חיי אברהם פרשת מסעי

בס"ד

בענין "בגלעד שכיחי רוצחים"

אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה (ל"ה י"ד)

ופירש"י אף על פי שבארץ כנען תשעה שבטים, וכאן אינן אלא שנים, השוה מנין ערי מקלט שלהם, משום דבגלעד נפישי רוצחים. ומקורו במכות (ט:) תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ופריך הגמ' בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת, ומשני אמר אביי בגלעד (בעבר הירדן) שכיחי רוצחים דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם, מאי עקובה מדם, א"ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות.

והקשו הראשונים דהלא ערי מקלט אינו אלא לשופכי דמים בשגגה כדכתיב ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה (פסוק י"א), וא"כ אמאי צריך יותר ערי מקלט בעבר הירדן לאלו שהורגין במזיד, דהלא השוגגין לא יהיו אלא לפי רבוי העם ומיעוטו.

הרמב"ן עה"ת כאן ובמכות שם תירץ דאף על פי שאין המקלט אלא בשוגגין, היו שופכי דמים במרמה ומראין עצמן כשוגגין, והוצרך להרבות להם ערי מקלט לקלוט את כולן שלא נודע מי המזיד עכ"ל. וכ"כ ברא"ם כאן[1]. ובריטב"א הוסיף דאח"כ נבחין איזה שוגג ואיזה מזיד דאי אפשר שלא יהיו לפעמים ביניהם שוגגין.

והמהר"ל בגור אריה כאן הקשה על דברי הרמב"ן וז"ל, לא יספיק תירוץ זה, שיותר ראוי שלא להוסיף ערי מקלט, שאז לא יהרוג במזיד ויאמר שוגג היה, שלא יהיה לו מקום לגלות לשם.

עוד תירוץ מצינו בתוספות[2] במכות שם (ד"ה בגלעד), וז"ל, פירוש ולהכי הוצרכנו לערי מקלט לפי כשהורגים מזיד בלא עדים הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק אחד כדאמרינן לקמן (י:) עכ"ל. והיינו דאיתא התם בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקדוש ברוך הוא מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה. ודבריהם צ"ב[3].

וכתב המהר"ם לבאר לפי שההורגים במזיד בלא עדים שכיחים בגלעד הקב"ה מזמין כל השוגגים משאר מקומות לכאן כל שוגג ומזיד לפונדק אחד, ולכך היו צריכים לערי מקלט רבים. וכן מבואר בדעת זקנים והדר זקנים כאן ועוד. ולדעתם נמצא דמביאים השוגגים ממקום אחר וממילא איכא צורך לערי מקלט בגלעד.

ואילו במהר"ל בגור אריה כאן הביא בשם אחיו ר' סיני מפראג פירוש מדנפשיה כעין דברי תוס', דבכל מקום יש שוגגים, ואין עדים מעידים בו שיגלה עליו לערי מקלט, ולכך אין הרבה רוצחים גולים. ואף על גב דמזמין ההורג בשוגג וההורג במזיד לפונדק א' וכו', מכל מקום אין נמצאים הורגים במזיד כל כך שיזדמן להם הורגים במזיד שיגלו על ידם, ולכך יש הרבה רוצחים שאינם גולים. אבל בגלעד דנפישי רוצחים, כל שעה יוכל להזמין אל השוגג אחד שהרג במזיד, ויהיה הורג אותו ויגלה על ידו, ולכך היה צריך ערי מקלט יותר בגלעד ממקום אחר. הרי דאין כ"כ מזידים בכל מקום בשביל כל השוגגים וממילא לא יגלו, ורק בגלעד דאיכא הרבה מזידים, ה"פונדק" מלא בכל שעה ושפיר איכא צורך לערי מקלט.

