סופגניות של גויים בחנוכה

שאלה:

האם ניתן לקנות סופגניות מהגויים?

תשובה:

וודאי שישנה כאן בעיה של פת עכו"ם בסופגניות אפויות וכן גם בישולי עכו"ם בסופגניות מטוגנות. אבל על כל זה ניתן להתגבר יחסית בקלות[1].

אך בעיה נוספת נידונת בפוסקים שעליה נרחיב. רק אציין שנלענ"ד שכיום היא לא מצויה, מ"מ הדיון מעניין ויש לו גם זוית מיוחדת לחנוכה. דרך אגב בספרות ההלכתית בדיון לגבי שמרי יין (של 'סתם יינם' שדינו הוא שאסור בהנאה), מצינו התייחסות לחנוכה, כאשר דנו בגלוסקאות שהותפחו ע"י שמרי יין. מתברר שלדעות מסוימות התאריך של חנוכה הוא 'אבן זמן' עקרונית בדיני כשרות, (בהמשך נסביר מדוע).

הדיון לגבי הגלוסקאות בנוי על ההיתר של פת פלטר שנהגו רבים להתיר. וודאי שכל ההיתר בנוי על זה שכל חומרי הגלם הינם כשרים הבעיה מתחילה כאשר חומרי הגלם הם בעייתיים בדרך כלל לא אמורה להיות בעיה במאפים.

הקמח - כשר (את בעיית 'חדש' פתרו ואכמ"ל).

השמן – כל זמן שהוא לא מן החי הוא כשר.

הסוכר ושאר הממתיקים – גם הם כשרים

הבעיה היא חומר ההתפחה (=ההחמצה) אם עושים זאת משאור אז אין בעיה, הבעיה התחילה כאשר הוא נעשה משמרי ענבים.

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות יין נסך [ז]

"אמר מהר"ש יש נוהגין שלא לאכול גלוסקאות עכו"ם מכניסת הבציר עד חנוכה, משום דמחמיצין אותן בשמרי יין, ולאח"כ אוכלין אותם הואיל וכבר נתייבשו בטיל טעמן. ויש שאינן נמנעין מלאוכלם, דכה"ג אשכחן טובא דתלינן, אף על גב דהאיסור קרוב לודאי".

לפי דברי המהרי"ל כל הדיון הוא רק בחלון הזמן מתחילת הבציר (סוף חודש אלול) עד חנוכה.

באותו זמן ישנם הרבה שמרי יין שהופקו בתהליך יצירת היין, והם חומר גלם נהדר להתפחה. וודאי שגם לאחר חנוכה נשארים שמרים אבל אותם משום מה המהרי"ל מגדיר כיבשים.

אך דברי המהרי"ל צריכים עיון גדול, ישנם שתי שאלות:

א. לשמרים לוקח יותר זמן להתייבש מאשר פרק זמן כזה, אא"כ התייבשו בתנור לשיטת רבנו אפרים. לשיטת רבנו תם שמרים גם אם יבשו (וגם בתנור) בכדי שיהיה מותר השימוש בהם צריך להשרות אותם במים לפני כן (להקליש את הטעם), מ"מ לא מצויין כאן שידוע שיבשו בתנור.

ב. לא ברור מה המקור של הדעה המקלה, שהרי לדעת המקלים ניתן להשתמש גם בשמרים לחים.

הטור מביא את מחלוקת רבנו תם ורבנו אפרים שכאמור לפי שתי השיטות ההיתר לא יהיה קיים,

טור יורה דעה הלכות יין נסך סימן קכג

"החרצנים והזגין של נכרים תוך י"ב חדש אסורין בהנאה ולאחר י"ב חדש מותרין אפילו באכילה וכן שמרי יין ומיהו כתב ר"ת שלא התירו שמרים זגין וחרצנים אחר י"ב חדש אלא כשתמדן תחלה במים אבל אם לא תמדן אסורין לעולם אפילו יבשם בתנור

ורבינו אפרים היה מתיר היכא שיבשן בתנור מיד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל והמחמיץ בהן תוך זמן איסורו כל העיסה אסורה בהנאה".

לגבי השאלה הראשונה יש להסביר שאין הכוונה שהוא חולק על פשט הסוגיה שצריך להמתין י"ב חדש, אלא שדעתו היא כפי המובא בדרשות מהר"ח אור זרוע (סימן ז).

