מאמרים

עשירי בטבת

ביום י' בטבת בנה נבוכנאצר מלך בבל דייק סביב חומות ירושלים והביא את ירושלים בימי צדקיהו מלך יהודה במצור,כפי המתואר במלכים ב',כ"ה,א': "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ" כאמור, כעבור כשנה וחצי הובקעה העיר ,וביום ט' באב נחרב בית המקדש הראשון ויצאו ישראל לגלות לבבל. לזכר מאורעות אלו נקבעו ד' הצומות הללו, כמובא בספר זכריה,ח, יט': "כּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָ

פרשת ויחי

השבת נפרדים מהתיעוד המקראי של קורות אבות האומה. עם סיום ספר בראשית אנו קוראים על קבורת יעקב אבינו במערת המכפלה, שם קבורים היו אביו וסבו־ יצחק ואברהם. בהקשר לאירוע הזה מזכירה התורה בפעם העשירית את השם של ״בני-חת״ מהם קנה אברהם את שדה עפרון אשר במכפלה... השדה והמערה אשר בו לאחוזת קבר״ ( בראשית כ״ג /י״ז ו כ׳). בהתייחס לתופעה הנ״ל העיר רבי אליעזר (מחכמי התלמוד) ״ כמה דיות משתפכות, כמה קולמוסים משתברים כדי לכתוב ״בני- חת!״ - עשר פעמים כתוב ״בני -חת״ כנגד עשר הדברות...!!״ (מדרש בראשית רבה פרשת נ״ח אות ח׳), באופן ציורי זה מתאר חכם זה את מה שהיה מתבקש- הפגנת התנגדות ושביתה של הדיו והקולמוס המחויבים לכתוב בתורתנו הקדושה את השם של אחד מעמי כנען המקולל עשר פעמים כאילו זה חשוב כמו כתיבת עשרת הדיברות. לא

פרשת ויגש

[endif]--בפרשתנו השבוע אנו קוראים בין היתר על המפגש שהיה בין יעקב אבינו ופרעה מלך מצרים. בפתיחת המפגש אנו קוראים : ״ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך?" (בראשית מ"ז/ח'). פתיחה זו מתמיהה כי אין זה נימוס רגיל שאדם יקבל את אורחו המכובד בשאלה מקדימה "בן כמה אתה"? אלא אם כן האורח נראה מאוד מאוד קשיש בזקנה מופלגת. אולם באותה שעה היה יעקב בן 130 שנה ונותרו לו לחיות עוד 17 שנה כעדות הכתוב שנקרא בשבת הבאה ״ ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (מ״ז/כ״ח). גם אם ניקח בחשבון שאביו יצחק חי 180 שנה בהשוואה לזאת לא היה יעקב כל כך קשיש בגיל 130 . יתכן שתשובתו של יעקב לשאלת פרעה יכולה לשמש לנו כפתרון לתמיהתנו הנ״ל. וכך כתוב: "ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה,מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו

פרשת מקץ

"ואת שם הבן השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי" בראשית מ"א:נ"ב על התבטאותו זאת ("בארץ עניי") של יוסף בקריאת השם אפרים כתב רבי דון יצחק אברבנאל (1437-1508, חי בפורטוגל, ספרד ובאי ציצילא) בפרושו לתורה את הדברים האלה: "שהיה קורא למצרים, עם כל מעלתו שמה, 'ארץ עניו' להיותו נפרד מאביו ומארץ הקודש. להגיד שלא שכח את בית אביו וארץ מולדתו, עם כל הגדולה והגבורה שהיה לו, ועושר התבואה אשר בידו". אין כמו הפרשן הנ"ל (אברבנאל) שידע על בשרו מה שהוא מתאר כאן ברגשי יוסף בשעת גדולתו במצרים. הגלות יכולה לפעמים להצטייר ככלוב של זהב אבל עדין כלוב הוא. כאשר יכול השלטון בארצות הגולה להנות מכשורם, ממונם ונאמנותם של היהודים יעלו אותם למשרות גבוהות מאוד. המסתנוורים מברק הזהב, מבין היהודים ידמיינו לעצמם שמצאו תחליף

קפה עם חלב סויה לאחר ארוחה בשרית?

בס"ד שאלה: האם מותר לשתות קפה עם חלב סויה לאחר ארוחה בשרית? תשובה: בגמרא כריתות כא ע"ב איתא "אמר רב, דם דגים שכנסו אסור, איתיבי, דם דגים וחגבים מותר... הא דאית ביה קשקשים, והא דלית ביה קשקשים". דם דגים אינו נחשב דם שאסרה התורה, אך מבואר כאן שחכמים גזרו עליו כשיש לחוש למראית העין, אלא שאם יש היכרא שהוא של דגים מותר. יש לעיין האם יש תנאים שרק בהם מועיל ההיכר? רע"א (יו"ד סי' סו, ט) דייק מלשון הגמרא "דאית ביה קשקשים" דצריך שההיכר יהיה דוקא בדבר הנאכל ולא מועיל להניח את הקשקשים ליד הדם, ועוד כתב שאפשר דלא מהני גם ליקח קשקשים וליתן בתוך דם אלא צריך שהקשקשים יהיו בו מתחילה, דבתוספות שם כתבו דבדם מהלכי שתים לא שייך ביה קשקשים, ואמאי, הא אפשר ליתן קשקשים לתוך דם מהלכי שתים והרואה יסבור שהוא דם דגים,

פרשת וישב

"כי גֻּנֹּב גֻּנַּבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שֹׂמו אֹתי בבור" בראשית מ':ט"ו "מי שהודה בארצו - נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו - אינו נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו...שאמר 'גֻּנֹּב גֻּנַּבתי מארץ העברים' - נקבר בארצו. משה - שלא הודה בארצו, שנאמר: 'ותאמרנה (בנות יתרו) איש מצרי הצילנו מיד הרֹעִים' (שמות ב':י"ט) - לא נקבר בארצו". (על יסוד דברים רבה פרשה י"ב / אות ה') כמה תמוהים הם דברי חז"ל אלה! הרי - אם דִבֵּר יוסף אמת מדוע מגיע לו פרס? ואם דבר משה אמת מדוע נענש על כך? וכי היה יכול יוסף לומר שהוא גֻּנַּב ממקום אחר, כאשר במציאות הוא גֻּנַּב מארץ ישראל?! וכי היה יכול משה לומר לבנות יתרו שהוא בא מארץ ישראל כאשר הוא באמת בא ממצרים?! יתכן שלוּ היה יוסף אומר שגֻּנַּב מ"ארץ כנען" לא היו יכול

יין נסך או לא?

שאלה: חבר שלי חזר מחו"ל והביא לי במתנה בקבוק יין יוקרתי, היין כמובן לא כשר (מיוצר אצל גויים) – האם זה נחשב ליין נסך שצריך לאבד אותו? תשובה: יש לנו להבחין בשלושה סוגים ביחס ליין של גויים, א. יין נסך ב. סתם יינם ג. יין שאסור מחמת גזירת בנותיהם הבחנה בין סוגי היינות הנ"ל תעזור לנו לתת מענה לשאלה יין נסך – מדובר ביין שבפועל ניסכו אותו לעבודה זרה. דינו חמור ביותר, יש בגינו חיוב מלקות גם אם שותים ממנו כמות קטנה ביותר ולאו דווקא רביעית. הסיבה משום שיין זה הוא כזבח שהוקרב לעבודה זרה שעליו נאמר: "ולא ידבק בך מאומה מן החרם" (עיין רמב"ם מאכ"א א א-ב). סתם יינם – כאן מדובר ביין שנגע בו עובד עבודה זרה החשש הוא שמא הגוי כאשר נגע בו ניסך אותו לעבודה זרה. דינו של יין זה קל יותר מהקודם האיסור הוא מדרבנן ולא מ

מומלץ!
בחר רב
בחר נושא

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png