ובעיקר הקושיא אמאי צריך הרבה ערי מקלט במקום דשכיחי רוצחים במזיד, עוד תי' המהר"ל בגור אריה כאן דכל שוגג היה לו להיות נזהר שלא יהרוג, ולכך חייב גלות. ובגלעד נפישי הרוצחים במזיד, וממילא לא תמצא אף הטובים שבהם שהיה נזהר שלא יהרוג חבירו בשוגג. ולפיכך, כמו שתמצא הרבה מזידין שהורגים במזיד, מכל שכן שהיו יותר הרבה שוגגים, שאין נזהרים שלא יבוא על ידם שפיכות דם, ולפיכך היה צריך להרבה ערי מקלט[4].

ועוד כתב דודאי מה שהיו שם הרבה רוצחים, היינו מפני שהמקום גורם, שהיה מגדלת רוצחים לרצוח אנשים, לכך היה מוכן לגדל אנשים הורגי שוגג ג"כ, עכ"ד. ודבריו כאן מיוסדים ע"פ דברי הרמב"ן שכתב דצוה הקב"ה ערי מקלט בגלעד משום שהיה אויר ארץ גלעד מגדלת רוצחים.

[ויש לעיין בזה, דלפי דברי המהר"ל כאן אמאי הרמב"ן לא תי' כפשוטו דבעי ערי מקלט בגלעד משום שהארץ מגדלת הורגי שוגג ג"כ, ואין צורך לתרץ דהרגו במרמה ומראין עצמן כשוגג. וצ"ל דלית ליה הך סברא דמגדלת הורגי שוגג ג"כ. ובאמת ראיתי בס' באר היטב דהבין דכוונת הרמב"ן היה לתרץ בזה בריבוי ערי מקלט בעבר הירדן ר"ל דהארץ מגדלת הורגין בשוגג ג"כ וכדברי המהר"ל, ולא משמע כן מדברי הרמב"ן יע"ש].

והשיג הגרי"פ פערלא (סה"מ לרס"ג, לא תעשה פ"ד) על דברי המהר"ל, דאם היה לו להיות נזהר, א"כ קרובים למזיד הם, וכבר אימעיט קרוב למזיד מגלות. גם העיר אדברי תוס' דדוחק בלשון הסוגיא דמשמע דמשום דשכיחי שם הרבה רוצחין היו צריכין בשבילן הרבה ערי מקלט, ולא דהרוצחין במזיד הם רק הגורמים להביא לכאן ההורגין בשוגג.

בחזקוני כאן, ובמהרש"א שם בתירוץ ב' שלו, ובדברי דוד והמשכיל לדוד כאן תירצו עיקר הקושיא דאף ההורגים במזיד גולים לערי מקלט, ולפיכך צריכים היו אותם שבגלעד לערי מקלט בשוה לאותם שבארץ כנען, כדתנן במתני' שם, ר' יוסי בר' יהודה אומר בתחלה (תחלת משפט כל הרוצחים) אחד שוגג וא' מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותן משם, מי שנתחייב מיתה בב"ד, הרגוהו וכו'. וכן בגמ' שם (י:) פריך מזיד בר גלות הוא, אין, והא תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר בתחלה אחד שוגג כו' רבי אומר מעצמן הן גולין (פירש"י לא אמר הכתוב שיגלה אלא הוא טועה וגולה).

[ויע' בריטב"א (י:) שכתב ד"אחד מזיד" היינו שוגג קרוב למזיד או שהרג במזיד גמור בלא התראה, וא"כ עכ"פ לפירוש השני דמיירי במזיד גמור היה שייך לתרץ דבעי ערי מקלט בגלעד משום דשכיחי רוצחים ע"פ מתני' דא' שוגג א' מזיד מקדימין לערי מקלט וכנ"ל. וכן יש לפרש לדעת החזקוני ודעימיה דמיירי בכה"ג. וע"ע בערוך לנר שם דביאר דאיירי במזיד גמור שהרג בעדים והתראה, והא דאין חובשין אותו מיד י"ל דאיירי שברח מיד אחר שהרג או שהלכו העדים מיד ולא חבשוהו או שנחזק מהם ולא יכלו לכבשו אבל באו לב"ד להעיד עליו, ובזה מיירי דב"ד שולחין ולוקחין אותו משם, עכ"ד. וכ"ז כעין דברי הריטב"א עצמו שכתב דאחרי שמראין הרוצחים במזיד כשוגגין והולכין לערי מקלט, נבחין איזה שוגג ואיזה מזיד].

