פרשת עקב

בס"ד

 

בין ריבוי ההיגדים החשובים המופיעים בפרשתנו השבוע תופסים מקום מכובד האמירות ביחס לארץ ישראל. בולטת במיוחד הקביעה שבניגוד לארץ מצרים המתברכת במי הנילוס, נגזר על היושב בארצנו הקדושה את ההיגד ״למטר השמים תשתה מים״. כלומר, תושבי הארץ הניתנת לבני אברהם, יצחק ויעקב יהיו תמיד תלויים בבורא עולם למימיהם, שבלעדיהם אין קיום אנושי, שהרי הוא לבדו (ית״ש) מחזיק במפתח הגשמים; כפי שלימדנו חכמנו ז״ל בתלמוד מסכת תענית דף ב׳ עמוד א׳.

התלות הזאת נועדה לחזק את הקשר בין ישראל וריבון העולמים - קשר התואם את הטבע הרוחני של עמנו. יוצא על פי הדברים האלה שבכוונה תחילה בחר הבורא לתת לאומה בעלת תודעה רוחנית את אותה הארץ המסוגלת בטבעה לפתח ולתגבר את הרוחניות שבאדם.

ניתן לשאול- אם הגרעין של רוחניות מהותי לישראל- בהיותינו בנים לאבות ואמהות קדושים ״ישני -חברון״ ורחל אימנו, היה יותר מתאים שתימסר הארץ לאומה אחרת הזקוקה יותר לפתח קשר עם בוראו; הרי הוא (ית״ש) חפץ בקשר עם כל האנושות!!

נציע להשיב על השאלה,הלכאורה הגיונית, הזאת במשל מסוים: נזדמן