חיי אברהם חג השבועות

בס"ד

דרוש לחג השבועות-בענין "פלפול"

איתא בנדרים (לח.) אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך, ומסיק דקאי אפילפולא בעלמא. ויע' ברא"ש ותוס' שם דפלפולא הוא הבנה וחריפות, והיינו "כתבן שלך" כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות, וע"ע בעין אליהו שם.

ובתמורה (טז.) איתא שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, וי"א אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, וא"ר אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו.

ויש לבאר דדוקא משום דמשה נהג בה טובת עין ונתן פלפול התורה לישראל במתנה, לכן היה אפשר לעתניאל להחזיר ההלכות שנשתכחו ע"י פלפול אחר מיתתו.

והטעם דנשתכחו ההלכות במיתת משה י"ל ע"פ הא דאיתא בעירובין (נד.) אמר ר' אלעזר מאי דכתיב חרות על הלחת, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל (חרות משמע חקוק, ואינו נמחק לעולם, על ידי הלוחות היתה תורה חקוקה לישראל מהשתכח מהן עולמית), הרי כיון דמשה רבינו שיבר הלוחות וגרם לשכחת התורה, לכן י"ל דנשתכחו הרבה הלכות במיתתו. רק כיון דהקדים רפואה למכה ונתן פלפול התורה בטובת עין לכלל ישראל, לכן יכלו להחזיר ההלכות לאחר שנשתכחו.

[ובזה יש ליישב קצת במה שהעירו המפרשים דמשמע מדברי ר' אלעזר דדרש ענין שבירת הלוחות לגנאי ממה שכתב דגרם לשכחת התורה, ואילו מדברי הגמ' (יבמות סב. וש"נ) הובא ברש"י ס"פ וזאת הברכה דהסכימה דעתו לדעת המקום, דכתיב אשר שברת, אמר ליה הקב"ה למשה יישר כחך ששברת משמע דדרש לשבח ששיבר הלוחות וצ"ע. אמנם לפי הנ"ל י"ל דגם ר' אלעזר דרש ענין שבירת הלוחות לשבח, והיינו דעל ידי שבירת הלוחות ושכחת תורה מישראל היה צורך להחזיר ההלכות מכח הפלפול וללמוד ולהבין היאך לדרוש תורה שבעל פה מתוך הכתב שהוא מעלה מצד עצמו, וכעי"ז יע' באור החיים (תזריע י"ג ל"ז, והובא דבריו לקמן) דעיקר הלימוד היום הוא לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב].

ולא לחנם ניתנה למשה פלפול התורה בכתיבת לוחות שניות, דהא כיון דשיבר את הלוחות הראשונות ואיכא שכחת התורה עי"ז, לכן קבל פלפול התורה בלוחות השניות, דעל ידי זה אפשר להחזיר ההלכות מתוך פלפול אם יהיה צורך לכך, וממילא הקדים הרפואה למכה ונתן בטובת עין פלפול התורה לכלל ישראל, דכיון דאיכא שכחת התורה בעולם אחר ששיבר הלוחות ויצטרכו להחזיר ההלכות כשישכחו אותם, לכן הוצרך לתת כח הפלפול לכלל ישראל.

ונראה להוסיף דזה שמשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל היה נתינה גמורה ולא השאיר אצלו תורת הפלפול כלל, ובזה מובן הא דאיתא במנחות (כט:)[1], אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים (תגין) לאותיות, אמר לפניו רבש"ע, מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות[2]. אמר לפניו, רבש"ע, הראהו לי, אמר לו חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו, כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך, אמר להן הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י, אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני, ע"כ. והלא יש להקשות אמאי לא היה יודע משה מה הן אומרים, הלא ניתנה לו מתנת הפלפול, והוא הרמזים בצורות האותיות כמש"כ הרא"ש שם, אלא יש לומר דנהג בה טובת עין ונתנה לישראל לגמרי[3].

