פרשת לך לך

בס"ד

חיי אברהם

פרשת לך לך תשע"ט

 

בענין "קיום העולם ע"י קריאת סדר קרבנות"

וַיֹּאמַר ה' אלקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר. (ט"ו ח'-י')

איתא בתענית (כז:) ובמגילה (לא:, בקצת שינוי) אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות (פירש"י עיסקי קרבנות[1]) לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם רבונו של עולם, שמא ישראל חוטאין לפניך, אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר ליה, לאו. אמר לפניו, רבונו של עולם, הודיעני, במה אירשנה. אמר ליה קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת וכו'. אמר לפניו, רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם. אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם.

ופרש"י בד"ה כבר תקנתי להם וז"ל, כל זמן שקורין בהן כו' מהיכא יליף לה להאי, גמגום. עכ"ל. ר"ל דבשלמא בזמן שבהמ"ק קיים שפיר ילפינן ממאי דאמר הקב"ה לאברהם קחה לי עגלה משלשת וכו' שבזה יתקיימו שמים וארץ, אבל מהיכא ילפינן בהאי פרשה דבקריאת סדר קרבנות לחוד בגלות שיהא זכות קיום לעולם[2].

ובדברי האחרונים נתבארו מקורות שונים וביאורים שונים להאי מילתא.

במהרש"א שם תי' וז"ל, ונראה שיצא להם זה הדרש ששאל לו גם בזמן הגלות היאך יתקיימו מדכתיב לשון כי אירשנה ולא כתיב במה אדע כי תתננה לי כלישנא שא"ל הקדוש ברוך הוא לך אתננה וכו' ולתת לך וכו'. גם שכתב בלשון קחה לי וכו' ויקח לו את כל אלה וכו' וה"ל למכתב קרב לי וכו' ויקרב לו, ומש"ה דרשו דשאל לו גם בגלות היאך יתקיימו. והיינו כי אירשנה מלשון גרוש וגלות כמו כי אוריש גוים מפניך וכו' והרבה כמוהו דבזמן שאירשנה מן הארץ בגלות אדע במה יתקיימו. וא"ל הקדוש ברוך הוא קחה לי וכו' דבלא הקרבתם של אלו ה' המינים אלא בקריאה בעלמא בדברם בהם כמ"ש קחו עמכם דברים יתקיימו בגלות וכו'[3], עכ"ל. הרי דס"ל דמהאי קרא דקחה לי דעסיק בענין קיום העולם ע"י קרבנות בזמן שבהמ"ק קיים גם מגלה על הקיום בזמן שאין בהמ"ק קיים, וכדדייק מלישנא דקרא, קיחה במקום הקרבה[4].

ומאידך, עוד אחרונים דייקו מהמשך הפרשה לזה שקריאת הקרבנות היא זכות לקיום העולם, יע' בפי' הרי"ף בע"י בתענית שם שכתב וז"ל, יליף ליה מדכתיב ויהי השמש לבא דהיינו שקיעת שמשן של ישראל בחורבן בהמ"ק וע"ז תרדמה נפלה על אברהם והנה אימה חשכה וגו' שדרז"ל על ד' מלכיות היאך יתקיימו בלא קרבנות וע"ז נאמר והנה תנור וגו' ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר ר"ל בשביל אמירת הקרבנות מעלה אני עליהם כאילו הקריבום ומוחל להם עונותיהם. וכעי"ז בעיון יעקב שם דע"י התרדמה שאינו עוסק בתורת קרבנות ע"כ היה אימה חשיכה וכו'.

וכן בקרן אורה כ' וז"ל, וי"ל דרמיזא לה, כמו שנאמר והציפור לא בתר והוא רמז לישראל שיהיו קיימים לעולם וכמו שכתב רש"י ז"ל בחומש, ועל ידי מה יהיה הקיום על ידי הציפור דרור, היא התורה שמסר לנו אבינו שבשמים, וכמאמרם ז"ל במנחות (צט:) משל לעבד שמסר לו רבו ציפור דרור, אם אתה משמרו הריני משמר נפשך[5].

