר פינוי חבל ימית.

 

[2] בראשית רבה, פרשה נו, אות י.

 

[3] בראשית יד, יח.

 

[4] בראשית כב, יד.

 

[5] בראשית כא, לג.

 

[6] פסחים פח ע"א.

 

[7] בראשית כד, סג.

 

[8] בראשית כח, יז.

 

[9] ישעיהו ב, ג.

 

[10] תענית טז ע"א.

 

[11] במדבר רבה, פרשה א, אות ג.

 

[12] "יום העצמאות ויום ירושלים", תשס"ט, עמ' 61-70, נאום שנשא הרב בישיבת 'ניר' קרית ארבע, ערב יום ירושלים ה' תשמ"ב, בנוכחות אלוף הפיקוד דאז אורי אור, כחודש לאחר פינוי חבל ימית.

 

[13] תהילים קז, מג.

 

[14] שמות יז, ח.

 

[15] במדבר י, יא.

 

[16] מלכים א' ו, א.

 

[17] תהילים קכב, ג.

Share on Facebook
Share on Twitter