פרשת חיי שרה

בס״ד

 

הסיפור הארוך של קנין מערת המכפלה, התופס 20 פסוקים של פרשתנו השבוע, מסתיים ב- 4 פסוקים ומהם אחד (האחרון) נראה לגמרי מיותר. הרי סכום הסיפור מתחיל בלשון: "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה... לאברהם למקנה - לעיני בני חת..." (בראשית כ״ג / ׳"ז, י״ח) ושני פסוקים לאחר מכן (פס' כ' - והוא האחרון של הפרשיה) שוב כתוב "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת".

ניתן להסביר, בעיון מעמיק יותר, ששני מסרים שונים נמסרו בסכום הנ״ל ולכן אין הפסוק האחרון מיותר כלל. בתחילה נאמר שלהבנת בני חת ("לעיני בני חת") העדים לפעילות הקנין, התקיים ("ויקם") הקניית שדה עפרון לאברהם בדרכי הקניינים הרגילות; ואם כן, על פי דין תורה תוקף הקנין תופס בארץ הקודש עד שנת היובל (מקסימום 50 שנה) ואז חוזרת השדה לבעלים הראשונים. אבל כל זה כפי ראות עיניהם של בני חת; אולם במציאות, וזה המסר של הפסוק האחרון, היתה כאן פעולה של גאולת קרקע מצדו של אברהם הנחשב לבעל הקרקע האמיתי, מכח ההבטחה האלוקית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (בראשית ט״ז / י"ח) : שהרי "אמירתו של הקב״ה כאילו היא עשויה" (רש"י שם) לכן השדה והמערה אשר בה נהפכו ל"אחוזת קבר" (קנין עולם) לאברהם.