איש ואישה

26.11.2017

מתוך הספר 'שירת עלמות'-פרקי הגות והלכה בענייני חינוך בת ישראל

 

חלק א: השווה והשונה

ראשי פרקים

א. שוויון בין גברים לנשים                                      

ב. השוני המשלים                                                   

ג. הזכר והנקבה                                                       

ד. שכל ורגש                                                            

ה. ההבדל שבין גברים לנשים בחיובי המצוות         

ו. הגלוי והנסתר במעמד הגברים והנשים                

ז. "שעשני כרצונו"                                                  

ח. השיתוף והאהבה                                                

 

א. שוויון בין גברים לנשים

 

שאלה

האם לפי התורה יש שוויון בין גברים לנשים או שמא כפי שטוענים, הגברים חשובים מהנשים?

 

תשובה

ככלל, ישנו שוויון בין גברים לנשים, וצלם אלהים שניתן באדם, כולל גברים ונשים כאחד. וכן  התורה שייכת לכלל ישראל, גברים ונשים כאחד. וכאשר אנחנו אומרים בברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים" הכוונה שה' בחר בכל ישראל, גברים ונשים כאחד, ומתוך כך "נתן לנו את תורתו". וכן מקובל במסורת, שאילו בעת מתן תורה היתה חסרה שפחה אחת מישראל, נתינת התורה היתה מתעכבת.

וכן למדו חכמים מהפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א), "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה" (קידושין לה, א). וכן היה רגיל תמיד לומר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.

אמנם אי אפשר להתעלם משינויים פרטיים בין גברים לנשים, הן שינויים גופניים ונפשיים מצד הבריאה האלהית והן שינויים הלכתיים כדוגמת ההבדלים במצוות עשה שהזמן גרמן. השינויים הללו מאפשרים לאיש ולאישה להשלים זה את זה.

 

ב. השוני המשלים

כדי לגלות את העניין האלהי בעולם, צריך לעשות זאת דרך שני פנים שישלימו זה את זה. כל נברא מוגבל, ולכן אינו יכול לקלוט את השלמות האלהית, אבל על ידי כלל האנשים, שכל אחד מגלה את מעלתו המיוחדת, מתגלה השלמות האלהית בעולם. ומכאן החשיבות הגדולה של אחדות ישראל, מפני שרק עם ישראל על כל מרכיביו יכול לקבל את התורה ולתקן על ידה את העולם. וכפי השוני שבין הנשמות, כך יש הסברים שונים לדברי התורה, וכפי שנאמר (תהילים סב, יב): "אַחַת דִּבֶּר אלהים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי". וכן נאמר (ירמיה כג, כט): "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע". ודרשו חכמים: "מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות - אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות" (שבת פח, ב). "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים" (סנהדרין לד, א). וכפי שאמרו חכמים על מחלוקת בית הלל ובית שמאי, ועל כל שאר המחלוקות שבדברי חכמים, "אלו ואלו דברי אלהים חיים הן" (עירובין יג, ב).

 

ג. הזכר והנקבה

ההשלמה ההדדית המשמעותית ביותר לאדם, היא זו שבין הזכר להנקבה, שעל ידה האדם יכול לגלות את צלם האלהים שבו ולהגיע לשלמותו. ולא רק באדם, אלא בכל הבריאה, מהעולמות העליונים ועד העולם הזה, ישנה חלוקה לזכר ולנקבה, וכל מין לבדו אינו יכול להתקיים ולחיות בלא ההשלמה של המין השני. יסוד זה מבואר בהרחבה בחכמת הקבלה. וזהו שאמר רבי אלעזר (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אישה אינו אדם", שנאמר (בראשית ה, ב): "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". ועוד אמרו חכמים (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה... בלא תורה, בלא חומה".

כשם שהשוני בין הזכר ולנקבה מאפשר להם להתחתן ולהוליד ילדים, כך השוני הרוחני והנפשי מאפשר להם להתאחד ולהשלים ולפתח זה את זה מבחינה רוחנית.

