חיי אברהם פרשת מצורע

בס"ד

 

בענין "התורה חסה על ממונן של ישראל"

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת (י"ד ל"ו)

ופירש"י שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע, נזקק להסגר, וכל מה שבתוכו יטמא. ועל מה חסה תורה, אם על כלי שטף, יטבילם ויטהרו, ואם על אוכלין ומשקין, יאכלם בימי טומאתו, הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה. ומקורו בתו"כ (פרשה ה') ומשנה בנגעים (י"ב ה').

והכי איתא התם, וצוה הכהן ופנו את הבית, ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים (פי' הרע"ב שאינן בכלל טומאה), דברי רבי יהודה, ר"ש אומר