ב״ה
בפרשתנו השבוע אנו פוגשים את אבי האנושות לאחר המבול שהשחית כל ( פרט לנמלטים בתיבה) בבזיונו. מסופר כיצד נח, שהעיד עליו בורא עולם היותו ״צדיק תמים״, אחרי שהתחיל את בנין העולם הרוחני מחדש באופן ראוי (הקרבת קורבנות לבוראו) ניגש הוא לבנין העולם החומרי בסטייה קשה. הרבה מפרטי הסיפור נשארו עלומים אולם מה שכן כתוב מגלה שהאיש נטע כרם, אולי ממוטיבציה חיובית מאד כראוי לצדיק, ושתה מן היין, כנראה יתר על המידה, ומתוך שכרותו נתבזה על ידי חם בנו הצעיר, כבזיון כה חמור שכתוצאה ממנו נתקלל חלק מזרעו של אותו הבן.
אין התורה ספר סיפורים אלא ספר חינוך, ואם חשב נותן התורה (יתברך שמו) לספר לנו כבר בראשית בנין העולם המחודש על ההשפעה ההרסנית של היין על האדם, אפילו על הענק שבציקות, עלינו לשים על ליבנו את המוסר החשוב הנובע מכך. נרשום כאן במרוכז חלק מההשפעות המזיקות של שתיית יין ומשקאות חריפות, שלא במידה, על מנת להתרשם מה גודל השליליות שבדבר.
ביטול מצוות (לשומרי מצוות).
אלימות פיזית אפשרית המסכנת את עצמו ואת אחרים.
נבול פה ודיבורים בלתי הוגנים.
העלבות ופגיעות על ידי פתיחת רסן הפה .
בזבוז כסף והשחתת רכוש.
התמכרות משעבדת.
אבוד שליטה בסוגרים של הגוף והביזיון כתוצאה מכך.
גרימת תחלואי הגוף.
סכמו חז׳׳ל כל הנ׳׳ל במאמר האומר ׳׳בכל מקום שאתה מוצא יין, אתה מוצא כישלון״ (מדרש תנחומא פרשת נח אות כ׳׳ח מהודרת באבער); או באומרם ׳׳כל השותה יין, חבורות ופצעים ובושת וחרפה באות עליו״ ( מדרש תנחומא פרשת שמיני).
תפיסת היהדות אומרת שכל אדם בישראל חייל הוא ״בצבאות ה׳" ובתפקיד תמיד המחייבו לערנות וצלילות הדעת המאפשרות לו לקדש את השם בעולמנו. האם עולה על הדעת נתינת רשות לחייל להשתכר בשעה שהוא בתפקיד נכון שכל טכסי היהדות המלווים את מצוות ה׳ כמו קדוש והבדלה של שבת ויום טוב ( ועוד הרבה) מחייבים ׳׳כוס של ברכה״, אולם קדושת המעמדים ההם מרסנת את היהודי מלהשתכר. ההשתכרות של פורים היא היוצאת מן הכלל, המלמדת על הכלל, והיא דורשת דיון נפרד.
התחליף של היהדות ליין לרומם את האדם בישראל הוא: ״תורת ה׳ תמימה משיבת נפש, עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצוות ה׳ ברה מאירת עיניים״ ( תהילים יט׳)
