טו' בשבט ורכוש גדול

האם חבר כנסת שומר מצוות שנמצא בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, ומגיע זמן תפילת המנחה, פטור מן התפילה אם אינו יכול להפסיק את הדיון?...

ואיך מתייחסים לחברה מחוץ לארץ שרוכשת חברה בארץ ישראל, בלמעלה מחמישה עשר מיליארד דולר, ומזניקה את הכלכלה הישראלית אל על?...

ומה נאמר על יינות ופירות מארץ ישראל הקוצרים שבחים ופרסים ותשואות ורווחים מכל העולם?...

***

כבר התפשט מנהג ישראל לסעוד ולהתענג על פירות ארץ ישראל בטו' בשבט, לקרא פסוקים ומדרשים על כל פרי וסגולתו המיוחדת, ולחבר שמחתנו על הפירות, עם עיסוק רוחני.

ומטו' בשבט נלמד לכל השנה כולה, עד כמה אכילת פירות ארץ ישראל מסוגלת למעלות רוחניות ונותנת תוכן למעשינו בפועל.

***

יש סדר לברכות. קדימות הברכות מעוררת לתיקון המידות והרעיונות הנוגעים למעשה הבניין של ארץ הקודש.

'רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא, אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא. אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: 'כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה'!? אמר ליה: זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ. אמר ליה: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך'.[ברכות מא עמוד ב]

למרות שהעיקרון הפשוט בברכות אומר כי מה שהאדם חפץ בו ומחבבו יותר, יקדם לברכה ויזכה לבכורה בברכתו, בכל זאת מצאנו קביעת סדר עדיפות שאינו חופף את רצון האדם בהכרח. הקדימו חז"ל את החיטה, סידרו עדיפות לפירות וכו'.

מהו יסוד ההלכה שכל הקודם לארץ קודם לברכה? ומדוע נחלקה הרשימה לשתי קבוצות שכותרתן 'ארץ...' ?

***

בבאורו לגמרא זו, בספרו 'עין איה' מדגיש מרן הראי"ה קוק זצ"ל מספר עקרונות:

'מחוברים הם עניני הברכות בהקדמתם בסמיכתם לארץ שבתורה, להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ, ומי שיש לו יותר אהבה לארץ ויותר השתדלות בענין ישוב ארה"ק הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלימות'.

הנטיה הראשונה שלנו היא 'לחפש' דווקא את קדושתם ורוחניותם של פירות הארץ. מתבשמים אנחנו מדברי הב"ח על הטור [אורח חיים סימן רח] , בהסבר קדושת פירות ארצנו: 'קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ... אם תטמאו את הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה ... ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה'.

מחדש מרן זצ"ל כי תכונתם של הפירות והרכבם החומרי , טעמם ונחיצותם לאדם, רומזים על גודל המשתוקקים להפיק טוב מהארץ.

'יש שמחבב ארה"ק בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבני' ולחונן עפרה כדי לקיים המצות התלויות בארץ ... ויש מי שמחבב ארה"ק וישתדל בישובה ובדירתה בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא ג"כ דבר טוב ונשגב... ע"כ רמוז בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות: חמשה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן העליון המעולה... והחלק השני... נגד המכירים ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ בהשלמתם הרוחנית הטבעית, כראוי לכל עם גדול וחכם ברוח ובחומר'

חידוש מרן הרב כאן, הוא לא בעובדה שיש שני סוגי חיבה, אלא ששניהם נכללו בפסוק! התורה ובעקבותיה חז"ל בהלכותיהם חפצים לעורר ולהחשיב את שני סוגי החיבה הללו כגורמים לפירות אלו להיות משבעת מיני שבח הארץ, וכמחייבים סדר ברכות!

'ולמדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארה"ק אפי' לשם התכלית החומרית של הכלל,

והכלל הגדול בדברי הרב זצ"ל כאן, הוא שורש הדבר: כי אצל הכלל יהפך תמיד כל ענין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בא תבוא ע"י חבור עם ד' בארץ ד'...ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה ומזה יבא ג"כ חיזוק להכוחות הרוחניים... מתוך החוזק החומרי יבא חוזק נפשי רוחני'.

עניין ההסתדרות החומרית והכלכלית של ישראל בארץ, אינו רק איזה הכרח של העולם הזה, כי אם עניין רוחני בעצמו!

הדיונים בוועדת הכלכלה והכספים בכנסת ישראל, עיסוק בתקציב המדינה, בניית מפעלים והפיכת ארץ ישראל לממלכה משגשגת בחינה כלכלית, הוא עסק רוחני ולא גשמי!

כלכלת מדינה, בשונה מכלכלת משפחה, היא כלכלה שמחמת גודלה הופכת להיות כלכלה רוחנית – גם מונעת וגם מניעה מתוך ערכים רוחניים שהכלל דוגל בהם. כלכלה חזקה יכולה לאפשר הישגים רוחניים לפרט ולעולם, ומתוך כך היא 'כלכלה של מצוה וקדושה' והופכת להיות 'עניין רוחני' .

