חיי אברהם פרשת שמיני

בס"ד

בענין "מיתת נדב ואביהוא"

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. (י' א'-ב')

כמה טעמים נאמרו בחז"ל אמאי נענשו נדב ואביהוא. ברש"י מובא דר' אליעזר אומר דהורו הלכה בפני משה רבן (יומא נג., עירובין סג.), ר' ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש[1].

ואיתא בויקרא רבה (כ' ט') ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו בשביל ד' דברים מתו בני אהרן, ובכולן כתיב בהם מיתה, על שהיו שתויי יין, ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים, בפרט המעיל[2], ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ועל ידי שלא היו להם בנים (וכ"ה ביבמות סד. בשם ר' אליעזר). אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם נשים[3].

בסנהדרין (נב.) ובספרא (א' כ"א) איתא[4] שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחילה הן באים אחריהם וכל ישראל אחריהם אמר לו נדב לאביהוא עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל, אמר הקדוש ברוך הוא נראה מי קובר את מי, הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל.

ובספרא שם איתא עוד, כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש, מיד נטלו אש זרה ונכנסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהם אש, אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי, אתם הכנסתם לפני אש טמאה אני אשרוף אתכם באש טהורה וכו'.

ובתוס' יומא (שם) כתבו דאיכא מ"ד פרועי ראש היו. וברש"י סוף פרשת משפטים (כ"ד י') כתב עה"פ ויראו את אלקי ישראל וכו', נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן וכו'.

וע"ע בתנחומא אחרי מות (סי' ז') בר קפרא בשם ר' ירמיה בר אלעזר אמר בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, על ההקריבה, ועל ההקרבה, ועל אש זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל ההקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו, ועל אש זרה שהביאו אש מבית כיריים, ועל שלא נטלו עצה זה מזה.

ובספרי פ' פינחס (אות קל"ז) ר' אליעזר המודעי אומר בוא וראה כמה צדיקים חביבים לפני הקב"ה כו', וכן בארבע מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחונם להודיע שלא היה בהם (חטא) אלא זו בלבד[5].

ובראשונים ואחרונים מצינו עוד טעמים בביאור חטאם, יע' באברבנאל שכ' דחטאו במה שהקטירו קטורת שניהם ביחד, ובחזקוני כתב דהקטורת אינה משל צבור ולכן נקראת זרה, ועוד.

והנה מצינו שכתבו המפרשים דחלק מן החטאים צריכין להדדי, הן להצדיק החשבון של נדב ואביהוא[6], דאילו לא חטאו בא' מן החטאים לא היו חוטאים באחרים, והן לבאר אמאי נענשו, דאילו לא עשו החטאים בצירוף האחרים, לא היו נענשים בשביל א' מהם לחוד, וכדיבואר.

בחתם סופר (יומא נג.[7]) כתב להצדיק החשבון של נדב ואביהוא, וביאר, הא דנענשו מפני שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור, וגם הא דנענשו מפני שלא היו להם בנים, ע"פ הא דאיתא בזבחים (קטו:) שאמר משה לאהרן יודע הייתי שיתקדש הבית במכובדי המקום שנאמר ונקדש בכבודי, אל תקרי בכבודי אלא במכובדי, וסבור הייתי או בי או בך, עכשיו ראיתי שהם גדולים ממני וממך. ונראה, דגם נדב ואביהוא ידעו שיתקדש הבית במכובדיו של מקום, וסברו שזהו משה ואהרן, וישמשו הם בנבואה פה אל פה במקום משה, וע"כ יפרשו הם אז מנשותיהם, ולכן לא נשאו נשים כלל[8]. והיינו דאמרו מתי ימותו ב' זקנים הללו, ואז ע"כ אני ואתה ננהיג הדור, וע"כ לא נשאו נשים.