ונמצא, דלדברי המהרש"א ילפינן דאיכא זכות קיום לעולם ע"י קריאת הקרבנות מההוא קרא דילפינן דאיכא זכות קיום לעולם בהקרבת קרבנות, ולשאר אחרונים ילפינן דקריאת הקרבנות מועיל לקיום העולם מהמשך הפרשה.

והנה, יע' בתרגום אונקלוס ותרגום יהונתן כאן שתרגמו קראי דקחה לי עגלה כו' וויקח לו וכו' בזה הלשון, ואמר ליה קריב קדמי עגלין תלתא ועזין תלתא כו'. וקריב קדמוהי ית כל אלין ופליג וכו'. הרי דתרגמו לשון קיחה להקרבה. ולכאורה חזינן מדבריהם בהדיא דלא כדברי המהרש"א הנ"ל שכ' מדכתיב קחה לי וכו' ויקח לו וכו', ולא קרב לי וכו' ויקרב לו וכו', אלמא דמיירי האי קרא גם בזמן גלות. וע"כ צ"ל דס"ל לבעלי תרגומים כדברי האחרונים דילפינן קיום עולם בקריאת הקרבנות בזמן גלות מהמשך הפרשה, [א"נ דלית להו האי דרשה].

והנה, איתא באבות (א' ב') על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ופירשו ברש"י ורע"ב על העבודה של בית המקדש כמו ששנינו (ומצינו) בתענית אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ.

ובתיו"ט הקשה שאינה לא משנה ולא ברייתא, אלא מימרת אמוראים, רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי וכו'.

ומצאתי בילקוט שמעוני (פ' לך רמז ע"ז) בזה"ל אמר ר' יוסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנא' ויאמר ה' אלקים במה אדע, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמא חס ושלום ישראל חוטאין כו' תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם וכו', וככל המימרא בתענית ומגילה, אלא שהובאה בשם ר יוסי ולא ר' אסי, וא"כ לעולם האי דרשה היא ברייתא, ושפיר הוי מקור למתני' באבות הנ"ל דהעולם עומד על העבודה, ומיושב קושית התוי"ט.

ויע' בילק"ש שם דאיכא כמה דרשות עה"פ (ט"ו ח') ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, וקחה לי עגלה וכו' (ט"ו ט'), ובסופו הובאה דרשה דידן, ואח"כ הובאה כמה דרשות על הקרא ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם (ט"ו י"ב).

ולכאורה יש להעיר, הא לדברי הרי"ף ילפינן הא דבזמן שאין בהמ"ק קיים איכא קיום ע"י אמירת קרבנות מקרא דויהי השמש ולהלאה דמרומז לגלות, וה"ל להילקוט לסדר האי חלק של הדרשה דמיירי בזמן שאין בהמ"ק קיים בהמשך הפסוקים ולא אקרא דויאמר ה' וכו' וקחה לי וכו'.

ומזה משמע לי דס"ל להילקוט דלעולם מקרא דאירשנה וקחה לי ילפינן דבין בזמן שבהמ"ק קיים ובין בזמן שאין בהמ"ק קיים יהא זכות קיום העולם ע"י קרבנות, וע"כ הלימוד הוא כדברי המהרש"א, דמדכתיב לישנא ירושה וקיחה במקום לקיחה וקרבנות, אלמא דאף בזמן דליכא בהמ"ק איכא ההבטחה, וילפ' הכי מהני קראי.

ולפי"ז נמצאנו למידין דהמחלוקת אחרונים היאך ליישב קושית רש"י על הגמ', לעולם הוי מחלוקת קדומה בין הבעלי תרגומים והילקוט שמעוני.