"ולחם שמחמיצין אותו בשמרי יין, רבינו אפרים חקר ודרש אחרי הדברים והתירו אחר חנוכה לפי שאז דרכם לייבשם וכשרוצים להחמיץ בו צריך לערבו במים ואז נתבטל טעמו ולכך מותר".

כלומר באופן מעשי באמת היה כאן ייבוש, וכנראה אין צורך לחקור אחר חנוכה כי מן הסתם זה מה שנעשה.

וההסבר הוא שכנראה היה חשש שהשמרים ירקיבו (או סיבה אחרת שהייתה נראית להם) ולכן אחרי שסיימו את כל תהליך הסחיטה של התירוש היו מייבשים את השמרים שהופקו בתהליך יצירת היין.

נשארה השאלה השניה כיצד התירו גם לפני חנוכה להשתמש בשמרים.

כאן יש התפתחות בהיתר של רבנו אפרים מובא בהגהות אשר"י (ע"ז ב כה)

הגהות אשרי מסכת עבודה זרה פרק ב:

"שוב התיר רבינו אפרים אפילו פת שנתחמץ בשמרים לחין כגון קודם חנוכה אף על פי שיש בשמרים טעם יין הואיל ואין בעיסה טעם יין ומה שנתחמצה לא מחמת היין אלא מחמת השמרים דהא מי פירות אינם מחמיצין ... ע"כ דבריו

ונחלקו עליו רבינו שמריה ורבינו אברהם אפילו בראשונה ולא התירו פת שנתחמץ בשמרי עובד כוכבים אלא אחר י"ב חדש. מא"ז ע"כ:

ההיתר החדש של רבנו אפרים מבוסס על ההבנה שבעצם שמרי יין יש לראות בהם כשני גורמים שמרכבים דבר אחד.

יש בהם את הטעם של הענבים שקיים בהם כל זמן שהלחלוחית קיימת.

ויש בהם את חומר ההחמצה שקיים בהם גם כאשר הן יבשים לגמרי.

וההיתר בנוי כך:

למדנו בדיני חמץ שמי פירות אינם מחמיצים[2].

והרי הלחלוחית האסורה היא מי הפירות ולחלוחית זו וודאי שלא השתתפה בתהליך ההחמצה ואמנם היא אסורה אך היא בטלה ב60[3] ומכיוון שבעיסה כבר אין טעם של יין מתברר שבפועל הלחלוחית התבטלה.

כעת נשאר המרכיב השני – השמרים עצמם. הרי הם לא אוסרים והראיה שכאשר הם יבשים למרות שהם מצליחים להתפיח העיסה מותרת.

לכן אין שום סיבה לאסור את הגלוסקאות.

ואמנם ר"ת דרש להתמיד (=להשרות במים) את השמרים לפני שמשתמשים בהם, בפשטות גם על בעיה זו מתגבר רבנו אפרים כי הרי כל סברת רבנו תם בכדי להקליש את הטעם ואכן בפועל טעם אין.

יתכן שיש כאן מחלוקת עקרונית בדין 'מעמיד' האם מעמיד שמצורף אליו איסור חיצוני נידון את המכלול כיחידה אחת והוא לא יתבטל לעולם או שאכן נוכל לראות זאת כשני מרכיבים שונים.

מ"מ להלכה לא התקבלה דעתו של רבנו אפרים.

שו"ע יו"ד סימן קכג סעיף טו

"המחמיץ בשמרי יין של עובדי כוכבים תוך זמן איסורם, כל העיסה אסורה בהנאה".

[1] ע"י פעולה באש או במוצר מצד הישראל יעויין בהל' בישולי עכו"ם ואכמ"ל.

[2] אמנם לשיטת רש"י הם מחמיצים אך יתכן שזו חומרא של פסח או שבהחלט רבנו אפרים חולק עליו, ואכמ"ל.

[3] יתכן ואפילו בפחות אבל נקטנו לרווחא דמילתא.

המלצת העורך
ארכיון
Archive
תגיות
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

זמני התפילות במכון

ימים א' – ה'

שחרית 6:15
ראש חודש 6:00

מנחה

מנין ראשון 13:15,

מנין שני 20 דק' לפני שקיעה

ערבית

מנין ראשון 20 דק' אחרי שקיעה,

מנין שני 19:00

מנין שלישי 21:00

 

צור קשר

 

ת.ד. 1613 קרית ארבע 9010000

טל  02-9964722

פקס 02-9963253

מייל marabanim@gmail.com

waze.png