פרשת וישב

בס"ד

חיי אברהם

פרשת וישב תשע"ט

 

בענין "דין בן נח או ישראל קודם מ"ת"

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ (ל"ח י"א)

ופירש"י כלומר דוחה היה אותה בקש, שלא היה בדעתו להשיאה לו, כי אמר פן ימות מוחזקת היא זו שימותו אנשיה[1]. והקשה הרמב"ן וז"ל, ולא ידעתי למה יתבייש יהודה המושל בדורו מן האשה הזאת ולא יאמר אליה לכי לשלום מביתי, ולמה יטעה אותה, והיא אסורה לשלה, כמו שאמרו (יבמות סד:) בנשואים בתרי זמני הויא חזקה וכו'. ותירץ שהיה שלה ראוי ליבם, אבל לא רצה אביו שייבם אותה ועודנו נער פן יחטא בה כאחיו אשר מתו בנעוריהם, כי