[ובביאור הגרי"פ הנ"ל כתב דהראשונים (תוס' רמב"ן וריטב"א) נאדו מלתרץ כפשוטו, דהיו צריכים ערי מקלט למזידין ג"כ ע"פ המתניתין דמכות, משום דהתינח לר' יוסי בר' יהודה, אבל לרבי דס"ל דאין תחלת דינו שיגלה לשם אלא בטעות גולה שם מאי איכא למימר, ולכן תירצו הראשונים באופן שיתיישב גם אליבא דרבי].

ר"ע מברטנורא בס' עמר נקא עה"ת כתב ליישב דגם לשוגגין מדבר מקרא זה כדכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה מדם שפירושו מוטעת ומרומה מדם, כלומר שהורגין שוגג מצויין שם, וראש המקרא מדבר במזידין.

ועד"ז פירש בר"י מלוניל במכות שם דפירש באופן מחודש דמיירי דוקא בהורגין בשוגג, דכיון דבגלעד היתה ארץ יער וכל השבטים עוברים שם לחטוב עצים, מזדמן להם כי האי מעשה (ר"ל הריגה בשוגג), הלכך הוצרך לעבר הידרן נמי תלת.

בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' ק"ז) כתב שהעיקר הוא שיהיו הערי מקלט קרובות להרוצחים כדי שלא יהרגום גואלי הדם, שכיון שבגלעד אינם חוששין כ"כ לרציחה, יותר עלולים שיהרגו גואלי הדם את הרוצח בשוגג מכפי שעלולים גואלי הדם שבשאר ארץ ישראל, שלכן הוצרכו לשלש ערים משולשות בעבר הירדן שיהיו קרובות לרוצחים בשוגג שבכל עבר הירדן עכ"ד[5]. ושו"ר שכ"כ בעמק הנצי"ב כאן ובתפארת ישראל על המשנה. 

 

 

לע"נ מרן רבי יוסף שלום בן הרב אברהם אלישיב נלב"ע כ"ח תמוז תשע"ב

 

אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com

 

 

 

[1]וכ' המהרש"א במכות שהרא"ם כתב בזה דרך אחרת ונעלם ממנו דברי התוספות ע"כ, והעיר עליו בערוך לנר שם דכדבריו כתב הריטב"א (והרמב"ן) במכות.

 

[2]וכ"כ במאירי שם.

 

[3]והמהרש"א שם ביאר דברי תוס' שכיון שמצויים שם הרבה רוצחים במזיד, לכן מזמינים כמה רוצחים לההרג ע"י שוגג אחד, דבתחלה בא ההורג בשוגג שם להרוג א' מן המזידין בלא עדים, ולבסוף הורג עוד מן המזידים בעדים, ואז נתחייב גלות, ונמצא דהרבה מזידים נתקיים דינם לבסוף באיש אחד שהיה שוגג, וגולה, ויע"ש, והמפרשים האריכו בדבריו.

 

[4]וכעין זה י"ל באופ"א קצת, דאותם שאינם חוששים ליזהר במזיד, ממילא יהרגו בשוגג ג"כ כיון דאינם נזהרים, וממילא באופן דהורגים בשוגג בעדים גולין לערי מקלט. ושו"ר שכ"כ בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' ק"ז ד"ה ומה) ויע"ש מש"כ לדחות זה.

 

[5] וכן קצת משמע בתי' ב' של המאירי במכות שם, יע"ש.

 

Share on Facebook
Share on Twitter