בדין אין מבטלים איסור לכתחילה

22.11.2017

מאמר מתוך הספר מלילות ב

 

א. כתב בשו"ת אבני מילואים סימן י"ח: "בגמ' יומא ת"ר מי שאחזו בולבוס מאכילין אותו הקל הקל תחלה. טבל ותרומה תנאי הוא, דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה אבל לא טבל והרב בעל מש"ל בספר פרשת דרכים הקשה למה לא נעשה תיקון אחר להנצל מאיסור טבל ומאיסור תרומה והוא שיתקן ויפריש תרומה ויחזור ויערב עם החולין דהשתא ליכא איסור תורה כלל דהא מהתורה חד בתרי בטיל וכו'. ותירץ דכל איסור שנעשה שהוא לצורך החולה וכגון טבל ותרומה דאכילת הטבל או התרומה הוא צורך החולה וכן לשחוט לחולה או להאכילו נבלה דעל כרחך לצורך החולה צריכים אנו להתיר איסור דנטילת נשמה או איסור אכילת נבלה בזה הוא שאנו משערין האיסורין איזה קל ואיזהו חמור ומאכילין אותו הקל הקל תחלה אבל הכא באיסור זה שאנו מבטלים איסור אין בו צורך לחולה כלל דמאי אכפת ליה אם אנו מבטלים האיסור אם לאו ואף שאנו מצילים אותו מאיסור חמור מ"מ כיון שאין בו צורך לחולה לא ניתן איסור זה לדחות אף שהוא איסור קל ומוטב שיעבור החולה על איסור חמור שהוא צורך החולה ממה שנעבור על איסור קל כיון שאיסור זה אין בו צורך לחולה וכו" עכ"ל.

   ויש לעיין מהו גדר האיסור של אין מבטלים איסור: האם עצם הביטול יש בו איסור שלא רצו חכמים [או התורה - לדעת הראב"ד - שאין מבטלים איסור הוא איסור תורה] שיבטלו איסורים או שגדר האיסור הוא שעל ידי הביטול גורם תוצאה שיאכל אדם איסור מבוטל, שאף שמותר הדבר מ"מ אין זה היתר גמור ולא התירו חכמים רק בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על ביטול. והנה סברה זו שאיסור מבוטל אינו היתר גמור יש להוכיח ממה שכתב רש"י ביצה (ג:) שהטעם למה "דבר שיש לו מתירים לא בטל" משום שעד שתאכלנו באיסור