ובחדש טבת שנת תשס"ד זכיתי להציע עיקר הדברים בפני הגר"ח קנייבסקי שליט"א, והשיב דקצת משמע דס"ל לאונקלוס דלא כמהרש"א בזה, אבל לומר דאיכא סייעתא להמהרש"א מדברי הילקוט אינו מוכרח, דרק מביא הדרשה אבל לאו דוקא דקאי אהך קרא.

[ושוב מצאתי בשאילתות דרב אחאי (שאילתא קס"א) וז"ל, שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיקרי בספרא ובנביא כל יומא בעניינא דיומא דכתיב וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, ותניא משה תיקן להם לישראל שיהו שואלים ודורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג, ומפני מה, לפי שאמר אברהם אבינו לפני הקב"ה רבונו של עולם שמא יחטאו לפניך בני ותעשה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לו ובמה אדע וכו', וככל הדרשה הנמצא בגמ' דידן יע"ש[6]. והיינו שתיקן משה קריאת התורה בקרבנות בעניינא דיומא כיון דנחשב עי"ז כאילו הקריבום לפניו[7], ומוחל להם על כל עונותיהם, ונתקיימו שמים וארץ.

וכתב בהעמק שאלה שם דלפי דברי רבנו מיושב קושית רש"י, דתקנת משה רבינו שלמדנו מדכתיב וידבר משה וכו' ע"פ אגדה זו, עכ"ל. והאירוני דכוונתו דמזה שביאר השאילתות דתיקן מרע"ה קריאה"ת במועדים משום קיום העולם, מוכיח דקריאת הקרבנות נחשב כהקרבתם, וא"כ, כמו דמרומז בפרשתינו דהקב"ה אמר לאברהם דבזכות הקרבה יהא קיום לעולם, ה"נ ממילא מרומז דקריאת הקרבנות מועיל ג"כ, וכדילפינן הכי מדכתיב וידבר משה וכו'[8].]

 

  ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אשמח לקבל הערות: אברהם הבר, דוא"ל: chayeiavraham@gmail.com

 

 

 

[1] וכ"כ ר"ג שם ועוד, אולם יע' בר"ח שם.

 

[2] [ונהי דאיתא במנחות (קי:) אמר רבי יצחק, מאי דכתיב, זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, מ"מ מהיכא יליף דהקב"ה אמר לאאע"ה דבזכות זה לא יחרב העולם, דהתם מיירי דאיכא כפרה בקריאתם כאילו הקריבם].

 

[3] ובסופו הוסיף וז"ל, ע"פ הדרש דהכא יתפרש הכתוב לולי תורתך שעשועי וגו' שאני לומד וקורא בה בסדר הקרבנות אז אבדתי בעניי דהיינו בגלות כי לא היה לי קיום בגלות לולי הקריאה בהם עכ"ל.

 

[4] וראיתי בחי' רז"ר בנגיס (ח"ב סי מו') שתי' עפי"ד הספרי בהעלותך דכ"מ שאמר הקב"ה "לי" קיים לעולם, וכאן נמי כיון דכת' קחה לי לכן דייק מזה שע"כ קיים לעולם, וגם בזמן שאין בהמ"ק קיים נמי חשיב כאילו הקריבום.

 

[5] וע"ע מש"כ בס' ראש משביר תענית שם.

 

[6] וע"ע בתוס' מגילה (ל: ד"ה ושאר).

 

[7] ואע"ג דהקריבו קרבנות, מ"מ כ' בהעמק שאלה שם דכיון דלא הקריבו קרבנות צבור לכן נחשב כזמן שאין בהמ"ק קיים, יע"ש.

 

[8] והיינו דילפינן דקריאה מועיל לקיום העולם מוידבר משה, ומרומז בפרשתינו מדכתיב קחה לי וכו' דהקב"ה אמר לאברהם דבזכות הקרבה איכא קיום, ממילא קריאת הקרבנות נכלל בזה. נמצא דמקור הדרשה מוידבר משה, והרמז בפרשה דהקב"ה אמר כן לאברהם הוא מקחה לי וכו'.

 

Share on Facebook
Share on Twitter