פרשת חיי שרה

בס״ד

הסיפור הארוך של קנין מערת המכפלה, התופס 20 פסוקים של פרשתנו השבוע, מסתיים ב- 4 פסוקים ומהם אחד (האחרון) נראה לגמרי מיותר. הרי סכום הסיפור מתחיל בלשון: "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה... לאברהם למקנה - לעיני בני חת..." (בראשית כ״ג / ׳"ז, י״ח) ושני פסוקים לאחר מכן (פס' כ' - והוא האחרון של הפרשיה) שוב כתוב "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת".

ניתן להסביר, בעיון מעמיק יותר, ששני מסרים שונים נמסרו בסכום הנ״ל ולכן אין הפסוק האחרון מיותר כלל. בתחילה נאמר שלהבנת בני חת ("לעיני בני חת") העדים לפעילות הקנין, התקיים ("ויקם") הקניית שדה עפרון לאברהם בדרכי הקניינים הרגילות; ואם כן, על פי דין תורה תוקף הקנין תופס בארץ הקודש עד שנת היובל (מקסימום 50 שנה) ואז חוזרת השדה לבעלים הראשונים. אבל כל זה כפי ראות עיניהם של בני חת; אולם במציאות, וזה המסר של הפסוק האחרון, היתה כאן פעולה של גאולת קרקע מצדו של אברהם הנחשב לבעל הקרקע האמיתי, מכח ההבטחה האלוקית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית ט״ז / י"ח) : שהרי "אמירתו של הקב״ה כאילו היא עשויה" (רש"י שם) לכן השדה והמערה אשר בה נהפכו ל"אחוזת קבר" (קנין עולם) לאברהם.

ההסבר הזה תואם תפישת רבותינו ז״ל ששאלו על הלשון "ויקם שדה עפרון" - וכי נפילה היתה לה, ועד עכשיו שכבה?! והשיבו שכוונת הביטוי "ויקם" היא ש״תקומה (גאולה) היתה לה (לשדה) שיצאה מיד הדיוט (איש פשוט) ליד מלך" (רש"י) ויצויין שבני חת כינו את אברהם בתיאור "נשיא אלקים"].

להבין יותר - ארץ ישראל בהשקפת התורה "פלטרין של מלך" (ארמונו של מלך העולם ית"ש) היא; עם ישראל בתור בניו זכאין הם , ורק הם, לרשת אותה על מנת למלא את יעודם בקדוש שמו הגדול והקדוש בעולם. בהיות ארצנו כל כך מיוחדת היא מקבלת בתורה ובנביאים ובנסוחי הברכות שתקנו לנו חז״ל תוארי ותאורי האנשה כמו אשה, הסובלת בעקרותה או בהעדר בניה , ושמחה בהיותם בקרבה ("שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה" - הברכה החמישית של ברכות הנשואין) כך מתוארת הארץ. וזאת אולי כוונת חז״ל באמרם שגאולה היתה לשדה עפרון בהיותה פיסת הקרקע הראשונה בארץ ישראל שנקנית כקנין עולם ("אחוזת עולם") על ידי אבי האומה הישראלית - לו ולזרעו אחריו (כולל אנחנו) ב״כסף מלא".

כמה מאושרים אנו, תושבי חברון, בזכות שנפלה בחלקנו להיאחז בקנין הנ״ל, למרות כל המערערים; וכמה גדולה זכותם של חיילי צה״ל המשתתפים עמנו במעשה הנפלא והמשמעותי הזה.