חיי אברהם פרשת בהעלותך

בס"ד

בענין "צורת הנחת המנורה"

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (ח' ב')

פירש"י וז"ל, ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים, ראשי הפתילות, למול האמצעי.

הנה במנחות (צח:) פליגי רבי ור"א בר' שמעון אי מנורה היתה מונחת מזרח ומערב דהיינו ראש אחד למזרח וראש אחד למערב או שהיתה מונחת צפון ודרום.

רבי ס"ל דהיתה מונחת מזרח ומערב, מדכתיב בנר מערבי (אמור כ"ד ג') יערך אותו אהרן כו' לפני ה', מכלל דכולהו לאו לפני ה', ואי ס"ד צפון ודרום כולהו נמי לפני ה' נינהו. ופירש"י דמשמע אותו לפני ה' ואין אחר לפני ה', אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדשי הקדשים, אלמא מזרח ומערב מונחים, והחיצון של צד מערב קרי ליה נר מערבי, דאי בצפון ודרום אשתכח דכולהו פי הפתילות שוות למערב, ע"כ. [ובפירושו בשבת (כב:) ומגילה (כא:) ויומא (לט.) פי' אליבא דרבי דנר שני ממזרח הוי נר מערבי וכ"כ תוס' במנחות, וכ' הרמב"ן (שבת שם) דחזר ממה שפי' במנחות[1].]

וראב"ש ס"ל דצפון ודרום היה מונח, אלא הכתיב יערך אתו אהרן וכו', דמצדד להו אצדודי [ופירש"י לעולם צפון ודרום מנחי, ואפ"ה ליכא אלא חד כלפי מערב והיינו אמצעי, שפי הפתילה כלפי מערב, ושאר הפתילות מצודדות פיהן כלפי האמצעי, שג' של צד צפון מצודדות כלפי דרום וג' של צד דרום מצודדות כלפי צפון], דתניא אל מול פני מנורה יאירו שבעת הנרות, מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי, אמר רבי נתן מכאן שאמצעי משובח.

הרי דהביא רבי קרא דיערך אותו לפני ה' כמקור לדבריו דהנחת המנורה היה בין מזרח למערב, וראב"ש ס"ל דמקומו הוא בין צפון ודרום, וקרא דאל מול פני המנורה מלמד דמצדדין הנרות כלפי נר האמצעי, וקרא דלפני ה' קאי אנר האמצעי. וקצת משמע דדוקא לראב"ש דרשינן שהיו מצדדין פניהם כלפי נר האמצעי מדלא מייתינן בגמ' ברייתא שהיו מצדדים פניהם אל האמצעי אלא אליביה, וצ"ב היאך ידרוש רבי קרא דאל מול פני המנורה. ועוד צ"ע דברי רש"י אהך קרא דלכאורה ערבב השיטות שכתב שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי כו', וכן שלשה המערביים וכו', הרי דקאי בשיטת רבי מדנקט המזרחיים והמערביים, ואעפ"כ פירש דכולם פונים לאמצעי כשיטת ראב"ש, וצ"ע.   

והנה יע' בר"מ הל' בית הבחירה (ג' י"ב) שפסק כראב"ש וז"ל, השלחן כו' וכן שאר כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית ורחבן לרחבו הבית, חוץ מן ארון שהיה ארכו לרוחב הבית וכן נרות המנורה היו כנגד רוחב הבית בין הצפון והדרום, עכ"ל. וכן משמע ממש"כ בהלכה ח' שם וז"ל, ששה הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר האמצעי שעל קנה המנורה וזה האמצעי פניו כנגד קדש הקדשים, והוא הנקרא נר מערבי, עכ"ל. ובהשגות הראב"ד בהלי"ב כתב וז"ל, זהו מחלוקת התנאים, וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא שתי נרות מזרחיים דולקים וזהו לענין מזרח ומערב מונחים.

