פרשת מצורע

בפרשתנו השבוע פוגשים אנו בהיגד האומר : "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע בבית ארץ אחוזתכם"(ויקרא יד'/לד').

הורונו מפרשי התורה שמשמעות השורש נ-ת-ן בלשון המקרא היא - נתינת מתנה. בפסוק הנ״ל נמצא השורש ההוא פעמיים- הן בתחילתו והן בהמשכו. כאשר מדובר בארץ אחוזתנו יש לנו הזדהות מלאה שהיא אומנם מתנה נפלאה. אולם נאשר מבטיח לנו הבורא גם מתנת "נגעים" בארצנו עולה על דעתנו לומר למיטבנו כלפי ה"מתנה" ההיא, לא מעוקצך ולא מדובשך.

תגובה כזאת מקורה באי הבנה בכל הקשור לנושא הנגעים שעליהם מדבר המקרא בפרשתנו ובפרשה הקודמת "תזריע".

יחס הבורא (ית') כלפי עמו ישראל מצטייר לא פעם כיחס של אב לבן. ענינו של אבא טוב הינו להביא למקסימום גידול ושלמות האפשרית בכל המובנים ובכל התחומים. האב מאמין בכוחותיו החיוביים של בנו, לא יוכל להיות אדיש כאשר הבן אינו מוציא אותם הכוחות הטמונים בו מהכח אל הפועל בגלל קלות דעת ודחפים לנהנתנות רגעית. באכפתיות מלאה הוא יפעיל את דרכי ההענשה המועילות על פי תורת החינוך.