בענין "זמן כתיבת המשניות והגמרא"
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל (ל"ד כ"ז)
פירש"י (ד"ה האלה) ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה[1].
ומקורו בגיטין (ס:) ותמורה (יד:) דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב, כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב, כי ע"פ הדברים האלה, הא כיצד, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב (פירש"י מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת). דבי רבי ישמעאל תנא אלה, אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות. ובתמורה שם אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה, והלמד מהן אינו נוטל שכר.
ובגטין שם (ס.) איתא ר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב (פירש"י שום דבר גמרא והלכה ואגדה), אלא כיון דלא אפשר (מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת), עת לעשות לה' הפרו תורתך (ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים הפרו דברי תורה לשעה הצריכה).
והנה, מורגל בפי העולם לומר, שרבי סידר ששה סדרי המשניות והעלה אותם בכתב, וכן רבינא ור' אשי לגמרא [וכ"כ ר' בחיי בפרשתן יע"ש]. אמנם, באמת הוא פלוגתא גדולה בין רבותינו הראשונים ואחרונים, והאריכו הרבה מפרשים בענין זה, ודייקו מכאן ולכאן מתוך סוגיות הש"ס, ובפרט מסוגיות הנ"ל, והדברים רחבים מני ים. ובהקדמה לסמ"ג (הוצ' מכון ירושלים) בביאור ר' אייזק שטיין (מתקופת הבית יוסף) כתב וז"ל, שמעתי ממקצת לומדים שאמרו איך שרבי כתב המשניות מששה סדרים ורב אשי כתב הגמרא. ואמרתי להם שאינו כן, רק סדרום ולא כתבום, ובקשו ממני להוכיח שלא כתבום, וכן עשיתי, וזהו נוסח ההוכחה וכו', יע"ש[2].
שיטת הר"מ בהקדמה ליד החזקה דרבי כתב המשניות ורב אשי כתב הגמרא וז"ל, רבינו הקדוש חיבר המשנה, ומימות משה ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבע"פ, אלא בכל דור ודור, ראש בית הדין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון בשמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה לרבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה, אלא במדה משלש עשרה מדות, והסכימו עליהן בית הדין הגדול. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש. והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינין וכל הביאורין והפירושין ששמעו ממשה רבינו, ושלמדו ב"ד של כל דור ודור בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו ברבים, ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם, ורבצו בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל וכו'. חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם, כדי שילמדוה במהרה, ולא ישכח. וישב כל ימיו הוא ובית דינו, ולמד המשנה ברבים וכו'. ורב אשי הוא שחיבר התלמוד הבבלי וכו'.
אמנם שיטת רש"י משמע בכמה מקומות דגם המשנה וגם הגמרא רק נכתבו בדורות המאוחרים ביותר כמש"כ האחרונים. איתא בב"מ (פה:) דר' חייא (תלמידו של רבי) עבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, שכתב חמשה חומשי תורה ומלמד חומש אחד לכל אחד מחמשה תינוקות, "ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי", ופירש"י על פה. וכ' המהרצ"ח שם[3] ועוד מפני שהמשנה לא נכתבה עדיין בזמן רבי חייא רק בזמן אחרון, [והביא שכן שיטת הסמ"ג בהקדמה ובמצות ל"ת ס"ה], וכן דקדק רש"י בעירובין (סב:), דאיתא התם א"ל ר' יעקב בר אבא לאביי כגון מגילת תענית דכתיבא ומנחא מהו לאורויי באתרי דרביה. ופירש"י להכי נקט מגלת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפי' אות אחת חוץ ממגילת תענית, ולהכי קרי לה מגלה עכ"ל. הרי דאפי' בזמן אביי לא היתה דבר הלכה כתובה.
ובב"מ (לג. ד"ה ואינה מדה) פירש"י שבימיהם (זמן התנאים) לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן לכתוב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורות [אחרונים] לכתבו עכ"ל. ודקדק מזה החקרי לב (או"ח ח"א סי' י"ב דף י"ב, וע"ע בסי' מ"א) דגם הש"ס שסידר רב אשי לא סידרו בכתב כי אם בעל פה, ובדורות סמוך לזמן רש"י התחילו לכתוב, וא"כ כש"כ דס"ל הכי במשניות דרבי, והביא רש"י בב"מ שם (עמוד ב') יע"ש, ותמה על הר"מ בהקדמה הנ"ל בכמה קושיות והניח דבריו בצ"ע. [אלא דגירסתו ברש"י היה התחילו דורותינו לכתבו, וגי' דידן הוא כמו שנדפס בע"י, התחילו דורות אחרונים לכתבו, וכמו שהעיר החיד"א עליו, הובאו דבריו בסמוך].
וכתב החקרי לב שם להוכיח דרבי לא התיר כלל לכתוב המשניות, מהא דהגמ' בגיטין הנ"ל הוכיחה דשרי לכתוב דברים שלא ניתנו ליכתב, כגון תורה שבעל פה, ומשום עת לעשות לה', מר' יוחנן ור"ל דעיינו בספרא דאגדתא אע"פ דלא ניתן ליכתב, ואמאי לא הוכיחה כן מהא דרבי כתב המשניות, אלא ודאי דרק סדרם בע"פ.
וכתב עוד דכן נראה ממה שאמרו משנה ראשונה לא זזה ממקומה, וכמה סתמי סתרי אהדדי, ואי היה בכתב, ה"ל לכתוב בשניה ודלא כמו שכתוב בתחילה, וגם בכמה דוכתי אמרינן מאי אולמי האי מהאי, והכוונה דלא ידעינן הי מינייהו באחרונה, ואי היה בכתב לפחות היה לו לעשות מהדורה בתרא על ענין זה, אלא ודאי הכל היה בע"פ, וכיון שלימד לכמה תלמידים כן לא היה בידו לקבוץ אותם ולומר לכולם שחזרו בו. וכן נראה ממש"כ בכמה דוכתי חסורא מחסרא, ותני הכי, ואי היה בכתב ניתי רוב ספרי המשנה ונחזי היכי כתוב, עכ"ד החקרי לב.
ובפתח עינים להחיד"א בב"מ שם הביא דברי החקרי לב ותמה עליו וז"ל, לא ידעתי איך סבל לומר שהש"ס לא נכתב עד סמוך לזמן רש"י וכו'. והביא דברי הר"מ בהל' מלוה ולוה (ט"ו ב') שכתב וז"ל, הגיע לידי במצרים מקצת תלמוד ישן כתוב על הגוילים כמו שהיו כותבין קודם לזמן זה בקרוב מחמש מאות שנה וכו' ע"כ, ותמצא שנכתבה הגמ' הזו כמו ק"ס שנה אחר חתימת התלמוד וכו', ואיך רש"י יחלוק במציאות ובודאי ידע שפיר מאלו הגמרות הכתובות. ושוב הביא דברי רב שרירא גאון שכתב כמה פעמים דרבי כתב המשניות[4].
ויישב דברי רש"י בב"מ הנ"ל דמיירי בימי רבי שבימיהם לא היתה גמ' כתובה, וע"ז כתב רש"י התחילו דורות אחרונים לכתבו כלומר רבינא ורב אשי שהם כתבו התלמוד. והוכיח מרש"י להיפך, דלעולם רבי כתב המשניות, מהא שכתב שבימיהם לא היתה גמ' בכתב, והל"ל לא היו משנה וגמ' בכתב, אלא משמע דהיתה משנה בכתב, יע"ש בזה באורך.
וכן יישב הא דר' חייא לא כתב משניות להנך שיתא ינוקא, דרבי כתב המשנה בסוף ימיו, והא דר' חייא הוה מקמי דכתב רבי המשנה. ובענין חסורי מחסרא הביא מס' הקנה דענינו הוא שרבי קיצר המשנה שהיו בזמן הקודמים לו, והמשנה הנותרת השיב את שמה תוספתא, על שיש בה תוספת על המשנה הזאת, וכשאין התלמוד יכול לתרץ המשנה, חוזרים ומתרצים אותה מן התוספתא, כלומר מחוסרת היא מהתוספתא, וא"כ בכוונה קיצרה, ואין מזה טענה על הר"מ, ע"כ דברי החיד"א, וע"ע בשם הגדולים להחיד"א (ערך רבי). ויע' בחקרי לב (יו"ד ח"ב קונט' כונן לחקר עמ' תק"ל) שהשיב על כל הראיות של החיד"א באורך.
וכנראה דאיכא הכרעה שלישית לר' יונה, שכתב בפירושו לאבות (א' א', ד"ה ונביאים) וז"ל, והיתה הקבלה מחכם לחכם עד שנתקבצו כל חכמי ישראל ונזרקו עצה מפי כולם להיכתב תורה שבע"פ וכתבו וחתמו התלמוד, ואח"כ לא נוסף בו דבר ולא נגרע ממנו עכ"ל, ומשמע קצת שרבינא ור' אשי העלו על הכתב המשנה והגמ' ביחד.
ויש להוכיח דפליגי בזה בעלי התוס' והרא"ש בכמה מקומות. כתבו תוס' בריש כתובות (ב:) בהא דאיתא בגמ' לא נשאו לא קתני אלא לא נישאו וז"ל, מקובלין היו כך לקרות לא נישאו, ע"כ. ר"ל, דאע"ג דנכתב "נשאו", מ"מ היה קבלה לקרות "נישאו". ובתוס' הרא"ש כ' וז"ל, יש מקשים מנא ידעינן דלא קתני נשאו דלא נישאו נמי ניכתב בלא יו"ד א"כ מצינן למיקרי לא נשאו כמו לא נישאו כו', ולי נראה דאינו קשה שהרי לא היה להן כתובה תורה שבעל פה וגורסין על פי הקבלה והיה ידוע להן היאך קבלו הקריאה, עכ"ל.