ובכס"מ ביאר אמאי פסק הר"מ כר' אלעזר ברבי שמעון דבין צפון ודרום היה מונח ודלא כרבי וז"ל, ואע"ג דהלכה כרבי מחבירו פסק רבינו כראב"ש משום דקרא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מסייע ליה וכו'. ועל דברי הראב"ד כתב וז"ל, ואין מזה השגה על רבינו שהוא סובר שמשנה זו (בתמיד) כרבי ולא קי"ל כוותיה, וכ"כ רבינו בפי' המשנה[2] עכ"ל.

אולם יש להקשות טובא בטעמא שכתב הכס"מ דלא נגרר הר"מ אחר הכלל של הלכה כרבי מחבירו משום דקרא דאל מול פני המנורה מסייע לי' לראב"ש, דהא ודאי רבי דרש הקרא באיזה אופן שהוא, ותדע, דלא הדר המקשן להקשות ארבי "ולרבי הכתיב אל מול וכו'" כדהקשה אר"א בן שמעון מקרא דיערך אותו וכו', וכדרך הגמ' להקשות כן בכל מקום, ומשמע דמודה לדרשה הנ"ל. וכתב היעב"ץ (בס' הליקוטים בר"מ שם) וז"ל, ואיני מוצא קרת רוח במה שהשיב בעל כ"מ כו' דמאן שם ליה ומאן ספין מאן רקיע לאכרועי בהא (יע' מו"ק כח.) אטו קראי כרבי לא דייקי וכו'", עכ"ל.

עוד יש להקשות אדברי הר"מ דפסק כרבי דשלחן הוי אורכו לאורך הבית דהיינו בין מזרח למערב, ולענין מנורה פסק כראב"ש דמונח בין מזרח למערב, והלא איתא בהדיא בגמ' מנחות שם דרבי יליף שלחן ממנורה, מה מנורה מזרח ומערב, אף הני נמי מזרח ומערב, וא"כ היאך זכה הר"מ שטרא לבי תרי לפסוק כרבי גבי שלחן וכראב"ש גבי מנורה. וכן הק' בלח"מ בהל' תמידין ומוספין (ה' ד')[3].

והנה איתא במגילה (כא:) דאמר רבא דמצינו שאמצעי מקרי משובח (ונפק"מ לקריאת התורה יע"ש) מהא דתניא, אל מול פני המנורה יאירו, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ואמר ר' יוחנן מכאן שאמצעי משובח. ופרש"י נר מערבי הוא נר אמצעי, למ"ד נרות צפון ודרום מונחין, הוי אמצעי משוך קמעא כלפי מערב חוץ משאר נרות, דלמאן דאמר מערב ומזרח מונחין לא, משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח וכו' עכ"ל[4].

ובביאור הגר"א (או"ח סי' תרע"א ס"ז) כתב בא"ד וז"ל, אבל הר"מ פסק כרבי בשלחן וכראב"ש במנורה, וכ"ד הסמ"ג[5], וטעמו דקי"ל כרבי[6] מחבירו וכן סתם במתני' דמנחות שם כרבי כמ"ש תוס' שם כו', אבל במנורה פסק כראב"ש משום דסוגיא דמגילה (כא:) כוותיה (וכמו שפירש"י שם). וכ"כ בפר"ח שם, ובשו"ת הרדב"ז (סי' תתקמ"ה).

הרי דדעת הגר"א והפר"ח והרדב"ז דמקור דברי הר"מ לפסוק דמנורה צפון ודרום מונחין נובע מסוגיא דמגילה דאתיא כדעת ראב"ש, ודלא כמש"כ בכס"מ דפסק כוותיה משום דקרא מסייע ליה.

אולם גם בזה תמה בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קפ"ו) על דעת הפר"ח כנ"ל, דדבריו נעלמו ממני לא אוכל להבינם כו' דמי יכחיש הקרא אל מול פני המנורה ולא נקרא פני המנורה אלא קנה האמצעי וכו'.

