קדושתו של הקדוש ברוך הוא אמורה לבא לידי בטו׳ ב- 3 מימז־ים של עולמנו; במימד המקום, במימד האדם, הנברא בצלמו וכדמותו, ובמימד הזמן. לשם כך בחר בורא עולם עבור כל אחד מהמימדים הנ״ל שלשה מוקדים בהם תתרכז הקדושה במיוחד, ועל ידם תתברר הימצאותו ונוכחותו(ית"ש) לכל באי עולם; ובתקוה שבירור זה יעוררם להידבק בו על מנת להתברך ממנו.
במימד המקום נבחר בית המקדש שבירושלים, ומקודם את המשכו (בהיות ישראל במדבר); במימד האדם נבחר עם ישראל שזכה להתגלות עוצמתית וחד-פעמית בהר סיני; ובמימד הזמן נבחרו השבת ומועדי ישראל.
בספר ויקרא המכונה גם "ספר הקדושה" מפורטים רוב דיני שלושת המוקדים הקדושתיים האמורים כאן ובאמצע פרשתם השבוע נמצא המעבר המפריד בין העסוק בקדושת המשכן לזה של קדושת האדם בישראל.
נפתח הנושא החדש בלשון של פקודה כללית וכך כתוב:
"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו; ובחוקותיהם לא תלכו". על חלקו הראשון של פסוק זה דרשו חז״ל בזו הלשון: "מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר: 'כמעשה ארץ מצרים... לא תעשו'.(ספרא) מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר: 'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם לא תעשו', מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר: יאשר ישבתם בהי.
ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו?
תלמוד לומר: 'אשר ישבתם בה לא תעשו'.)
אם הבינוני נכון, בדרשה זו טוענים חז״ל שמעשי המצריים בתקופה האחרונה ובמקומות בהם ישבו בני ישראל ביניהם; ובגרימת ישיבתם שם היו המעשים הכי מקולקלים שבעולם,אין לנו בעיה לקבל כעובדות הנתונים של זמן ומקום המובאים בדרשה הזאת, אבל קשה לקבל שדוקא בני ישראל גרמו לקלקול הנוראי כמתואר.
אולם, הבה ונדייק שלא אמרו חכמינו ז״ל בדבריהם אלה שבני ישראל הם שגרמו לתועבות הנבזות; אלא שישיבתם שם גרמה לכך; ועל פי הדיוק הזה נוכל להסביר שעצם היכולת של המצריים לשעבד את ישראל היושבים ביניהם ולהעביר נגדם גזרות של עבודת פרך והשמדה, חלקם להמשיך ואף להגביר את אורח חייהם המתועבת. יכלו הם במצב ההוא לסבור שאילו דרך חייהם היתה שלילית איך מלכו של עולם - "אלק׳ ישראל" נותן לרדות ולרדוף את בניו, עבדיו ונאמניו. אלא סימן שהוא מצדיק את דרכיהם או שהוא (ח״ו) לא קיים בכלל; וממילא אין להם מה לחשוש מפורענות על מעשיהם המתועבים.
ממדרש הנדון אנו לומדים שבהשקפת חז״ל שהיית עם ישראל בגלות כ״עם מפוזר ומפורד בין העמים", וכמעוט חסר כבוד לאומי ובלי אמצעי הגנה, היא יכולה להיות גורם להגביר את רשעת הגוי השולט עליהם ומהווה חלול השם איום ונורא.
מתבקש מלמוד זה הערכה מחודשת ומחוזקת כלפי מדינת ישראל אשר החזירה וממשיכה להחזיר רבים מנדח׳ ישראל מן הגלות אל ארצנו, ואף הרימה את כבוד ישראל מאפסיותו; ועל ידי כך גורמת קדוש השם עצום מיום ליום. לקראת חג עצמאותנו המתקרב, נקבל על עצמנו לחזק ולהגן על מדינתנו ביתר מסירות וביתר נאמנות.
