פרשת ואתחנן

בס״ד

 

במעמד הסנה בפרק ג' של ספר שמות, התרחש דבר שלא היה מאז בריאת שמים וארץ, והוא: שבורא עולם דיבר אל אדם והטיל עליו שליחות לדבר בשמו לאחרים. דיבור אלוקי  אל בני אדם לא התחדש באותו מעמד כי אחרים שקדמו למשה כמו אדם, נח, שלושת האבות ועוד, זכו לנבואה; אולם איש מהם לא היה "נביא  שליח".

כאשר שמע משה שעליו להיות; נביא כהנ״ל הנשלח לדבר אל פרעה ואל בני ישראל הוא הגיב ואמר כמתבקש: "הן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" (שמות ד' / א'); כי זו היתה הפעם הראשונה בתולדות אנוש שמופיע "נביא שליח". גם אברהם אבינו שפעל רבות לדבר, להשפיע ולהוסיף את שם ה' בעולם עשה זאת באופן עצמאי לגמרי בלי שנשלח על ידי בורא עולם לעשות כן.

המענה של הקב״ה לטענת משה היה: "המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בוא את האותות" (שם פסוק י"ז). ואמנם רבות האותות והמופתים שנעשו על ידי המטה ההוא פעם על ידי משה ופעם על ידי אהרון אחיו; ויכולנו לחשוב שכלי זה בודאי שכנע את העם ואף את פרעה לאמת את שליחותו האלוקית של משה. אולם במחשבה מעמיקה יותר ניתן לדמיין שגם לאור הפעולה הנסית של המטה נשארו כאלה (ואולי רבים היו) מסופקים ביחס להיות משה נביא שליח אלוקי או שמא מכשף או בעל תחבולות מבריק ומצליח.

מחשבות וספקות כאלו כנראה הביאו את הרמב״ם לכתוב בהלכות יסודי התורה פרק ח' כדלקמן: "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה; שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי (ספקות) שאפשר שייעשה האותות בלאט וכשוף... ובמה האמינו בו? - במעמד הר סיני; שעיננו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו, ואנו שומעים: משה, משה, לך אמור להם כך וכך".

לבסס את דבריו, מביא הרמב״ם שם קטע מפרשתנו בו משה נואם לעם ואומר: "ה' אלקנו כרת עמנו ברית בחורב (סיני). לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו, אנחנו, אלא פה היום כולנו חיים. פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" (דברים ה' / ב-ד').

ומוסיף שם הרמב״ם עוד: "ומנין שבמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו (של משה) שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר (שמות י"ט /ט') הנה אמני בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, גם בך יאמינו לעולם". סימן שמקודם העם לא האמין במשה באופן כזה שאין בו ספקות.

מכל הדיון הנ״ל הסיק הרמב״ם מסקנה הכתובה באגרתו אל קהילת תימן בשעה שהיו נרדפים על ידי נאמני האסלם "... וראוי לכם אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, (מעמד הר סיני) ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והדורו שהוא יסוד שהאמונה סובבת עליו". את הדרכתו זו של הרמב״ם, המתמצתת פסוקים לא מעטים מפרשתנו השבוע, נאמץ לעצמנו על מנת ששרשרת אמונת ישראל תמשך אצל בנינו ובני בנינו לדורי דורות.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך