פרשת כי תשא

 

השבת אנחנו נפגשים שוב בקריאת התורה בתרחיש של משבר כבד בתולדות עמנו מתקופת המקרא. נמצאים בני ישראל במדבר סיני ליד ״הר האלוקים״ כ- 84 יום מאז ראיית ״יד ה'׳׳ בים סוף (ככתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ בים סוף...״ שמות יד/לא) ; ורק ארבעים יום מאת ההתגלות הכבירה של השכינה בהר- סיני (ככתוב:״וירד ה' על הר סיני..." שמות יט/כ) והנה פורצת מפיהם הקריאה הנלהבת ״ אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״ בהתייחסותם אל העגל אשר יצרו זה עתה.

תדהמת קריאת הדברים האלה גדולה מאוד וביקורתנו כלפי אבותינו מפאת המעשה הנדון מאוד נוקבת. אולם ביקורת לחוד ושיפוט לחוד, שהרי הלל הזקן למדנו״ אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״ ( משנה אבות ב/ד). אם כן מן הנכון שנחשוב על ״מקומם״ ומצבם של אבותינו באותה השעה.

כפי שצוין לעיל נמצאים אבותינו- אנשים, נשים, זקן וטף (כמשוער לפחות שלושה מליון נפש) בתנאי מדבר, ולולי סיפוק צרכיהם בדרך על טבעי בזכות רועיהם הנאמנים- משה, אהרון ומרים היו נספים כולם. וביחס לקריעת ים סוף, הנס והישועה היו אומנם בלתי נשכחים, אולם הם התרחשו חזותית באמצעות נטיית ידו של משה המחזיקה מטהו; וכך שמשו ידיו של משה גם להשיג את הניצחון הישראלי במלחמת עמלק. הרי מתועדת בתורה סכומו של נס קריעת ים סוף בלשון: ״ויאמינו בה' ובמשה עבדו״.

בעקבות אותה התגלות אלוקית החד פעמית בתולדות אנוש בהר סיני ובני ישראל נבהלו מעוצמת המעמד ובקשו ממשה לשמש מאז והלאה כאמצעי המתקשר בינם לבין בורא עולם (ית״ש), פן ימותו מהקשר הבלתי אמצעי.

אם לסכם את כל ההתרחשויות שאירעו לבני ישראל מאז תחילת מפעל גאולתם במצרים ועד לרקודם סביב לעגל, וכן לאחר מכן, נוכל לאמץ את שלושת הפסוקים האחרונים של תורתנו הקדושה- וכך כתוב: ״ולא קם עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים; לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה׳ לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו; ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל״ (דברים לד/י-יב).

לאור כל הנ״ל נדמיין לעצמנו כמה גדולה הפאניקה ומה נורא המשבר לאותו הדור כאשר נעלם להם משה המכונה גם איש האלוהים (דברים לג/א). לאחר עליתו לראש ההר שם אש, ענן וערפל. לא ליום יומיים העלמתו, ולא לשבוע שבועיים אלא ל-39 ימים רצופים הרי מראש לפי הכתוב לא נאמר לעם כמה זמן יישאר למעלה ללא מים וללא אוכל, וספק אם הוא עצמו ידע. מסקנת פעם הייתה ברורה- משה לא יחזור והם נדונו לאבדון.

חטא העגל היה חמור ביותר כי העובד עבודה זרה כאילו ביטל את כל התורה כולה. החטא היה נוראי האם גם אבותינו היו נוראיים??

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך