חיי אברהם פרשת פנחס

בס"ד

 

בענין "האם מקריבין קרבן מוסף של ראש חדש בראש השנה (שיטת ר' משולם)"

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כו'. וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לה' פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כו'. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לה' (כ"ט א'-ו')

הקשו המפרשים אמאי לא כתיב מלבד חטאת החדש ג"כ, דהלא מקריבין חטאת של ראש חודש בראש השנה וצ"ע.

וכתב הרמב"ן וז"ל, בראש חודש השביעי היה במשמע שמה שנאמר ובראשי חדשיכם תקריבו וכו' יהיה בשאר החדשים כולם, אבל בחדש השביעי יהיה כל קרבנו הקרבן הזה שחדש בו (של ראש השנה), וע"כ הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה. וכיון שהזכיר כן, כבר למדנו שכל מה שבא בפרשת "ובראשי חדשיכם" היא מצוה בכל החדשים וגם החטאת, ולא הוצרך לומר מלבד עולת החדש ומנחתה וחטאתה, ע"כ. הרי דס"ל כמו דצריך להביא קרבן עולה של ר"ח, ה"ה דצריך להביא קרבן חטאת של ר"ח, דלא חילק הכתוב בין שאר ראשי חדשים לר"ח דר"ה, דבכולהו צריך להביא כל קרבנות דר"ח.

והנה איתא במס' ביצה (טז.) וראש השנה (ח:) וסנהדרין (יא:) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו, הוי אומר זה ראש השנה.

ופירש"י שהלבנה מתכסה בו, שאינה נראית לכל אדם, אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב, לפי שקטנה היא סמוך לחידושה, דאילו שאר יו"ט כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום. והק' בתוס' בביצה ור"ה שם דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה, ויע"ש עוד ביאורים מרבינו תם ועוד, ובתוס' בעירובין (מ.) בשם הערוך (ד"ה זכרון) ור"ח בסנהדרין שם פירשו שאין אומר ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה (ולא בקידוש). ובריטב"א כתב שר"ח מתכסה בו שאינו עולה על הלב דקים ליה בדרבה מיניה ואין אדם מזכירו בשום דבר וכל שעושין בו עושין לשם ראש השנה.

והנה בתוס' בביצה ובר"ה שם הביאו דברי רבינו משולם בזה שפירש "מתכסה" שלא היה שעיר של ר"ח קרב בו כדכתיב מלבד עולת החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה[1]. והקשה רבינו תם דבתוספתא קאמר דקחשיב ל"ב שעירים בשנה, וקא חשיב י"ב שעירים דראשי חדשים, ולא מצינו י"ב אם לא היה שעיר דר"ח דר"ה. [וברשב"א ובריטב"א בר"ה דחו קושית ר"ת דאי משום הא לא קשיא דדילמא משום דאיכא שנה מעוברת, והתם כל השעירים שאפשר לבא לציבור כל ימות השנה קא חשיב והילכך בשנה מעוברת שנים עשר הוו דאם איתא דלא חשיב ליה פעמים דהוו שלשה ושלשים.] עוד הקשה מהא דיסד ר"א הקלירי בפיוט במוסף דר"ה, מוספי חדש עשתי עשרה דהיינו פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר, אלמא דמקריבין מוסף ר"ח גם בר"ה.

והשיב לו רבינו משולם דלא עלה על לבו לומר כן, שלא אמר שאין בו מוסף, אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא בהדיא של ראש חדש דראש השנה דכתיב בפינחס מלבד עולת החדש, וחטאת לא הזכיר, עכ"ד. 

והלשון בתוס' צ"ב, דבתחלה אמר ר' משולם שאין חטאת קרב, ושוב כתב דלא עלה על לבו לומר כן ולעולם הוא קרב, והלא הוא אמר שאין בו מוסף, וצ"ע.

עוד יש לעיין אם באמת ס"ל לר' משולם כדברי הרמב"ן הנ"ל דלעולם חטאת ר"ח קרב, רק דלא הוצרך לומר מלבד חטאת החדש דכבר ידעינן כן ממה דכתיב מלבד עולת החדש, והאם זה הוי טעמא אלימתא שנקרא לר"ה חג שהחדש מתכסה בו, דהלא בפועל מקריבין קרבן ר"ח ואין החדש מתכסה בו, וראיה לדבר, דהלא הריטב"א הביא דברי הרמב"ן הנ"ל, ואעפ"כ פירש פשט אחר במה שהחג מתכסה בו, אלמא דלא סגי במה שהכתוב לא הזכיר חטאת ר"ח ליהוי בכלל שהחדש מתכסה בו, ודברי ר' משולם צ"ב.