וכתב הח"ס לבאר המחלוקת רבי וראב"ש, דלעולם ליכא מאן דפליג שכל הנרות היו פונים למול נר אמצעי, וכולי עלמא לא פליגי נמי דיערוך אותו לפני ה' שיהיה נר אחד מיוחד הנקרא לפני ד' הוא שקורין אותו חז"ל נר מערבי. ומעתה, רבי ס"ל נר אמצעי היה דולק בזקיפה, ורק לשארי נרות היו פונים מול פני האמצעי, וא"כ היה קשה לרבי אי ס"ד מונחים צפון ודרום הרי כולם בשוה לפני ה', ומהיכי תיתי לחדש לן סברא לומר שנר אמצעי היה מצדד כלפי ההיכל והיכא רמיזא[7], אלא ע"כ מזרח ומערב היו מונחים ויש נר א' לפני ה' היותר מערבי מחבירו והיינו השני למזרח וכדפרש"י בכ"מ. אך ראב"ש מוקי שהיה הנר האמצעי מעוקם ומצדד לצד ההיכל וכמבואר בלשון רש"י מגילה הנ"ל.

ונמצא דלכ"ע אמרינן דאמצעי משובח דהרי כל פיות הנרות היו פונים לעומת האמצעי, ולרבי מוכח טפי דהרי גם הנר המערבי שהוא הנר השני שבמזרח פונה לאמצעי, ש"מ אמצעי חשוב מאוד יותר אפילו מהנר אשר לפני ה'.

והא דפירש"י במגילה דברייתא אתיא כמ"ד צפון ודרום, לא כתב כן משום דהך דכל הנרות היו פונים למול האמצעי אתיא דוקא כראב"ש, אלא לשון אותה ברייתא דמייתי מוכח דהך ברייתא אתיא כמ"ד צפון ודרום היו מונחים מדקרי לאמצעי מערבי, ואילו לרבי מערבי הוא השני למזרח ולא האמצעי, ועוד מדתניא ומערבי כלפי שכינה, ור"ל האמצעי שהכל אליו פונים הוא כלפי שכינה, וזהו למ"ד צפון ודרום מונחים, אבל לרבי היה צריך לגרוס כל הנרות פונים כלפי אמצעי ותו לא, אבל עכ"פ לכו"ע מוכח שהאמצעי משובח[8], ואין מכאן שום הכרח לפסק הר"מ והסמ"ג, עכת"ד.

אולם, לענ"ד אין הכרח לומר דכוונת הפר"ח (והגר"א) הוא דהך דכל הנרות פונים למול נר אמצעי אתיא דוקא כראב"ש, דלעולם י"ל דכוונתם להוכיח מלישנא דקרי למערבי אמצעי אלמא דסוגיא דמגילה אתיא כראב"ש, וכ"ה בס' מים חיים בס' הליקוטים שם לבעל הפר"ח וז"ל, ולי נראה דפסק כראב"ש משום דר"נ דקאמר מכאן שאמצעי משובח ע"כ כוותיה ס"ל דצפון ודרום היו מונחים דאי לרבי הנר השני נקרא מערבי. הרי משמע מזה דאין ההכרח לפסוק כראב"ש מצד פניית הנרות לנר האמצעי, אלא מדקרי מערבי אמצעי (אלמא דרבא ור"נ קאי כראב"ש[9]), וכמש"כ הח"ס גופיה.  

[ויש להעיר דכ"ז ניחא בלישנא דברייתא דמגילה, אבל במנחות שם איתא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי, אמר רבי נתן מכאן שאמצעי משובח ע"כ, הרי דלא קרי למערבי אמצעי].

והוכיחו האחרונים[10] דכ"ה שיטת רש"י עה"ת כאן, דקאי בשיטת רבי מדקרי להו ג' מזרחיים כו' וג' מערביים כו', ואעפ"כ פירש דפונים למול האמצעי.

ולפי"ז נמצא דעיקר ביאור דברי ראב"ש היינו כדפרש"י במגילה דליכא אלא חד כלפי מערב והי' אמצעי שפי הפתילה כלפי מערב משא"כ לרבי דס"ל דליכא רמז בקרא שפי הפתילה האמצעי יפנה כלפי מערב ע"כ ליכא לאוקמי דמנורה מנחי בין צפון ודרום דא"כ כולהו הוו לפני ה', אבל לעולם כ"ע מודו דדרשינן אל מול פני המנורה לצידוד המנורה מול נר האמצעי.

