פרשת תולדות

בס"ד

חיי אברהם

פרשת תולדות תשע"ט

 

בענין "טביעות עינא דקלא"

אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה (כ"ז י"ב)

הקשה הרמב"ן[1] וז"ל, ואני תמה איך לא פחד מהיכר הקול, וכל בני אדם נכרים בקולם, כמו שאמרו רבותינו (גיטין כג., חולין צו.) היאך סומא מותר באשתו, והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא[2]. ואם סתם בני אדם מכירין כן, מה יהיה ביצחק החכם והבקי להכיר בין בניו, שתהיה לו באמת טביעות בקול. ותירץ אולי היו האחים האלה דומים בקולם[3]. ולכך אמרו (ב"ר ס"ה י"ט) כי הקול קול יעקב, דבריו, שמדבר בלשון רכה ומזכיר שם שמים. ועוד תי' שהיה משנה קולו ל