והנה יע' בפני יהושע וטורי אבן בר"ה שם[2] דנתכוונו לדבר אחד בישוב דברי ר' משולם שאמר בתחלה דלעולם אין קרבן דר"ח קרב בר"ה, והק' ר"ת מהתוספתא דמבואר דאיכא י"ב שעירי ר"ח, אלמא דקרב גם בר"ה, דהנה התם בתוספתא איתא היה ר"ש אומר ל"ב שעירים קרבו וקחשיב י"ב דר"ח, ולפי"ז מצינן למימר דר"ש לטעמיה (שבועות ט:) דשעיר ר"ח מכפר על טומאת מקדש וקדשיו על שאין בה ידיעה בתחילה ובסוף ושעירי רגלים אינן מכפרין אלא על הטהור שאכל את הטמא, ולפי"ז ודאי בראש השנה היה צריך להקריב שעיר ר"ח כמו בכל ר"ח כדי לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, דבשעיר של ראש השנה אין לו כפרה, דכיון דאין כפרתן שוה צריך להקריב זה וזה. משא"כ לכולהו תנאי דאמרי כל השעירים שווין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו א"כ אין צורך להקריב בראש השנה שעיר של ר"ח דבלא"ה יש לו כפרה בשעיר של ראש השנה שמכפר גם כן על טומאת מקדש וקדשיו. והשתא ההיא דתוספתא ר"ש היא, וההיא דאיזהו חג שהחדש מתכסה בו דאין שעיר דר"ח קרב בו שאר תנאי דהתם היא.

ובטו"א שם שוב הק' על עצמו דגם אליבא דשאר תנאי דכפרתן שוים היו ג"כ שני השעירים, דדוקא בעולה צריך קרא לפרש מלבד וכו' דאי לא"ה הוה אמינא דגזה"כ הוא דבר"ה נשתנו הקרבנות ולא יקריבו של ר"ח, דבר"ח מקריבין ב' פרים ובר"ה פר א', לכן כתיב מלבד, אבל החטאת כיון דבר"ח שעיר א' ובר"ה א' אם הוא זה החטאת דר"ח, למה לי למיכתביה (גבי ר"ה) דממילא נדע דלא גרע מר"ח, וע"כ מוכח שהוא חטאת דר"ה חוץ מדר"ח להכי א"צ למיכתב ביה "מלבד". וכוון לדבריו בשפת אמת שם. [וצ"ע אמאי לא הביאו דברי הרמב"ן הנ"ל שפירש באופן אחר הגזה"כ דצריך להביא חטאת דר"ח ג"כ.] ולכן פי' שם בטו"א דסוגיא דר"ה דהחודש מתכסה בו אתיא דוקא כשיטת ר"ש בן יהודה בשבועות שם דסובר דר"ה מוסיף על כפרת ר"ח, וא"כ כשמקריבין מוסף ר"ח קודם צריך להקריב מוסף ר"ה אח"כ, אבל אם מקריבין מוסף ר"ה קודם א"צ להקריב אח"כ של ר"ח.

והקשה על דבריהם בערוך לנר, דהנה בפנ"י וטו"א הקשו על תירוצם מפ"ק דזבחים דמקשה הש"ס כה"ג בשני שעירי עצרת נזרק דמו של ראשון שני למה הוא בא ומסיק על טומאה שאירע בין זה לזה, וא"כ דלמא ה"נ בר"ה יש להביא שני הקרבנות משום טומאה שאירע בין זל"ז, ויישב הפני יהושע דנקריב שעיר אחד קודם זמן התמיד של בין הערבים ויכפר על כל הטומאות עד אותו זמן יע"ש, ובטורי אבן יישב דבר"ה לא גלי קרא שיקריב שניהם ולא חייש קרא לטומאה שאירע בין זה לזה. וכ' בערל"נ וז"ל, ותמהני על שני המאורות הגדולים שנעלם מהם הירושלמי פ"ק דשבועות (ה"ד) דמייתי ברייתא שני כבשי עצרת ושני שעירי ר"ה אם כיפר הראשון על מה שני מכפר על טומאה שאירע בין זה לזה כו' ונראה משם שלכ"ע הקריבו ב' שעירים שכן מקשה שם למ"ד שאין מזכירין ר"ח בר"ה ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי ר"ה משום ר"ח באין ותימר שאין צריך להזכיר ר"ח הרי שפשיטא להירושלמי שלכ"ע הקריבו ב' שעירים בר"ה, וגם פשיטא ליה ששייך משום טומאה שאירע בין זה לזה לכ"ע, ודלא כהפ"י והט"א[3].  