 

ד. שכל ורגש

מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה רגיל להדגיש את הכלל שהאיש והאישה שווים. אלא שלאחר קביעת הכלל העקרוני, לפעמים היה עומד על ההבדלים שבין האיש לאישה, "יסוד השכל יותר מורגש אצל האיש. לעומת זאת, צד הרגש שבאדם יותר מובלט אצל האישה" (שיחות הרצי"ה במדבר ע' 413). כמובן שגם לגברים יש רגש וגם לנשים יש שכל, אלא שכוונתו שככלל נטיית הגברים יותר אל השכל ונטיית הנשים יותר אל הרגש. עמדה זו קיבלה לאחרונה חיזוק ממחקרים שונים על המוח והנפש, מהם יוצא שיש שני סוגי אינטליגנציה, שכלית

(IQ), ורגשית (EQ). בגלל הבדל זה בתחומים מסוימים האיש אקטיבי יותר - פעיל, ואילו האישה פסיבית יותר - נפעלת. אחר שהשכל מגיע למסקנות הוא יוצר ובונה, ואילו מתכונתו של הרגש שהוא קולט רשמים מהאירועים שמסביב. הוא אינו יוזם אותם אלא מתרשם מהם. על כן אנו מוצאים בהגדרותיהם של חכמי התורה בדורות הקודמים כי בתחומים מסוימים האיש משפיע והאישה מקבלת. ועל ידי שתי התכונות הללו, שמשלימות זו את זו, אנו יכולים להתקשר בשלמות לעניין האלהי, להתגדל באמונה, לחיות חיי תורה ולתקן עולם במלכות שד-י.

בשכל המנתח והמגדיר אנו קובעים את העקרונות שלפיהם מודרכים חיינו, וברגש הטבעי החי אנו יכולים לקלוט יותר את האמונה והחיוניות שבתורה.

 

ה. ההבדל שבין גברים לנשים בחיובי המצוות

בכל תכונה לבדה ישנו חיסרון. השכל החוקר והמגדיר עלול מרוב עיסוק יצירתי לאבד את החיוניות הנובעת מתוך ההתקשרות אל המקור האלהי. וכן מרוב עיסוק בעקרונות וכללים הוא עלול לאבד את המגע עם החיים הממשיים. ומנגד, האינטואיציה הרגשית, בבואה לארגן את החיים בעולם, עלולה לטעות, לקלקל את השורה, ולסטות מהדין המדויק. לפיכך נמסרה עבודת קביעת הכללים והעקרונות לגברים, שנצטוו לעסוק בתורה ולקיים את מצוות העשה שהזמן גרמן, ועל ידי כך לקבוע את היסודות של החיים הישראליים. ואילו הנשים מגלות את ההתקשרות הכללית לאמונה ולחיי התורה הממשיים, ובזכות זאת הגברים מתקשרים אל האמונה הטבעית ומבינים נכון יותר את הערך של העקרונות הלימודיים.

 

ו. הגלוי והנסתר במעמד הגברים והנשים

בגלוי נראה כי תפקידם של הגברים חשוב יותר, ומצד מעלתם זכו במצוות תלמוד תורה ובמצוות עשה שהזמן גרמן, ומכוח זה ההנהגה וההדרכה מסורה לגברים. שכן מי שעוסק בעקרונות התורה הוא צריך להנהיג ולהדריך. אולם במבט עמוק יותר נראה שערכן של הנשים חשוב יותר, שכל תכלית הבריאה היא לקלוט את ההארה האלהית ולחיות ולחוות אותה במלוא העצמה, ולכך הנשים זוכות יותר. אמנם הגברים עוסקים יותר בעקרונות ובהנהגה, אולם בניית המשפחה, שהיא הדבר המשמעותי ביותר בחיים, נתונה בידיה של האישה. דווקא בגלל מידת הענווה שבאישה, ביכולתה לקלוט את העניין האלהי, ואת ההארה הנובעת מתלמוד התורה וממצוות עשה שהזמן גרמן, היא יכולה לגלות את מעלותיה הגדולות. ולכן לא מקרה הוא שמעלת הגבר ניכרת יותר, ואילו מעלת האישה פנימית ונסתרת - "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד).

