פרשת ואתחנן

בס״ד

 

במעמד הסנה בפרק ג' של ספר שמות, התרחש דבר שלא היה מאז בריאת שמים וארץ, והוא: שבורא עולם דיבר אל אדם והטיל עליו שליחות לדבר בשמו לאחרים. דיבור אלוקי  אל בני אדם לא התחדש באותו מעמד כי אחרים שקדמו למשה כמו אדם, נח, שלושת האבות ועוד, זכו לנבואה; אולם איש מהם לא היה "נביא  שליח".

כאשר שמע משה שעליו להיות; נביא כהנ״ל הנשלח לדבר אל פרעה ואל בני ישראל הוא הגיב ואמר כמתבקש: "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (שמות ד' / א'); כי זו היתה הפעם הראשונה בתולדות אנוש שמופיע "נביא שליח". גם אברהם אבינו שפעל רבות לדבר, להשפיע ולהוסיף את שם ה' בעולם עשה זאת באופן עצמאי לגמרי בלי שנשלח על ידי בורא עולם לעשות כן.

המענה של הקב״ה לטענת משה היה: "המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בוא את האותות" (שם פסוק י"ז). ואמנם רבות האותות והמופתים שנעשו על ידי המטה ההוא פעם על ידי משה ופעם על ידי אהרון אחיו; ויכולנו לחשוב שכלי זה בודאי שכנע את העם ואף את פרעה לאמת את שליחותו האלוקית של משה.