אמנם באמת דעת הר"מ לכאורה מוכח דדברי הברייתא גבי צידוד הנרות לא אתיין שפיר בדעת רבי, דהא שיטת הר"מ בפירוש המשניות מס' תמיד (פ"ו מ"א, וספ"ג במהדו"ק) בשיטת רבי הוא דכל הנרות פונים לצד השכינה, וא"כ ודאי לא אתיא ברייתא דמנחות כדעת רבי, דהא תניא דמצדדין כלפי הנר האמצעי, ולרבי אין פניית הנרות אלא כלפי השכינה[11]. ולפי"ז דברי הגר"א ודעמיה א"ש כפשוטו, דמדינא דברייתא יש להוכיח כשיטת ראב"ש, וכן מדברי ר' נתן דאמר אמצעי משובח דזה דוקא אליבא דראב"ש, דאילו לרבי הלא כל הנרות פונים למערב[12]. וכן תמה בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' קצ"ה) על דברי הח"ס הנ"ל. וביאר שם לרבי דמאי דכתיב אל מול פני המנורה היינו אל מול הרוח שלפני המנורה דהיינו רוח מערבית[13]. ויע' באורך בכ"ז בשו"ת הרא"ם (סי' ס"ב-ס"ה) ויש להאריך בכ"ז.

(וע"ע בד"ז מבעלי תוס' ורשב"ם פ' תרומה (כ"ה ל"ז) ותוס' רי"ד יומא (לט.) ובכור שור וחזקוני פ' בהעלותך כאן דפירשו אליבא דרבי קרא דאל מול פני המנורה שיאירו לצד השלחן שהוא מולו[14]. הרי דלאו כ"ע מודו דדרש' אליבא דרבי צידוד הנרות לאמצעי כמש"כ הח"ס, אלא דאי"ז דעת הר"מ ג"כ הנ"ל דס"ל דכולם פונות לצד מערב ואילו לדעתם הנרות פונות לצד צפון. וע"ע בשו"ת הריב"ש סי' ת"י.)

אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com

 

 

 

[1]אולם יע' בשו"ת כנסת יחזקאל (סי"ז) דס"ל לרש"י למסקנא דנר שביעי הוי נר מערבי וצ"ע. וע"ע בר' הלל בספרי (הובא בתורי"ד יומא שם) דאף לרבי נר האמצעי הוא נר המערבי.

 

[2]כ"ה בפיה"מ במהדו"ק, אבל במהדו"ב פי' האי מתני' (סוף פ"ג דתמיד) אליבא דראב"ש, ובפ"ו מ"א פי' אותה מתני' אליבא דרבי וכ' דלית הל' כוותיה, אבל לעולם פ"ג אתיא כהלכתא אליבא דראב"ש, וע' בתפא"י שם בדעת הר"מ.

 

[3]ויע' בנודב"ת (או"ח סי' קכב') שהק' כן ותמה "אכל נושאי כלי הר"מ שלא הרגישו בזה", והעיר במנ"ח (צז' ז') דכבר הק' כן בלח"מ. וכבר הק' כן בשו"ת הרדב"ז (סי' תתקמ"ה) ג"כ. ויע' מרכבה"מ (בייה"ב ג' י"ב) שכ' דיש להפליא אמאי הראב"ד לא הק' כן על הר"מ.

 

[4]ויע"ש בטו"א (כב.) וקונטרס אחרון.

 

[5]אולם יע' בליקוטי הלכות מנחות שם בזה.

 

[6]והוסיף הפר"ח "ולאו מטעמיה", דהיינו דלא ילפ' ממנורה.

 

[7]והמזרחי כאן ביאר באופ"א דרבי ס"ל דאותו לפני ה' על הנר ופיו קמיירי, ולא על פיו לחודיה יע"ש באורך, וע"ע במאירי בתמיד (סוף פ"ג).