פרשת וירא

01.11.2017

בפרשת העקידה נאמר "בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק[1]" (בראשית כב ד): יש לפסוק זה משמעות בפשטם של הדברים, ובמדרש נאמרו בזה משמעויות נוספות, אמנם ניתן למצוא בזה גם רובד נוסף הקשור והמלווה אותנו בעבודת ה'. 

בפשט הדברים ידע אברהם אבינו כי מעשה העקידה ראוי שייעשה בינו לבין קונו והנוכחים בזה יהיו הוא ובנו, כדי שלא ישתתפו בו אחרים שלא שייכים למעשה נאדר זה. ניתן גם לומר שאברהם אבינו חשש שינסו למנעו מזה היות והיה בזה צד שבעיני בני אדם שלא היו בהתגלות נבואית המיוחדת שלו ייראה כרצח וכהעלאה למולך ח"ו[2]. במדרש מובא שאברהם אבינו שאל את הנערים אם הם רואים את הענן הקשור מעל להר והיה בזה מעין סימן לדעת אם הם שייכים לזה אם לאו ומששמע את תשובתם השלילית ידע שנכון להשאירם מרחוק[3]. [שהרי אין על הבאת הנערים או השארתם ציווי מה']. אולם עדיין יש לבאר שהיה עניין מיוחד בזה שאברהם אבינו ראה מקום מקודש זה דווקא משום שהיה מרחוק, עפ"י ההנחה שדרכם של בני אדם שהדבר המצוי להם וזמין וקל להשגה מאבד את חשיבותו כי חסר לו הקנין וההתאמצות להשיגו, ומכיוון שכך השגת הדבר והרצון אליו נמדד בגודל הגעגועים והכיסופים.

בעל הכלי יקר מבאר כי היכולת של אברהם אבינו לראות את השכינה נבע דווקא מתוך כך שהיה זה מרחוק "וירא את המקום מרחוק. אבל לא מקרוב כי ראה זיו שכינת הקדוש ברוך הוא שנקרא מקומו של עולם, מרחוק דווקא ראייה חושית כהסתכלות בשמש שמרחוק יכול האדם להסתכל בה אבל לא מקרוב כי אין כח בחוש הראות להסתכל בשמש בהיותה קרובה לאדם קל וחומר בן בנו של קל וחומר זוהר זיו שכינתו יתברך, וכן אמר משה (שמות ג ג) אסורה נא ואראה וגו' אסורה נא היינו להתרחק מן המקום הקדוש ולא להיות קרוב לו, והכל כדי שיוכל לראות, וכן אמר ירמיה (לא ב) מרחוק ה' נראה, משמע אבל לא מקרוב". וכן כתב בעל הכתב והקבלה לחדש שאהבת קרבת ה' שהייתה בקרבו של אברהם אבינו התגלתה דווקא בזה שלמרות המרחק היו לו געגועים וכיסופים לעשות רצון ה' "גם בזה הודיעה התורה החשק הנמרץ שהיה לו לזקן המופלג לקיים מצות הש"י שלא בלבד בעת הצווי כ"א גם אחר שעברו כבר ג' ימים עדיין לא נתקרר בלבו חשקו וחפצו הנמרץ למלא את דבר ה', כי היה רואה ומביט מרחוק בכל פסיעה ופסיעה בשמחה גדולה ובחשק נמרץ אל מקום מלאת החפץ, לכן היה רואה את המקום אף שהיה מרחוק, כדרך הולך אל עיר אשר שם מקום חפצו שיראה ויביט בכלים מכלים שונים לאמר מתי אזכה לראות אף ראש המגדל אשר בתוך העיר".

עולם הקודש הנמצא בכל אחד מאיתנו מושפע מעוצמת הקירבה או הריחוק שלנו ממקום מסוים כמו הרצון להגיע לארץ ישראל או לירושלים, או בהשתוקקות ללמוד תורה בישיבה מיוחדת או תפילה בבית כנסת מיוחד ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.

פעמים שבאופן הפוך מהמחשבה מרחק נכון מהקודש יכול להיות גורם מקרב יותר מזה שנמצא כביכול קרוב במציאות אך רחוק בלב.

שבת שלום

 

 

 

 

[1] ראה מדרש שכל טוב שכותב שהמרחק המתואר פה היה שקול למרחק במעמד מתן תורה בין עם ישראל להר "ויעמד העם מרחוק" וכמו שם גם כאן מדובר בשנים עשר מיל.

במאמרו של זאב ארליך העוסק בריאליה של מעמד העקידה כותב כי ישנן כמה אפשרויות ונסיונות זיהוי לתאר היכן היה המקום שבו עמד אברהם וראה את הר המוריה 'מרחוק', א. הר ציון – המכונה קבר דוד המלך משם ניתן לראות את הר הבית, אולם לדעתו קשה לתאר שזיהוי זה נכון, מכיוון שכשבאים מכיוון דרום הרבה קודם לנקודה זו נראה ההר. ב. ההר שעליו בנוי 'ארמון הנציב', זיהוי זה נחשב בעיניו מתאים יותר מכיוון שאפשר לומר על מקום זה גם 'מרחוק' וגם 'עד כה' לשון קירבה. יתרון נוסף לזיהוי זה יש בסמיכות המקום לדרך העתיקה העולה מבאר שבע לירושלים. ג. סמוך לקיבוץ מגדל עז השוכן בגוש עציון, ישנה גבעה גבוהה 'אום א טלע' שלפי מיקומה וגובהה נדמה ששם נמצאת הנקודה הדרומית הראשונה ממנה נראה הר המוריה. וזיהוי זה מתאים גם למה שצוין לעיל במדרש שכל טוב על מרחק שנים עשר מיל. חיסרון לזיהוי זה יש למצוא בכך שכדי להגיע לנקודה זו עלינו לסטות מתוואי הדרך מבאר שבע לירושלים.

 

[2] ספורנו וירא פ' כב פס' ה "שבו לכם פה. כדי שלא ימחו בו ושלא יטרידוהו בעשותו הזבח".

 

[3] בראשית רבה פרשת וירא פרשה נו סימן א "מה ראה ראה ענן קשור בהר". מדרש תנחומא פרשת וירא סימן כג "וירא את המקום מרחוק, אמר ליה ליצחק רואה אתה מה שאני רואה, א"ל אני רואה הר נאה משובח וענן קשור עליו, אמר לנעריו רואין אתם כלום, אמרו לו אין אנו רואין אלא מדברות, אמר להם שבו לכם פה עם החמור הואיל והחמור אינו רואה ואינכם רואין כמותו עם הדומה לחמור שבו לכם פה עם החמור שאתם כמותו",

וראה גם בעל הטורים "מרחק. חסר כתיב, קרי ביה מרחיק שהשטן היה מרחיק המקום מלפניהם"

ומפרש הספורנו "רחוק"- ושלטה בו עינו לראות מקום מרחוק ברצון האל יתברך כעניין ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד, א) והבין שבאותו המקום יהיה מקום הזבח.

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך