פרשת נשא
בפרשתנו שנקרא השבת ניתנו בהמשך לפרשה הקודמת עוד הוראות בנוגע לתחזוקת המשכן שנבנה במדבר סיני בהשתתפות כל ישראל . על התחזוקה הפיסית הזאת (פירוקו, נשיאתו והקמתו מחדש) הופקדו זכרי בני לוי מגיל 30 ועד 50; אולם כמו שגוף בלי נשמה אינו מועיל לדבר ונדון להתפוררות, כך חיותו ותפקודו של גוף המשכן נבעה מהשכינה ששרתה בתוכו; ועל כן בני ישראל נדרשו לפעילות רוחנית נמרצת על מנת להתמיד את נוכחותה של השכינה במשכן. הפעילות הנידונה התבטאה בהרחקת הטמאים ממגע עם המשכן, בתיקוני חברה (מניעת הגזל), בתיקוני זוגיות משפחתית ואפילו בתיקוני מידות הפרט.
הניתוח הרעיוני הזה מסביר את הופעתן של ארבע פרשיות הלכתיות באמצע פרשתנו העטופות לפניהן בתיאורי עבודות הלויים ואחריהן בסיפור טכס שנערך לרגל חנוכת מזבח המשכן על ידי כל נשיאי שבטי ישראל שנערך במשך 12 יום. הפרשיות מזבח הללו לפי הסדר בכינוים הן: פרשת שילוח הטמאים, פרשת גזל הגר, פרשת הסוטה ופרשת הנזיר.
אומנם גילוי השכנת השכינה במדבר סיני הופגנה בירידת אש מן השמיים על מזבח המשכן, אולם מגמתה הייתה להתפשט משם ולהגיע לפנימיותו של כל אחד ואחד שבמחנות שבטי ישראל החונים סביב המשכן. לכן גם התנהגות היחיד בפרטיותו, במשפחתיותו ובחברותיותו יכלה להשפיע מאור על התמדת נובחות השכינה בקרב עמנו או חלילה הסתלקותה. הסתלקות כזו מביאה להסתר פנים, מלא או חלקי, המלווה בהרבה צרה ומצוקה והיא כידוע המציאות בה אנו חיים מאז חורבן בית המקדש השני קרוב לאלפיים שנה.
המסקנה המתבקשת מדברנו כאן אומרת שתפילתנו על בנין בית המקדש השלישי מחייבת פעילות נמרצת מצידנו גם היום בתיקוני חברה, משפחה ומידות הפרט; ובראש ובראשונה הרחקת הטומאה מקרבנו.
![endif]--![endif]--
![endif]--
![endif]--![endif]--![endif]--
![endif]--![endif]--
