פרשת כי תשא

 

השבת אנחנו נפגשים שוב בקריאת התורה בתרחיש של משבר כבד בתולדות עמנו מתקופת המקרא. נמצאים בני ישראל במדבר סיני ליד ״הר האלוקים״ כ- 84 יום מאז ראיית ״יד ה'׳׳ בים סוף (ככתוב: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ בים סוף...״ שמות יד/לא) ; ורק ארבעים יום מאת ההתגלות הכבירה של השכינה בהר- סיני (ככתוב:״וירד ה' על הר סיני..." שמות יט/כ) והנה פורצת מפיהם הקריאה הנלהבת ״ אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״ בהתייחסותם אל העגל אשר יצרו זה עתה.

תדהמת קריאת הדברים האלה גדולה מאוד וביקורתנו כלפי אבותינו מפאת המעשה הנדון מאוד נוקבת. אולם ביקורת לחוד ושיפוט לחוד, שהרי הלל הזקן למדנו״ אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו״ ( משנה אבות ב/ד). אם כן מן הנכון שנחשוב על ״מקומם״ ומצבם של אבותינו באותה השעה.

כפי שצוין לעיל נמצאים אבותינו- אנשים, נשים, זקן וטף (כמשוער לפחות שלושה מליון נפש) בתנאי מדבר, ולולי סיפוק צרכיהם בדרך על טבעי בזכות רועי