עוד ק"ל בדבריהם, דר' משולם הוכיח שיטתו מקרא דידן דלא כתיב מלבד חטאת החדש, וא"כ היאך אפשר לומר דתלוי דינו במחלוקת תנאי, דהא אליבא דר' שמעון דאין כפרתן שוה וצריך להביא ב' שעירים, אמאי באמת לא הזכיר הקרא "מלבד חטאת". ובדוחק י"ל דרק כוונו ליישב שיטתו דאין מקריבין חטאת דר"ח, אבל לאו מטעמיה, דכיון דתלוי אי מקריבין של ר"ח או לא בתנאי, אין לומר דגזה"כ הוא דלא מקריבין אליבא דכ"ע וכנ"ל.

עוד ילה"ק לדבריהם דמה ענין יש ליישב שיטת ר' משולם במה שאמר בתחלה אם כבר חזר והודה לר"ת דבאמת מקריבין שעיר ר"ח בראש השנה, וכמש"כ הפני יהושע וז"ל, כן נ"ל נכון ליישב שיטת רבינו משולם, ולולי שתוס' כתבו שר' משולם בעצמו הודה לר"ת שהיו מביאין שעיר ר"ח בראש השנה, וצ"ע.

והנה הנצי"ב במרומי שדה ר"ה שם הביא דברי הטו"א בישוב שיטת ר' משולם, וכתב דיש לדחות דעכ"פ בעי של ר"ח כדאמר ר"ל אמר הקב"ה שעיר זה יהיה כפרה על שמיעטתי את הירח כדאיתא בשבועות שם, דזה סברי כולהו תנאי שם.

ויש להעיר מדברי הצל"ח שם שכתב להיפך ממש, דטעמא בעי למה נכסה חטאת החודש בר"ה, בין לר"ת דהיה קרב אלא שאין מזכירין אותו בפירוש כדכת' מלבד עולה החודש, ובין לר' משולם שכתב מתחלה דלא היה קרב שעיר ר"ח כלל. וביאר ע"פ הא דאמר הקב"ה שעיר זה יהיה כפרה עלי שמעטתי את הירח. ופירוש הדבר, כי מיעוט הירח הוא רומז לכנסת ישראל שנתמעטה ולמלכות בית דוד שנמשלה לירח, ומיעוט של כנסת ישראל הוא ע"י עונותינו הגורם אריכת הגלות ועיכוב של מלכות בית דוד, וכל זה ע"י יצה"ר. והנה במס' סוכה (נב:) אמרו חז"ל שארבעה דברים הקב"ה מתחרט עליהם שבראם ואחד מהם יצה"ר דכתיב ואשר הרעותי. וא"כ כיון דמיעוט הירח בא בגרמת יצה"ר, וביצה"ר כתיב ואשר הרעותי, וא"כ כביכול שפיר שייך שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה. ועיקר החפץ ביום ראש השנה שהוא ראשון לימי לתשובה מאהבה. ובזה זדונות נעשו כזכיות, ונמצא למפרע העבירה לזכות, ואז אין הקב"ה מתחרט על בריית יצה"ר לומר ואשר הרעותי, כי אין כאן רעה כלל, ואלקים חשבה לטובה ולזכות, ואין הקב"ה צריך לומר הביאו עלי כפרה. ולכן בכסה ליום חגנו, שנכסה חטאת החודש, עכת"ד.

הרי דלא נזכר בקרא חטאת דר"ח בר"ה כיון דלא שייך כפרה עלי שמיעטתי את הירח כיון דליכא חרטה בבריית יצר הרע, וכן לר' משולם לא מקריבין שעיר דר"ח בר"ה מהאי טעמא, וכ"ז להיפך גמור מהנצי"ב שכתב דודאי מקריבין של ר"ח גם בר"ה משום האי טעמא דמיעטתי את הירח. ויע' לקמן בדברי ר' משולם עצמו דס"ל שיטה ממוצעת בזה.