וביום מיתת הרב מותר להורות הלכה בפניו דאין שלטון ביום המות כמו שפירש"י (האזינו ל"ב מ"ד), וחשבו נדב ואביהוא שבאותו היום של הקמת המשכן ימותו משה ואהרן כמש"נ ע"פ הגמ' בזבחים, ולכן הורו הלכה בפניו בהיתר[9], עכ"ד.

ובפירושו עה"ת הוסיף דכל זה מובן כיון שלא נטלו עצה זה מזה, אבל אם היו נוטלים עצה זה מזה היו יודעים דממ"נ לא יהיו שניהם מנהיגי הדור רק א' מהם, ונמצא דזה בעיקר היה חטאם, ומכח זה איתא להטעמים הנ"ל.

ומאידך, מצינו בעיון יעקב בעירובין שם ביאור אמאי הרחיבו חז"ל בכל החטאים האלו, ולא סגי בחטא א' מהם, דהנה, בהא דאמר ר"א לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, יש להקשות תרתי, חדא, מנלן דלא מתו אלא בשביל זה, הלא באמת הרבה חטאים היו להם כדאיתא במדרשות. ועוד, הא ר' אליעזר גופיה אמר ביבמות (סד.) כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה חייב מיתה שנא' ובנים לא היו להם, אלמלא היו להם בנים לא מתו[10].

ותירץ (ע"פ הדרש) דהקב"ה פוקד עון אבות על בנים, אבל מי שאין לו בנים הקב"ה צריך לענוש אותו בעצמו (דאין צדיק בארץ אשר לא יחטא), להכי כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה חייב מיתה כיון שצריכין לפקוד עליו עונו[11]. ושם בעירובין איתא עוד דמי שמורה הלכה בפני רבו אזיל לשאול (למיתה) בלא ולד, וא"כ, שפיר קאמר ר"א לא מתו אלא בשביל שהורו הלכה בפני רבו, דלכך לא היה להם בנים, והיו צריכים הם למות בחטאם, וזה ג"כ כוונת הפסוק (במדבר ג') ובנים לא היו להם, דאילו היה להם בנים לא מתו הם בעצמם רק עונם היה נפקד על בניהם[12]. ונמצא דבאמת מתו בשביל הרבה חטאים כמבואר במדרשים, רק דאילו לא הורו הלכה בפני רבם לא היו מתים בשביל שום עון כיון דהיה נפקד על בניהם.

ובאהבת איתן שם הק' הך סתירה בדברי ר' אליעזר, ותי' דנהי שהיו חייבים מיתה משום פו"ר, מ"מ לא היה להם למות ביום השמיני למילואים שהיתה עת שמחה ואז הצער נרגש ביותר, ולא מתו אז עד שהורו הלכה בפני רבם. עי"ל דמה שמתו באש שלמעלה דוקא היה משום שהורו הלכה באש (דמצוה להביא מן ההדיוט), דאל"כ לא ה"ל למות בשריפה דוקא אלא במיתה קלה.

ויע' בפרדס יוסף כאן שהק' לפי הטעם דזנו עיניהם מן השכינה כדכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו, מאי שנא מהא דאיתא בבראשית רבה דלכך כהו עיני יצחק שבשעת עקידה הביט בשכינה ונתחייב מיתה דכת' לא יראני האדם וחי, וסומא חשוב כמת, וא"כ גבי נדב ואביהוא נמי למה מתו ולא נעשו סומין. וי"ל דדוקא ביצחק היה עונש סומא כמת משום דהיה לו בנים (יע' נדרים סד:, ד' חשובין כמת), אבל בנדב ואביהוא דלא היה להם בנים וחשובים כמתים, לא היה יוכל להיות אצלם העונש שיהיו סומין דחשיב כמת, דבלאו הכי חשובים כמתים, וע"כ היה עונש מיתה ממש, משום דזנו עיניהם מן השכינה, ומשום דלא היה להם בנים, עכ"ד.