האחיזה של ישראל באדמת ארץ ישראל, עוצמת החיבור הכלכלי, היא המביאה את 'התכלית העליונה' לידי מימוש. על כן קרוב הוא העוסק בעסקי 'זית שמן ודבש' אל ה'ארץ' וקודם לברכה, למעלה ממי שמשתוקק להתקדשות רוחנית ממנה, אך עומד 'מרחוק' כתאנה ורמון : מי שיש לו קורבה יתירה לארה"ק אפי' במדרגה הנמוכה, יש לנו לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה, ממי שמתאחר ומתרחק אע"פ שבתוך הלב יהי' המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מ"מ ישוב הארץ וחבתה בפועל הוא דבר נשגב, וכמו שאמרו חז"ל על עמרי שזכה למלכות בשביל שהוסיף עיר אחת בא"י, אע"פ שהיתה כונתו ודאי חומרית. ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה ומזה יבא ג"כ חיזוק להכוחות הרוחניים'

***

על פי מנהגנו, טו' בשבט חל בשבועות בהם אנו עסוקים בפרשיות יציאת מצרים.

הקב"ה טורח פעמים אחדות להזכיר למשה ולישראל, את חשיבות היציאה 'ברכוש גדול' ממצרים, על אף שבהשקפה ראשונה ירצו ישראל לצאת משעבוד ותו לא:

'דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אתם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום' [ברכות ט עמוד ב]

גם ממדרש זה עולה גדולת הגאולה ועוצמתה, בתקומה כלכלית לא פחות מעצם החירות החשובה, כדברי מרן הרב כאן. מרן צועד בעקבות דברי הרמב"ם התמה על עיסוקם הנרחב של אבותינו במקנה וממון: 'מדרגת האבות, אשר הגיע קרבתם אל הש"י עד שנודע שמו בהם לעולם, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וגו'... והיו עם זה מתעסקים בהנהגת בני אדם והרבות ממון ומשתדלים במקנה ובכבוד... ויראה לי ...אפילו בעת התעסקם להרבות הממון, ר"ל בעת המרעה ועבודת האדמה והנהגת הבית, היה מפני שתכלית כונתם היתה בכל המעשים ההם להתקרב אל הש"י קרבה גדול, כי תכלית כונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע השם ותעבדהו, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, הנה התבאר לך כי כוונת כל השתדלותם היתה לפרסם יחוד השם בעולם ולהיישיר בני אדם לאהבתו, ומפני זה זכו לזאת המדרגה, כי העסקים ההם היו עבודה גדולה גמורה...' [מורה הנבוכים חלק ג פרק נא]

הנה כי כן, הבטחת ה' לאברהם על ה'רכוש הגדול' הינה חלק מההבטחה לבנין אומה מתוך השעבוד, והעיסוק בכלכלה הוא 'עבודה גדולה גמורה' בהיותה משרתת את העניין הרוחני שלשמו עמלו האבות להעמיד את האומה הישראלית לדורותיה.

מתוך כך מסביר מרן הרב זצ"ל כי : '...כל מטרתו [של אברהם] היתה להעמיד אומה המכרת את ד', ומודיעה שמו הגדול בעולם ע"י מציאותה והנהגתה כדרך שעשה הוא ע"ה בהיותו אחד בעולם. ולפעול על עמים רבים צריך גדולת הנפש ושאיפה ג"כ לרכוש ומקנה וקנין, שעי"ז מתקרבים עמים רבים זה לזה ולמדים איש מדרכי רעהו. ע"כ ע"י אהבת הכסף שמזה בא מקנה וקנין כשהוא במצב הגון, לעשות עושר במשפט, מביא ג"כ לידי התכלית המבוקש להאיר אור ד' ע"י ישראל בעולם. מה שא"כ אם יסתפקו בשפלות נפשם רק להיות מרעים בעדר ואיכרים לבדם, ודבר לא יהי' להם עם אדם, ועמים זולתם לא ידעום, איך מתפשט אור ד' בעולם. ע"כ אברהם לתכליתו העליון בקש להרגיל נפשם אחרי שפלות עבדותם, שהי' כור הברזל לצרף סיגיהם ולהרגילם בהכנעה הדרושה לעול תורה ומצותי', שעם זה יחד יתרגלו ברוממות הנפש ושאיפה לחיים מדיניים חברותיים שיבאו ע"י הרצון להרבות הרכוש' [עין איה ברכות ט]

ובהסכמת ה' לאברהם, ודאגתו להרבות רכושם של ישראל בצאתם ממצרים, הודיע כי יש ערך ל'כלכלה יהודית' להגדיל ולהשפיע את עניין ישראל המיוחד בעולם.

***

על כן כל ה'קרוב לארץ' החפץ בבניינה החומרי ושגשוג יושביה עליה, קודם לברכה.

ובעת שיעלו פירות ארץ ישראל על שולחננו בטו' בשבט, ונתפלא ונודה לה' על פריחת הארץ בחומר, נכיר בזה השפעת ישראל על העולם לעילויו הרוחני כששם ישראל יתפאר ויתרומם בפי הבריות יושבי תבל על כי הגדיל ה' לעשות עמנו.

'ראוי לאיש הישראלי להכיר ערך מזונו הפרטי, שהוא מניח בזה אבן אחת בבנין העולם היותר כללי והיותר קדוש ונשגב. ומה מאד תרומם נפשו וידע כי הוא יושב על השולחן אשר לפני ד' [עין איה ברכות מח עמוד ב]

המלצת העורך
ארכיון
Archive
תגיות
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png