ולי היה נראה ליישב שיטת ר' משולם, דאפשר לומר דלעולם אליבא דכולהו תנאי מקריבין שעיר א' בר"ה בשביל שני הכפרות, וגם ר' שמעון דס"ל דאין כפרת ר"ה שוה לכפרת ר"ח מודה בזה דרק קרב חטאת א', ולאו מטעם דאין צריך להקריב החטאת של ר"ח, אלא דעל ידי הקרבת החטאת דראש השנה יוצא החיוב לשל הראש חדש[4].

וכוונת התוספתא די"ב שעירים נקרבים היינו דנחשב כנקרב י"ב שעירי ר"ח ע"י שהקריבו החטאת של ר"ה דעולה לשל הר"ח. ומש"כ בתוס' לר' משולם דאין החטאת של ר"ח קרב כוונתו דאינו נקרב בפועל, אבל נחשב כהוקרב ע"י החטאת של ר"ה דעולה לו. ולכן כשחזר ואמר לא עלה על לבי, הכוונה דודאי יש דין שנקרב החטאת של ר"ח, ולא כוון לומר דאין דין ליקרב כלל ונימא דהא דכת' ובראשי חדשיכם תקריבו בשאר החדשים דוקא קאי, אלא לעולם הוא נקרב, ונתכסה, כיון דנקרב ע"י החטאת של ר"ה.

ולפי"ז באמת לא חזר כלל מדבריו, רק דביאר כוונתו במש"כ בתחלה. ועי"ז מתורץ ג"כ למה באמת לא כתיב מלבד החטאת, והלא הוא נקרב, וכבר תי' זה לעיל, ומעתה בדעתו י"ל דלעולם רק נקרב חטאת א' כמש"נ, ולכן פשיטא דלא הוזכר חטאת דר"ח בקרא.

ובאמת ראיתי בחי' הרשב"א בר"ה שם ובר"ן בסוף מס' ר"ה דלעולם חשבו לפרש כדברינו בדברי התוספתא וז"ל, וכ"ת דמשלמינן להו בשעיר הקרב מחמת ר"ה, ליתא דהתם נמי מצד אחר מנינן ליה התם ע"כ, כוונתם לומר דנהי דיש לדחוק די"ב שעירים הי' דהשעיר של ר"ה עולה לשל ר"ח[5], מ"מ אין לפרש כן דהא במנין ל"ב שעירים כבר נמנה שעיר דר"ה, וע"כ מוכח די"ב שעירים קאי אשעיר דר"ח בר"ה ג"כ, וודאי נקרב ב' שעירים, א' לר"ה וא' לר"ח. ובדוחק י"ל הא דנמנית ב' שעירים בחשבון השעירים בתוספתא הכוונה כמש"נ, דלא נקרב ב' שעירים בפועל אלא דנחשב שנקרב ב' שעירים.

ושו"מ בס' תרועת מלך (סי' ל"א) שכתב כעיקר דברינו בדעת ר' משולם[6], דשעיר דר"ה כולל גם הך דר"ח[7], ובזה מיושב מה דקשה לכאורה, הרי בשעיר של ר"ח איכא משום כפרה על שמיעטתי את הירח, וא"כ עדיין ה"ל להביא דר"ח בר"ה משום זו הכפרה, וכמש"כ הנצי"ב לעיל (ולדברי הצל"ח ניחא), אבל לפי הנ"ל ניחא דשעיר זה כולל הך דר"ח ואיכא כפרה על מיעוט הירח עכ"ד[8].

אולם האמת יורה דרכו בכוונת דברי ר' משולם, דנמצא תשובתו לר"ת בס' הישר (סי' מ"ג אות ב', הובא במחזיק ברכה סי' תקצ"א, ויע' תשובות ר"ת אליו בתוקף בסי' בסי' מ"ד אות ג' וסי' מ"ו אות ב') וז"ל, ומה ששמע רבינו אומרים משמי ששעיר ר"ח דאינו קרב שמע השומע וטעה, כי לא אמרתי שלא היה קרב כו' אלא כסהו התורה כו' ולא רצה הכתוב להזכרו וכסהו שלא רצה להזכירו על שבא חטאת לה' על קיטרוג הלבנה, עכ"ד. הרי דמעולם לא אמר ר' משולם דאין חטאת ר"ח קרב, רק דלא הזכירו בקרא משום קטרוג הירח[9], ודלא כמש"כ הצל"ח דטעם דמיעוט הירח ליכא בר"ה, אלא לעולם איכא משום מיעוט הירח רק דלא מזכירין הקרבן בקרא משום