 

ז. "שעשני כרצונו"

על פי זה אפשר להבין את שני הפירושים שנאמרו על ברכת הנשים. לפירוש האחד יש בברכת "שעשני כרצונו" כעין הצדקת הדין על הרעה, שאף שהנשים נצטוו בפחות מצוות, הן מברכות את ה' מתוך אמונה שהכל לטובה, ואומרות "שעשני כרצונו" (טור או"ח מו, ד). לעומת זאת יש מפרשים שבברכה זו באה לידי ביטוי מעלתה היתרה של האישה, שהיא מכוּונת יותר לרצונו של ה' יתברך, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו". וזה שהנשים מחויבות בפחות מצוות, הוא מפני שמצד טבען הן מתוקנות יותר, ולכן נצרכות לפחות מצוות כדי לתקן את עצמן. ההבדל בין האיש לאישה התחיל כבר בבריאה: האדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האישה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם. כלומר האישה מבטאת התפתחות נוספת מעל קומתו של האיש (שיחות הרצי"ה בראשית ע' 78-77; שמות ע' 380; עולת ראיה ח"א ע' עא-עב). לא מקרה הוא שלפירוש הפשוט ישנה עדיפות לגברים, ולפירוש העמוק ישנה עדיפות לנשים; מפני שאכן לפי המבט הפשוט מעלתם של הגברים יתרה, ואילו מעלתן של הנשים ניכרת על ידי מבט עמוק יותר. ולכן הצניעות המדגישה את המעלה הפנימית חשובה יותר לנשים.

 

ח. השיתוף והאהבה

כאשר מטשטשים את הייחודיות של כל מין, או יוצרים מאבק ועוינות בין המינים, אין הפריה הדדית, כל מין אינו יכול לבוא לידי ביטוי מלא בתחומו, הצעירים מתקשים לבנות משפחה, והמשפחות הקיימות מתפרקות ונהרסות.

לעומת זאת, כאשר מבינים את הערך של כל מין, ומתוך כך מתחברים באהבה יתרה, השכינה שורה בין בני הזוג (סוטה יז, א). ומתוך כך מתרבה האמונה והשמחה בעולם, והיסוד השכלי והרגשי מתפתחים ומתאחדים. והעם על כל משפחותיו הולך ונבנה, ומספר תהילת ה' אחד בעולם.

 

 

חלק ב: מעלות האיש והאישה

ראשי פרקים

א. מעלת הגברים והשכל

ב. הביטוי למעלת הגברים במצוות התורה

ג. מעלת הנשים והרגש

ד. מעלת הנשים מתגלה בשעות גדולות

ה. קליטת האמונה ותורת אמך

ו. לשון נקבה בלשון הקודש

ז. סדר גילוי מעלות האיש והאישה

ח. לעתיד לבוא תתגלה מעלת האישה

ט. העתיד לבוא גנוז בנשמה

י. זהירות מפמיניזים בוסרי

יא. סיום

 

ההבדל הניכר ביותר בין האיש לאישה, שהאיש נוטה יותר אל השכל והאישה אל הרגש, ועתה ננסה לבאר ביתר הרחבה את המעלה המיוחדת של האיש ומעלתה המיוחדת של האישה.

 

א. מעלת הגברים והשכל

השכל הוא המייחד את האדם מכל בעלי החיים, באמצעות השכל האדם מסוגל לחקור, להגיע למסקנות, לתכנן את פעילותו וליצור שינויים משמעותיים בעולם. באמצעות השכל בני האדם מסוגלים לשתף פעולה, להתארגן כציבור ולהגיע להישגים עצומים. לכן השכל הוא המנהיג את האדם ואת החברה. באמצעותו נקבעים העקרונות והיסודות שעליהם מושתתים החיים האנושיים. מצד זה השכל כללי. ואילו הרגש פרטי, כפי ההתרשמות האישית, ולא כפי שהכללים והעקרונות מחייבים. השכל נותן לכל רעיון הגדרה כללית קבועה, וכאשר רעיונות אלה נקלטים ברגש הרי הם מתפצלים לאין ספור גוונים, לפי תכונתו האישית של כל אדם, ואף בכל אדם הרעיונות נקלטים בגוונים שונים לפי מצב רוחו המשתנה.

 

ב. הביטוי למעלת הגברים במצוות התורה