חג פורים

בס"ד

חג הפורים נחשב לאחד משני חגים שתקנו לנו חכמים ונשארו להלכה עד ימינו. במקורו היה חג הפורים  מנוי בין הימים הטובים הנמנים במגילת תענית ובמשך השנים נשכח זכרם, אולם על ימי הפורים נאמר אסתר פרק ט פס' כח "וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם".

"מלמד שאפילו אם כל המועדים יהיו בטלים אבל ימי הפורים לא יבטלו" [מדרש משלי]:

וביאר בתורה תמימה "כפי דמשמע מרמב"ם סוף הלכות מגילה הוי הפירוש שזכרון הצרות מכל המועדים יהיו בטלים שלא יזכרו עוד, כמש"נ כי נשכחו הצרות הראשונות, אבל זכרון ענין פורים לעולם ישאר קיים, ואם קבלה היא נקבל, ומפי אבא מארי שליט"א שמעתי לפרש דהכונה היא דבזה חלוק נס פורים מנסי שאר המועדים, יציאת מצרים, מתן תורה וענני כבוד בסכות, דבעוד שהם היו נסים גלוים שאין להסתפק בהם, הנה נס פורים אף על פי שהכל היה מאת ה' אף על פי כן היה כל ענינו בדרך הטבע באופן שמי שלבו חלק מאמונת ה' יכול לפרש הכל בדרך הטבע, וזהו שאמר אם גם נסים גלויים כמו בכל המועדים יפסקו, אבל נסים הכמוסים בדרכי הטבע לעולם לא יבטלו וכפי שיראה בכל דור ודור המסתכל בהליכות עולם בכלל ובחיי ישראל בפרט"

וזכרם לא יסוף – "מלמד שמגלת אסתר לעולם לא תבטל" [ירושלמי מגילה פ"א ה"ה].

ויש לראות הרי כל עניין הזכרת ימי נס בכללם הוא משום הודאה לה' וקביעת הדעה הנכונה בלב המאמינים בדת שאין המקרים הקורים לפנינו אלא בכוונת המנהיג את כל ברואיו.

ויש לבאר שדברי הערוך השולחן הנ"ל שכל קביעת חג לזכר הנס הלא גלוי והמוסתר בקורות הימים היה בזה משום לימוד אמונה ועיון בהנהגת ה' עד שנקבע פה בלב האומה שהנהגת ה' יכולה להתבטאות גם באופן שנראה כקורות כל אומה ועם גם ששייכים לשאר משפחות האדמה. וכאן נקבעה בתוכם אמונה קבועה ונצחית שנקבעה בדעת האומה שה' כותב את ימי האומה לגאלם מכל צר.

והנה באופן מפתיע פרשה עוקבת המופיעה בספר עזרא ומתייחסת גם היא אל המתרחש בזמן שיבת ציון אבל בשנת מלוך דריווש[1] (שעל פי מסורת אחת הוא בנה של אסתר) וכמובא בדברי חכמים שהכתוב על דברי השטנה שכתבו כנגד עולי ציון בפעם הראשונה הוא קשור לימים אלה של נס פורים

(עזרא פרק ד פס' ו) "וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם"[2]

וכמו שפירש רש"י שהשטנה הייתה שלא לבנות את בית המקדש. וזה קרה בדורו של אחשוורוש כמה דורות אחרי כורש.

 ויש להוסיף לזה את הכתוב בס' עזרא פרק ו

"בֵּאדַ֛יִן דָּרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שָׂ֣ם טְעֵ֑ם וּבַקַּ֣רוּ׀ בְּבֵ֣ית סִפְרַיָּ֗א דִּ֧י גִנְזַיָּ֛א מְהַחֲתִ֥ין תַּמָּ֖ה בְּבָבֶֽל:

"וְהִשְׁתְּכַ֣ח בְּאַחְמְתָ֗א בְּבִֽירְתָ֛א דִּ֛י בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה מְגִלָּ֣ה חֲדָ֑ה וְכֵן־כְּתִ֥יב בְּגַוַּ֖הּ דִּכְרוֹנָֽה:" בִּשְׁנַ֨ת חֲדָ֜ה לְכ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּא֘ שָׂ֣ם טְעֵם֒ בֵּית־אֱלָהָ֤א בִֽירוּשְׁלֶם֙ בַּיְתָ֣א יִתְבְּנֵ֔א אֲתַר֙ דִּֽי־דָבְחִ֣ין דִּבְחִ֔ין וְאֻשּׁ֖וֹהִי מְסֽוֹבְלִ֑ין... וְ֠אַף מָאנֵ֣י בֵית־אֱלָהָא֘ דִּ֣י דַהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּ֛ק מִן־הֵיכְלָ֥א דִי־בִירוּשְׁלֶ֖ם וְהֵיבֵ֣ל לְבָבֶ֑ל יַהֲתִיב֗וּן וִ֠יהָךְ לְהֵיכְלָ֤א דִי־ בִירֽוּשְׁלֶם֙ לְאַתְרֵ֔הּ וְתַחֵ֖ת בְּבֵ֥ית אֱלָהָֽא" [דריווש המלך נתן צו וחפשו בבית הספרים (ארכיון) שם מונחים המסמכים של מלכות בבל, ונמצא בעיר אחמתא[3] (וי"מ בכלי מיוחד לשמירת תעודות[4]) שבמדי מגילה ובה כתב זכרונות שיש בה צו מאת כורש המלך שבית המקדש שבירושלים ייבנה שם יקריבו קרבנות וגם כלי הזהב והכסף של בית האלקים אשר הוצאו משם ע"י נבוכדנאצר והובלו לבבל יוחזרו ויובאו להיכל שבירושלים למקומם]

והנה אחמתא שלפי הזיהוי ההיסטורי שלה היא חמאדאן שבאירן שלפי מסורת יהודי פרס היא שושן ושם נמצאים לפי המסורת קבר מרדכי ואסתר הייתה גם המקום שבו נמצאה אגרת כורש המצהיר ומאשר שיבת יהודי בבל לארץ ישראל והסכמתו לבניית המקדש מחדש, וכל זה בשל הערעור והשטנה שעוררו יושבי הארץ הנכרים שניסו להניא לב השליט מבנית ירושלים והמקדש, ולהפריע לשיבת ציון.