ויש לי להמתיק דבריו ע"פ דקדוק הגמ' ביבמות הנ"ל, וכעין דברי הע"י הנ"ל, דאיתא בגמ' שם ובנים לא היו להם, הא היו להם בנים לא מתו, ויש לפרש דאילו היה להם בנים לא היו מתים משום שהביטו בשכינה, אלא היו נעשין סומין כיצחק (וכן אצל כולם, אם יש להם בנים, לא היו מתים בחטא המחייב מיתה, אלא דנעשין סומין או נעשין מצורע או ירדו מנכסיהן כדאיתא בנדרים שם, ורק אצל יצחק ונדב ואביהוא דהחטא היה שהביטו בשכינה, בזה מדה כנגד מדה העונש הוא שנעשין סומין[13]), אלא דהשתא דלא היו להם בנים וכבר חשובין כמת, ע"כ היו חייבים מיתה ממש משום חטא אחר.

עוד כתב שם לכוון המדרש דלא נשאו נשים (ולא היה להם בנים) ביחד עם המדרש שהיו מהלכין אחר משה ואהרן ואמרו מתי ימותו וכו', דעד שלא נשאו נשים היה להם תירוץ כמו בן עזאי שאמר מה אעשה ונפשי חשקה בתורה, אבל כשרצו להיות מנהיגים[14] וידוע התעסקות בצרכי ציבור מבטל מלימוד, שוב לא היה להם תירוץ על שלא נשאו נשים כבן עזאי, ולכן נענשו.

אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com

[1]והא דנענשו על שנכנסו שתויי יין אע"ג דעדיין לא נצטוו על כך, יע' בשו"ת הרא"ש (כלל י"ג סי' כ"ב), ושו"ת רדב"ז (ב' תרט"ו).

[2]ויע' בשו"ת הרא"ש ורדב"ז הנ"ל דהלא מעיל הוא מבגדי כה"ג.

[3]בבעל הטורים (י' ב') ותאכל אותם, מלא וי"ו שחטאט בששה דברים וכו'. ובפתח עינים עירובין שם כתב דשמע רמז נאה ד"אש זרה" הוא ר"ת, אש, שתויים, זרע, רחיצה, הוראה, הן הן הדברים שאמרו חז"ל.

[4]בספרא איתא דכבר מסיני נטלו להם שראו וכו'.

[5]ויע' מש"כ בזה בדברי דוד כאן.

[6]ויע' בעשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו (חקור דין ח"ד פט"ו) שכ' דחובה עלינו להליץ בעד נדב ואביהוא וכו'.

[7]דרושים ואגדות (עמ' רצ"ט).

[8]וכ"כ בפרד"י יע"ש.

[9]ובח"ס עה"ת ביאר ג"כ הא דלדעתם היה שרי להכינס שתויי יין, דאם דעתו צלולה כסנהדרין מותר, ומשה במקום ע"א קאי, ולשיטתם סברי דיהו במקום משה, יע"ש.

[10]ובהג' הב"ח בעירובין גרס ר"א בן יעקב, והב"י (אבה"ע סי' א') גרס ר' יוסי, יע"ש בחי' הגהות, ולגירסתם לק"מ. וביבמות שם איתא אבא חנן אמר משום ר"א, ואולי י"ל דתנאי אליבא דר"א.

[11]וס"ל דכאו"א חטא בחטא של מיתה.

[12]צ"ע דה"מ כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, יע' סנהדרין (כז:).

[13]אלא דצ"ע דכיון דאין צדיק בארץ כו', א"כ, כאו"א שיש להם בנים, היה מן הראוי שיקבלו עונשם לחטא של מיתה בדרך סומא וכיו"ב, וזו לא ראינו (משא"כ לפי הע"י הנ"ל אולי באמת יש איזה פקידה על כל הבנים רק דאי"ז נראה לעין).

[14] וכלשון המדרש "ואנו ננהוג את הקהל".

המלצת העורך
ארכיון
Archive
תגיות
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png