ובחולין (לו:) הוכיחה הגמ' דחיבת הקדש דאורייתא מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא, דלא אתכשר בדם, דדם קדשים אינו מכשיר, ולא איתכשר במשקי בית מטבחיא, דהא אר"י בר חנינא משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין. ופריך וכי תימא תרגמא אדם (אבל מים של בית מטבחיא לעולם מכשיר), והא משקי קאמר, אלא לאו דאתכשר בחבת הקדש. וכתבו תוס' (ד"ה וכי) דעיקר דיוקא לאו מדקתני משקי ביו"ד, דמנא לן, דלמא כתיבא משקה בה"א, אלא אדכן סמיך דמשמע לשון רבים, ע"כ. וצ"ע כוונתם, דאם היה כתיבא, ניתי ספר וניחזי אם היה כתיבא משקה או משקי, וי"ל. ועכ"פ הרי ס"ל דהיה כתיבא מימרא דריב"ח[5]. ואילו בתוס' ברא"ש שם כתב וז"ל, עיקר הדיוק מדנקט דכן לשון רבים דדילמא משקה בה"א קאמר ולא ביו"ד[6]. הרי דנקט דהיו גורסים בע"פ ולא בכתב.
וברא"ש בכתובות (פ"ב סי' י"א) כתב אהא דאיתא שם, ספר שאינו מוגה אמר ר' אמי עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנאמר אל תשכן באהליך עולה, פרש"י ס"ת נביאים וכתובים, ואפשר שפירש כך משום דבימי רב אמי לא היה להם כתובים ספרים אחרים, עכ"ל.
ובנדרים (לה.) איתא כעין הך גמ' דכתובות הנ"ל, א"ר אשי דיקא נמי דקתני שניתנה לו ולא קתני שנתנה לו, וציין בגל' הש"ס בתוס' בכתובות שם לפי' הר"ן בנדרים שכתב וז"ל, כלומר שכך היתה קבלה בידם לקרות נתנו בחירק אף על פי שאין בכתיבה שום הפרש. וגם בזה פליג הרא"ש שם וז"ל, בעל פה היתה הגירסא שגורה בפיהם[7].
ואולי יש בזה דיוק קל, בריש ב"מ (ב.) כתבו תוס' (ד"ה שנים) ואף על גב דבתרי מסכתא אין סדר למשנה ואיכא מ"ד כולה נזיקין לאו חדא מסכתא הוא ה"מ לענין מחלוקת ואח"כ סתם, לפי שרבי לא היה לומד כסדר אלא כמו שהיו חפצים התלמידים, אבל כשחברם על הסדר חברם וצריך בכל מסכתא טעם למה נשנית אחר שלפניה. ואילו בתוס' הרא"ש שם הק' וז"ל, כיון דרבי סדר כל המסכתות על הסדר אמאי אמרינן אין סדר למשנה, ותירץ כתוס', אלא שכתב והם לא למדו המסכתות כסדר שסדרן רבי אלא המסכתא שהיה לבם חפץ הילכך אין סדר למשנה לענין סתם ואח"כ מחלוקת אבל רבי סדרן על הסדר, ע"כ, הרי דבמקום דנקטו תוס' דרבי חיבר המשנה, נקט הרא"ש דרבי סידר המשנה, וי"ל ע"פ הנ"ל, דס"ל לתוס' דרבי כתב המשניות ולכן נקט לישנא דחיבור, ואילו הרא"ש ס"ל דרק גרס המשניות בע"פ וסידר המשניות לפי הסדר, אבל עדיין לא ניתן ליכתב משום עת לעשות לה'.
אשמח לקבל תרומות והערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com
[1]משמע מרש"י שהוא איסור גמור מה"ת, ונחלקו הראשונים בזה, ואכ"מ. אולם השמיט דרשת דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, וי"ל.
[2]ובעקבותיו, יע' באורך בספרי מהרצ"ח ובתשו' הגאונים שערי תשובה בפי' איי הים )סי' קפ"ז(, ועוד הרבה. ומצאתי שבעים וחמש שיטות מדברי הגאונים וראשונים ואחרונים בזה, ואי"ה הדברים יקנו שביתה במקו"א, וכאן מובא רק עיקר השיטות הידועות ועוד קצת דיוקים.
[3]והאריך בכ"ז בספרו, והביא הרבה ראיות שר' לא כתב המשניות יע"ש. ומעצם הגמ' גם יש להוכיח דרבי לא כ' המשניות מהא דר' חייא לא כתב להם המשניות, וכן מובא הך ראיה בעוד אחרונים בלי דברי רש"י, והיא היא.
[4]והאריכו המפרשים בדברי ר' שרירא גאון בזה ובנוסחאות שונות והדברים ארוכים.
[5]אמנם יע' רש"ש שם.
[6]ובאמת כ"ה לשון הגמ' וכמו שדייק המהרצ"ח.
[7]והרש"ש שם ובכתובות שם השוה דעתם, והנלענ"ד כתבתי.
