נצחיות המצוות - פסח

 

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:"

 

פסוק זה מהווה בהגדה תשובה לרשע על שאלתו "מה העבודה הזאת לכם" ולכאורה לא ברור כיצד הוא מהווה תשובה שהרי התשובה ברורה מאליה, ואינה מחדשת דבר (ואם נאמר שהוא לא ידע זאת לא ברור מדוע הוא נקרא רשע, והיה צריך להיקרא בור). כמו כן לא ברור מדוע מובאת בסוף העניין הנקודה של שמירת החוקה מימים ימימה שהרי לפסח יש טעם מובן והוא אינו חוקה.

בביאור העניין כותב הגרי"ד סולובייצ'יק בעל בית הלוי דברים חשובים מאוד, הנוגעים גם לתקופתנו. הבית הלוי מבאר שהרשע אינו אדם שהידיעה על יציאת מצרים חסרה לו אלא באדם שיש לו טענה על הרלוונטיות של חג הפסח לתקופתנו. עפ