פרשת בהר

לימדונו חכמינו ז״ל שפנים רבות (דרכי פרשנות שונות) יש לתורה ובעיקר ארבע (פרד״ס בראשי תיבות): פשט, רמז, דרש וסוד.

אחד מגדולי פרשני התורה לפני כ- 330 שנה, והוא רבי חיים בן עטר - המכונה בעל "אור החיים" הקדוש על שם פירושו, מצא בדרך של רמז עניין ציוני מובהק בפרשתנו.

לדבריו, הפסוק "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גאלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" (ויקרא כ״ה , כ״ה) מרמז שבית המקדש הנחשב לאחוזת ה' בעולמנו, כי שם הוא (ית"ש) משרה את שכינתו, בחורבנו מחכה לגאולה. ונתבעים הצדיקים שבעם ישראל, הנחשבים לאחיו של בורא עולם, לפעול מלמטה במעשיהם להביא לידי הגאולה הזאת. אליהם קורא הקב״ה "הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם? ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשולחן אביכם...?" וממשיך הפרשן וקובע ביחס לאלה הצדיקים אשר אינם נענים לקריאה הזאת: "ועל זה עתידים לתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב"..<