ובזה יש לבאר הא דנתיישבה דעתו כשאמר ר' עקיבא על דבר אחד דהלכה למשה מסיני הוא, דהא מבואר בגמ' בתמורה הנ"ל דהחזיר עתניאל בן קנז על ההלכות שנשתכחו ע"י פלפול, אבל הלכה למשה מסיני לא היה אפשר להחזיר ע"י פלפול, ומה ששכחו שכחו (יע"ש בתמורה טז:). והיינו משום דענין הפלפול הוא למצוא כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב, ואילו הלכה למשה מסיני הוא בלי רמזים במקרא[4], ולכן נתיישבה דעתו דוקא אצל הלכה למשה מסיני, דבשאר ההלכות המרומזים במקרא שפיר יש להחזירן (אם ישתכחו) ע"י כח הפלפול, משא"כ בהלכה למשה מסיני איכא מעלה דעומד בפנ"ע דאי אפשר להחזיר אותם ע"י פלפול, ובזה איכא מעלה למשה בלבד.

ויש להטעים עיקר דברינו עם דברי האור החיים הידועים (תזריע י"ג ל"ז) וז"ל, וראיתי ליישב מאמרי רז"ל שאמרו (ויק"ר פכ"ב א') שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואמרו במקום אחר (במד"ר פי"ט ו') כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה כאומרו הדברים עשיתים אעשה לא נאמר וכו' יע"ש דבריהם, וכן כמה מאמרים שדומים לזה. ונראה כי ישוב המאמרים הוא כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה עד שתמלא הארץ דעה אין חידוש שלא ידעו משה.

אבל ההפרש הוא כי משה נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כלן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים.

וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב, ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עקרן של דברים הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה כו', ודברים אלו נכונים הם, עכ"ל.

הרי דר' עקיבא דרש מכל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות שהוא ענין הפלפול הנזכר במס' נדרים דניתנה למשה כביאור הרא"ש ותוס' שם דהיינו לדרוש הלכות מתוך הכתב, ועל זה כתב האור החיים דענין זה לא נמסר למשה[5]. אולם לפי דרכינו יש לבאר באופן אחר קצת, דבאמת ניתן למשה כח הפלפול רק דנתן בטובת עין מתנה גמורה לכלל, ולכן לא ידע מה הן אומרים.  

ואולי יש להוסיף לכל זה ביאור להא דכתב משה רבינו י"ג ספרי תורה ביום מותו כדאיתא במדרש הובא ברא"ש פ' ערבי פסחים (סי' י"ג) הענין הוא כי ידע שישכחו ההלכות בימי אבלו מכח שבירת הלוחות, ולכן הקדים ונתן כח הפלפול לכלל ישראל כדי שיהא אפשר להחזיר ההלכות אם ישתכחו כמש"נ, וכיון שענין הפלפול הוא למצוא הרמזים מן הכתב עצמו, לכן כתב י"ג ספרי תורה ונתן לכל שבט ושבט כדי שידרשו מן הכתובים כל ההלכות הנצרכות.

 

  ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com

 

 

 

[1]וע"ע במדבר רבה (י"ט ו').

 

[2]ויע' סוטה (מט.) משמת ר"ע בטל כבוד התורה, ופירש"י שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה.

 

[3]ובחבצלת השרון (חג השבועות) כתב דאפשר שר"ע דרש דברים שעדיין לא ידע משה, שכן למשה ניתן רק כח הפלפול.

 

[4]יע' בזה בהקדמה להעמק שאלה ועוד.

 

[5]וצע"ק, דהלא הדרשות של ר"ע הם לדרוש מהתגין היכן רמוזים ההבנה ותושב"ע, ואילו האור החיים קאי אדרשות תורת כהנים וכיו"ב שהם עיקר הדרשות שדרשו חז"ל ומצאו להם מקום בתורה שבכתב, ואולי הכוונה לומר דמשה לא ידע שניהם.

 

Share on Facebook
Share on Twitter