ויש לראות עד כמה דומה האופן שבו מתגלה במקרה צו המלך שכמעט הביא להפסקת בנית ירושלים והמקדש והתגלה במקרה בגנזך באותו המקום בו ניתן, ואילולי כן מה היה המשך שיבת ציון וגם זה מבטא בצורה דומה את השגחת ה' המתגלה בצורה עלומה מבעד למאורעות[5].

ובהמשך הפרק נראה דבר מעניין שמזכיר את חג הפורים בעוד שני דברים לפחות אחרי שהגיעה מזימתם של תתני פחת עבר הנהר ושתר בוזני עוזרו לפני דריווש להפסקת בנית המקדש, צווה עליהם דריווש כי לא רק שלא יפריעו ליהודים אלא גם יתחייבו מעכשיו לתת בהמות לקרבנות וחטים ועצים ויין ושמן "וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א חִנְטִ֞ין מְלַ֣ח׀ חֲמַ֣ר וּמְשַׁ֗ח כְּמֵאמַ֨ר כָּהֲנַיָּ֤א דִי־בִירֽוּשְׁלֶם֙ לֶהֱוֵ֨א מִתְיְהֵ֥ב לְהֹ֛ם י֥וֹם׀ בְּי֖וֹם דִּי־לָ֥א שָׁלֽוּ". ולא רק זה אלא שמי שלא יקיים צו זה ייעקר עץ מחצרו ויתלוהו עליו ואת ביתו יהרסו "וּמִנִּי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֗שׁ דִּ֤י יְהַשְׁנֵא֙ פִּתְגָמָ֣א דְנָ֔ה יִתְנְסַ֥ח אָע֙ מִן־בַּיְתֵ֔הּ וּזְקִ֖יף יִתְמְחֵ֣א עֲלֹ֑הִי וּבַיְתֵ֛הּ נְוָל֥וּ יִתְעֲבֵ֖ד עַל־דְּנָֽה"

והנה יש לשים לב לכך שיש הבדלי נוסח בין לשון אגרת כורש המופיעה בסוף דברי הימים (דה"ב ב פרק לו, ובתחילת עזרא)

וייתכן שהנוסח האמיתי הוא המופיע להלן שעליו כתוב שהועבר ע"י שליחי המלך כקול מבשר מבורא עולם על היתר שיבת ציון וחידוש המקדש והנוסח המופיע בדכרונה הוא רק נוסח תזכיר בקצרה על עיקרי הצו.

ועכ"פ מכאן מודעה רבה לאמונתנו שבורא עולם מעולם לא עזבנו וקול הפסוק יהדהד בעולמנו עד ביאת גואל צדק בקרוב

"כֹּה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ׀ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְקֹוָ֧ק אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל:"

בברכת פורים שמח בסמיכת גאולה לגאולה.

 

 

 

[1] דריווש הראשון שעל פי הידוע בהיסטוריה היה מושל ושולט בממלכתו האדירה שאותה ירש מכורש (אחרי תקופת ביניים של כנבוזי בנו של כורש) בסובלנות לכל העמים שתחתיו והנה סדר ה' ית' שבימיו תושלם עבודת המקדש בשנת שש למלכותו. ולפניו מלך אחשוורוש הנקרא גם אחשירש (ואולי נרמז בשמו של המלך המובא בשינוי מה בסוף המגילה) והוא זה שבימיו ניסו צרי יהודה להפריע את שבי ציון מבניית החומות וכינון המקדש.

 

[2] וכמובא בסדר עולם רבה (ליינר) פרק כט "והרגו בשושן חמש מאות איש ותלו את עשרת בני המן, על אשר כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם".

 

[3] כתבתי כך לפי מחקרים רבים שהביטוי המופיע בס' עזרא 'אחמתא' הוא כינוי מקום והיינו לעיר הבירה של מלכי פרס אחמתא (אכבטנה, או חמדאן של היום) שמשה בירת קיץ למלכי האכמנידים כורש ישב שם בתחילת מלכותו וסביר שנוסח הצו (הדכרונה) השתמר בגנזך המלוכה דווקא שם.

 

[4] לפי המבואר במפרשי המקרא רש"י אבן עזרא מצודת דוד ומלבי"ם שפירשו כן. אמנם אפשר לשים לב שגם להם לא היה נהיר כל כך ביאורו של מונח זה, כמ"ש רש"י כתב "כן פתרו אנשי הפתרון שהוא כלי העשוי לאגרות ולגליונים ולספרים". וכמ"ש האבן עזרא "יש אומרים שהוא מן חמת מים או הוא שם כלי יגנזו בו כתבי הזכרונות".

 

[5] והנה יש לשים לב לשינוי הנוסח בין הצהרת המלך כורש המוזכרת בתחילת ס' עזרא ובסוף דברי הימים, שלשונו קצובה פסקנית ונלהבת לבין הנוסח המובא בדכרונה שהוא מפורט וענייני בלבד –ראה מאמרו החשוב של דר' ש אברמסקי מחניים גי' עה.

Share on Facebook
Share on Twitter