פרשת בשלח

בס"ד

 

פרשתנו השבוע פותחת במה שנראה כסתירה מוזרה מאוד מצד אחד הכתוב מספר שלא הוביל אלוקים את בני ישראל הגאולים. זה עתה, לארץ יעודם בדרך הקצרה - דרך ארץ פלישתים, מתוך חשש שיצאו אליהם בני פלשת המקומיים למלחמה, ובמקום להילחם יברחו המותקפים בחזרה למצרים.

מצד שני כעבור מספר פסוקים מסופר שכאשר כבר הגיעו בני ישראל לקצה המדבר ביוצאם ממצרים לחירותם, ציוה ה' את משה להשיב את העם חזרה למצרים על מנת לעורר את המצריים לצאת אליהם למלחמה במגמה להחזירם לשעבודם. מהתארים האלה מתבקשת השאלה - מלחמה כלפי בני ישראל בשלב זה של תולדותם רצויה בעיני אלוקים, או בלתי רצויה? ואם רצויה, מדוע החשש שילחמו בהם הפלישתים? ואם איננה רצויה, מדוע מעמידם בסכנה למלחמה עם המצריים?! ואם תרצה לתרץ שתכנן הקב"ה שהוא (ית"ש) ילחם במצריים בניסים גלויים ויביס אותם, באותה מידה יכול היה לנצח את הפלישתים ולמנוע את בריחת עמו?!  

יתכן שהפתרון לתמיהתנו הוא בעריכת השוואה בין המעמד הבין-לאומי של הפלישתים בזמן ההוא לזה של המצריים. מצרים באותה שעה היתה מוכרת כמעצמת-על עולמית בעלת השפעה