פרשת מטות

בס׳׳ד

 

בשבת זו נקרא בתורה ספור על מלחמת נקם שערכו בני ישראל על פי צו ד׳ נגד המדינים, על כך שהחטיאו חלק מעמנו בעוון של עבודה זרה- ובכך גרמו למגפה שהמיתה 24,000 איש מישראל.

הצו האלוקי נוסח בלשון: ״נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים ..." (במדבר ל״א\ב׳) וקדם לו צו נוסף בלשון : ״צרור את המדינים והכיתם אותם, כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור (סוג של עבודה זרה )...׳׳ (שם כה/ יז־יח).  אם המושג ״נקמה״ נתפש אצלנו, ובצדק, בגדר השלילי, זה משום שפעמים רבות היא מבוססת על דברים טפלים וקטנוניים ומגלה את חולשותיו ואת שפלותו של האיש הנוקם. על נקמה כזאת הוזהרנו בתורה ״לא תקום ולא תטור את בני עמך'...״ (ויקרא יט\יח). ליד ההדרכה הנעלה ההיא נמצא ביחס לנקמת ד׳ מאמרם של חז״ל האומר :״גדולה הנקמה שנתנה בין שתי אותיות (אזכרות של השם) שנאמר ׳א-ל נקמות ד׳ (תהילים צ״ד\א׳) (גמרא ברכות דף ל״ג עמוד א׳). עלינו להבין שנקמת ד׳ היא ביטוי לעשיית צדק ומשפט בעולמנו ובלעדיה מצטייר העולם כמופקר בלי דין ובלי דיין, ציור שיכול להביא להתדרדרות האנושות כלה.

כנראה מתוך רצון לכבד ולגלות את חיבתו לישראל, ניסח הקב״ה את מצותו בלשון ״נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים״, אולם כאשר העביר משה את הצו ההוא לעמו שינה במקצת את הנוסח ואמר: ״...לתת נקמת ד׳ במדין״ (לא/פסוק ג׳).  הרי המחטיא את ישראל אינו מתכוון אלא להפריד בין אב לבן ביודעו ש״בנים אתם לד׳ אלקיכם ..." (דברים יד/א).

ומשום ההבנה הזאת אמרו חז״ל:  ״המחטיא האדם (מישראל) קשה לו (דינו) מן ההורגו. שהורגו אין מוציאו אלא מעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה והעולם הבא״ (מדרש ספרי על ספר דברים פרשת כי תצא אות מ״ב).

ואם המאמר ההוא מתייחס לכל חטא על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחטא של עבודה זרה , שזו הנהוגה בעולם הקדום לא רק נתקה את האדם מאלוקים אלא הביאתו להתפרקות יצרים, תועבות ושפלות שלא יתואר. על רקע זה מאירים דברי  הרמב״ם שכתב: ״כאשר תתבונן בכל התורה וכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון ״חרון-אף״, ולא לשון ״כעס״ , ולא לשון ״קנאה״,כי אם בעבודה זרה  דווקא. ולא תמצא שנקרא ״אויב ד'״ או ״צר״, או ״שונא״, אלא עובד עבודה זרה דוקא״. (מורה נבוכים לרמב״ם חלק א׳ פרק לו׳).

כאשר אמרו חז״ל: ״כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה״ (אבות פרק ה משנה י״ח), הביאו לדוגמא את ירבעם בן נבט אשר עשה שני עגלי זהב והכריז לבני ישראל ״רב לכם מעלות ירושלים, אלה אלוהיך אשר העלוך מארץ מצרים״(מלכים א׳ יב/ כח).

אין הקב״ה משתנה וליד המידות של : ״קל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד״ נמצאות, לטובתנו, כשמדובר בעבודה זרה, גם המידות של ״קל קנא״ ״וקל נקמות״. גם אם מקובל היום שבהשפעת היהדות נעקרה כבר עבודה הזרה הפרמיטיבית של ימי המקרא , יש לדעת שאלמנטים קלוקולים של תרבות המערב ״הנאורה״ נגועים גם הם באבק של עבודה זרה. לכן יש להיות מודעים לכך ולהישמר מהם, כי מסוכנים הם גם לאדם בישראל בפרט ולאומה ככלל.

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

המלצת העורך